התיישנות חוב דמי ביטוח לאומי לאחר הגשת דרישת תשלום

בתביעה שהגיש מר שלמה שמואל (להלן: "התובע") מושא פסק דין זה, התעוררה שאלת זכותו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לגבות חובות דמי ביטוח בגין השנים 1999-2003; חובות "שנוצרו" באפריל 2012 בעקבות בדיקת מעמדו של התובע על רקע תביעה שהגיש להכרה כנפגע עבודה.

] מתוך התצהירים והעדויות שנשמעו בתביעה מושא פסק דין זה, מבקש אני לבחון את שאלת השהוי המינהלי על יסוד העובדות הבאות: באוגוסט 2014 פורסם ברשומות חוק הביטוח הלאומי (תיקון 159), אשר לענייננו הגביל את המוסד לביטוח לאומי בהוצאת דרישות תשלום לחייבים, לתקופה של שבע שנים ממועד תשלום דמי הביטוח.

מציאות שבה המוסד לביטוח לאומי ניזון מהמבוטח לצורך קביעת חובתו של המבוטח לתשלום דמי ביטוח, ומשמהותם של דמי הביטוח היא להבטיח את מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי – האנטרס הצבורי מחייב גביית דמי ביטוח גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

...

מכאן המסקנה שכל אימת שהחברה האמורה כללה את התובע ברשימת העובדים המועסקים על ידה, הגיע הדיווח האמור ומעמדו של התובע נרשם כשכיר ביחס לאותם חודשים בהם דיווחה על העסקתו.

מהמקובץ עולה כי הנתבע רשאי לגבות את דמי הביטוח ביחס לשנים 1999-2003, כמפורט בסעיף 1 לתעודת עובד הציבור של מר משה קופרשטיין שהוגש ביולי 2018.

חוק הביטוח הלאומי קובע הוראות היתיישנות מיוחדות החלות על התובענות כנגדו, על פי תיקון 159 לסעיף 363א, הקובע כי דרישה לתשלום חוב תישלח על ידי המוסד לביטוח לאומי תוך 7 שנים.

בסוגיה שלפנינו יש להזכיר את הניתוח המאלף על ידי מותב של בית דין זה (אם בית הדין כב' השופטת יפית זלמנוביץ בב"ל 32018-09-16 מגן דוד אדום בישראל - המל"ל, מיום 23.1.19, שהוגש עליו ערעור) שבו נאמר: "ספק אם ניתן לומר, שלשונו של סעיף 364 מאפשרת את קבלת הפרשנות אליה מכוונת התובעת לפיה חובו של המעסיק מתגבש רק בתום 30 ימים לאחר קבלת הודעת הנתבע בדבר קיומו של חוב. נסביר. מועד תשלום דמי הביטוח הוגדר בסעיף 353(א) לחוק, ביחס לעובד, כַּיום ה-15 שאחרי תקופת התשלום. משמע, אם לא שולמו דמי הביטוח ביום ה-15 שאחרי תקופת התשלום, יש להגדירם כדמי ביטוח המצויים בפגור ולהם יתוסף הקנס שנקבע בסעיף 364(א)(1) לחוק.

...

לכן, דין טענה זו להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת בכך שעל הנתבע לערוך שקלול אשר לנסיבות המצדיקות ביטול או הפחתה של קנסות שהוטלו על התובעת.

יתר הטענות נדחות.

התובעת לא כפרה בקיומו של חוב הנטען נגדה, ולא הסבירה ולא ניסתה להסביר מדוע נימנעה מתשלום החוב במועדים הנדרשים על פי חוק או בסמוך לאחר מכן.

התובעת פעלה בחוסר תום לב שעה שנמנעה מלפעול על פי הדין בכוונה תחילה לגרום לכך שעם חלוף הזמן תוכל להיתחמק מתשלום חובה תוך ניצול טענות משפטיות (לרבות היתיישנות חוב דמי ביטוח), שאילו הייתה פועלת כדין מלכתחילה לא היו מתעוררות כלל.

בכל הנוגע לתקופה שלגביה טוענת התובעת היתיישנות, הסוגיה תעוכב עד להכרעת בית הדין הארצי בסוגיית ההתיישנות בתביעה אחרת (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' לבנה חג'ג' (להלן: "עניין לבנה חג'ג'").

ביום 16.2.14 ניתנה החלטת בית הדין (כב' השופטת הדס יהלום סגנית נשיאה) כדלקמן: "... 3. ב"כ הנתבע יגיש לתיק בית הדין עד ליום 10.3.14 פירוט עדכני על החוב של התובעת לפי חודשים ושנים. כמו כן, הפרוט יתייחס לתקופה שהתיישנה בהתאם לחוק ההתיישנות ולתקופה שטרם היתיישנה. 4. בכל הנוגע לתקופה שלגביה טוענת התובעת להתיישנות מכוח חוק ההתיישנות הסוגיה תעוכב עד להכרעת בית הדין הארצי בסוגיית ההתיישנות. 5. בכל הנוגע לחוב לגבי התקופה שלגביה אין טענת היתיישנות, על התובעת לשלם את החוב וככל שתגיע להסדר תשלומים, בית הדין מציע לנתבע לוותר על ריביות והצמדות כפי שהציעו בעבר...". הדברים האמורים ביחס להכרעת בית הדין הארצי בסוגיית ההתיישנות, התייחסו להכרעת בית הדין הארצי שהייתה צפויה בעיניין לבנה חג'ג'.

...

אמנם טוב היה הנתבע עושה אילו פנה במכתב התראה לפני הטלת עיקולים אלו, אולם ככל הנראה מחמת טעותו בהוצאת מכתב ההתראה הקודם והעיקולים שהטיל בתקופת הביניים, לא עשה כן. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שבאותו מועד היה לתובעת חוב, בדין הוטלו העיקולים, והתביעה ברכיב הפיצוי בגין עיקולים אלה, נדחית.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה באופן חלקי, כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ושכ"ט שכ"ט והוצאות בסכום כולל בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כך העיד רו"ח כהן: "לגבי התביעה – במס הכנסה בזמנו ב- 2007, 2008 ישבתי על דברים שקשורים למס הכנסה. ב"כ הנתבע שאלה את התובע האם הוא יודע שבביטוח לאומי קיבל את השומה ב- 2013. אנחנו מקבלים רק בדיעבד אחרי שביטוח לאומי מחליט לשתף אותנו. אבל משום מה ביטוח לאומי החליט לשתף אותנו רק אחרי 3 שנים אחרי 2013. אם הוא קיבל את הנתונים ממס הכנסה ב- 2013 למה בטוח לאומי חיכה ל- 2017. אי אפשר להאשים אותנו באוזלת יד הזאת. אני מדבר על עצם מהות החוב. יש היתיישנות על החוב עצמו.

כעולה מהראיות, בעקבות ביקורת נכויים לשנים 2009-2010 שהתקבלה במוסד לביטוח לאומי בשנת 2013, נשלחה לתובע בשנת 2017 דרישה לתשלום דמי ביטוח בסך 11,996 ₪ נכון לחודש אוגוסט 2017 בצרוף הצמדה בסך 999 ₪, נכון למועד הודעת החיוב.

כך נאמר בפסק הדין: "לדידנו, וכעניין של מדיניות שיפוטית, אין מקום להבחנה בין מקרים שבהם קביעת שומת הנכויים על ידי פקיד שומה היא תוצאה של הסכם פשרה כזה או אחר, או שמדובר בקביעה עצמאית של פקיד השומה. בקשר לכך מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האיזורי בעיניין ממן (בסעיף 31) כי כשם שהמוסד יכול לקבוע שומה בנגוד לדו"ח שהוגש לו על ידי נישום ולגבות על הכנסה זו דמי ביטוח לאומי, קל וחומר, בעקבות הסכמה בעיניין בין נישום למס הכנסה.

...

כך נאמר בפסק הדין: "לדידנו, וכעניין של מדיניות שיפוטית, אין מקום להבחנה בין מקרים שבהם קביעת שומת הניכויים על ידי פקיד שומה היא תוצאה של הסכם פשרה כזה או אחר, או שמדובר בקביעה עצמאית של פקיד השומה. בקשר לכך מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האזורי בעניין ממן (בסעיף 31) כי כשם שהמוסד יכול לקבוע שומה בניגוד לדו"ח שהוגש לו על ידי נישום ולגבות על הכנסה זו דמי ביטוח לאומי, קל וחומר, בעקבות הסכמה בעניין בין נישום למס הכנסה.

משכך טענות מי מהמשיבות ככל שמופנות לגבי עצם קביעת דמי הביטוח על ידי המוסד נדחות איפוא".

התובע לא עשה כן. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

לפניי בקשת התובעת לצרף מסמכים שונים, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וזאת לקראת דיון ההוכחות הקבוע בתיק זה. לאחר שעיינתי בבקשת התובעת לצרוף מסמכים, בתגובה ובתשובה לתגובה, להלן החלטתי : רקע כללי התביעה דנן עניינה דרישה לביטול קביעת החוב במסגרת ביקורת נכויים לשנת 2010, וזאת מחמת שהוי והתיישנות בהתאם לסעיף 363א לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ביטוח לאומי"); וכן טענת התובעת כי נפלה טעות בחיוב של רכיבים אחרים ("שכירות חדר וועד" ו"שווי הטבות עובדים").

חוזרים של הנתבע בנושא היתיישנות בקביעת דמי ביטוח או תשלום חוב דמי ביטוח בבקורת נכויים וחובת שיגור טופס 126 ישירות לביטוח לאומי (נספחים 4 – 8 לבקשה).

...

לפניי בקשת התובעת לצרף מסמכים שונים, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וזאת לקראת דיון ההוכחות הקבוע בתיק זה. לאחר שעיינתי בבקשת התובעת לצירוף מסמכים, בתגובה ובתשובה לתגובה, להלן החלטתי : רקע כללי התביעה דנן עניינה דרישה לביטול קביעת החוב במסגרת ביקורת ניכויים לשנת 2010, וזאת מחמת שיהוי והתיישנות בהתאם לסעיף 363א לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ביטוח לאומי"); וכן טענת התובעת כי נפלה טעות בחיוב של רכיבים אחרים ("שכירות חדר וועד" ו"שווי הטבות עובדים").

על כן, אין להיעתר לבקשה ביחס אליו.

בנסיבות העניין ונוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור אין צורך בזימון עו"ד רועי קרת ומר ברזני למתן עדות בתיק.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה, ואני מתיר לצרף את הפרוטוקולים של ועדת הכנסת והחוזרים של הנתבע (נספחים 2 – 8 לבקשה), לתיק.