התיישנות חוב גבייה לביטוח לאומי

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 46952-06-17 לפני: כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין התובעת טובה לוי ע"י ב"כ עו"ד עופר בר לב (ס.מ.) הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי פסק דין

כל טענה לעניין גביית החובות היתיישנה, משקוזז חלק מהחוב והתובעת לא הגישה תביעה כנגד פעולות הקיזוז.

...

משהוגשה בסופו של דבר התע"צ (21.1.19) ביקשה התובעת להגיש תגובתה.

איננו מקבלים טענת התובעת כי היא עצמה "נקייה" מאחריות, או כי האחריות כולה על כתפי הנתבע.

[במאמר מוסגר נציין כי לטעמנו גם באשר לטופס מ- 6.15 , נדרש פ"ת בניידות, לבחון ולברר המידע (שהרי עסקינן בהכנסה מדווחת שנתית.

מימוש הגביה מקנה וודאות וביטחון לפרט ביחסיו הכלכליים עם הרשות המנהלית, ולכן הפרת חובת גביית החוב לדמי ביטוח במהירות הראויה מהוה פגם (עב"ל 10820-09-17 המוסד לביטוח לאומי – אריה מיזל (מיום 30.7.2019)(להלן- פרשת מיזל).

נוכח השתלשלות העניינים אשר הביאתנו עד הלום, מקובלת עלינו טענת פקידת ההשגות, לאחר שהביאה את הרקע הנורמאטיבי לתיקון, כי "לא חלה היתיישנות על קביעת הביטוח שעליה הוגשה ההשגה", וליתר דיוק, כי לא חלה עליו מיגבלה מכוח סעיף 363 א לגביית החוב, שכן "מקרה דנן לא נלכד ברשתן של ההגבלות הקבועות בסעיף האמור, ואף לא נטען כך" (עניין מיזל).

...

בהקשר זה מצאנו להדגיש, כי בעניין מיזל בית הדין הארצי אישרר את ביטול הקנס לגביו, אך זאת לדבריו עשה שכן "יש לזקוף לחובת המוסד, לגישתי, את העובדה לפיה לא זו בלבד ששאלון התושבות (המיועד, כעולה מכותרתו ל"שוהה בחו"ל) לא כלל נתונים על השתכרות צפויה מהכנסות בחו"ל, אלא שאף לא נכללה בו הפנייה, מתבקשת על פני הדברים, לדיווח שוטף או למצער ראשוני על ההכנסות הצפויות למי שיועסק כשכיר, מעבר לדיווח השנתי למס הכנסה מכוחו נערכות שומות המס הן על ידי רשות המיסים והן על ידי המוסד...אין לבוא למשיב בטרוניות על אי פניה יזומה מצדו לדיווח על הכנסותיו, מקום בו הטופס הייעודי, אינו מקצה מקום לדיווח כאמור ואינו מצביע על קיומה של אפשרות לדיווח נפרד...יש בה כדי לתמוך בקביעת חברתי על הפחתת חלק מהחוב באמצעות העמדתו על שיעורו הנומינלי עד להתעוררות המאוחרת של המוסד ולוויתור על ריבית וקנסות לאחריה, וכדי לתמוך בקביעה הנוספת לפיה יש להשית עת עלות ההליך המשפטי על המוסד (סע' 5 לחוות דעתו של כב' השופט רועי פוליאק)" במקרה דנא, התובעת טמנה ידה בצלחת בכל הנוגע להעברת מידע לנתבע ובכל הנוגע לקידום עניינה אל מול ועדת השומה (הגשת ערר לאחר קרוב לחמישה חודשים), כמו גם אל מול פקידת ההשגות (באי מתן נימוקים לגופו של עניין), כאשר הוברר בחקירתה הנגדית כי ביקשה בכלל לשמש פה לכלל המעסיקים שבטיפולה ולא להביא את עניינה לכלל הכרעה.

בד בבד מצאנו להעיר, כי ספק בעינינו אם היה מקום כי ועדת השומה תדחה את הערר על הסף נוכח איחור בהגשתו למצער בשמונה ימים (שכן אך נשלח בדואר לאחר שמונה ימים), אפילו הנימוק להגשתו באיחור מעורר תמיהה ואינו עולה בקנה אחד עם התכתובות שהוצגו בפנינו.

אשר על כן, אנו מורים כדלקמן: קרן החוב (בגין שווי שימוש ברכב), כפי שנקבעה ביום 13.7.2008, תשא הפרשי הצמדה מיום 13.7.2008 ועד ליום התשלום בפועל.

ההדגשות אינן במקור – א' ג' כ') עוד נקבע בהילכת חג'ג' כי חרף אי החלת חוק ההתיישנות על דמי ביטוח לאומי וגמלת יתר, פתוחה הדרך בפני המבוטח לטעון כי המל"ל פעל בגביית החוב תוך שהוי מינהלי וכי טענה זו תבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו ולאור עקרונות החוק.

...

משכך אנו קובעים כי הצדק עם התובע וכי על הנתבע לחשב את זכויותיו על פי השומה הסופית לשנת 1997.

נדחית טענת התובע לפיה גמלה חוסמת צריכה לכאורה להיקבע מיד עם עריכת התחשיב לדמי הפגיעה, וכי אם לא קבע המל"ל כי יש גמלה חוסמת במועד התחשיב משמעות הדבר היא כי וויתר על כך. התובע לא סמך טענתו זו על אדנים משפטיים, היא עומדת בניגוד לדין ודינה להידחות.

סוף דבר על המל"ל לחשב את זכויותיו של התובע על פי השומה הסופית לשנת 1997 בתוספת הצמדה.

האם זכאי המוסד לביטוח לאומי לגבות מהתובעת חוב שמיוחס לה בגין אי תשלום דמי ביטוח (להלן: "החוב")? זו השאלה בה עלינו להכריע בפסק דין זה. בכתב התביעה ביקשה התובעת כי בית הדין יורה לנתבע להפסיק את הליכי הגביה כנגדה בגין החוב (המוכחש לטענתה) וזאת בהיעדר זכות בדין ובנוסף משום שהחוב התיישן.

...

ראשית, נבהיר כי לא מצאנו כי יש לקבל את טענות התובעת, עליהן חזר בא כוחה במסגרת סיכומי טענותיו, הכוללות הכחשה של החוב שנוצר בגין אי תשלום דמי הביטוח בתקופה הנ"ל. טענותיה החלופיות של התובעת, ולפיהן מצד אחד מכחישה היא את עצם החוב ומאידך מאשרת את נכונותם של הנתונים העובדתיים שהובאו בתעודת עובדת הציבור ופורטו לעיל, סותרות זו את זו ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

10 יישום אמות מידה אלה על עניינה של התובעת מביא אותנו למסקנה שאין לחסום את הנתבע מלגבות את החוב.

המסקנה המתחייבת מהאמור לעיל, הינה כי הנתבע הוכיח, שכעולה מהרישומים שמופיעים בתעודת עובד ציבור אין לראותו כמי שויתר על החוב וניהל מול התובעת הליכי גביה בפרקי זמן סבירים.

לנוכח כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת להידחות ואנו קובעים כי הנתבע לא פעל בשיהוי לגביית חוב דמי הביטוח בגין התקופה מושא התביעה, כפי שפורט בתעודת עובדת הציבור.

לכל אלה יש להוסיף כי ביום 6.8.14 פורסם תיקון 159 לחוק שקבע היתיישנות על גביית חובות על המוסד לביטוח לאומי, כאשר בתיקון זה נקבע כי על הנתבע לשלוח לחייב דרישה לתשלום חוב בתוך 7 שנים, לכל היותר, מהמועד לתשלום דמי ביטוח, ואם לא נשלחה דרישה לתשלום החוב בתקופה האמורה, או אם נשלחה דרישה, אך לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המיסים(גבייה) או לא בוצע קזוז בתוך 7 שנים ממועד הדרישה - לא יגבו דמי ביטוח וכל חוב שיצמח מהם מחייב בתשלומם, ואי תשלומם לא יפגע בזכויות לקיצבה או לגימלה, על אף הוראות אלו.

...

תביעתה הנ"ל של התובעת, התבררה בתיק בל. 29972-08-11 (להלן:"התביעה הקודמת"), כאשר בדיון שהתקיים בתאריך 10/9/12, היא נדחתה ללא צו להוצאות וזאת בהתאם להסכמות הצדדים וכפי שנרשם, מפי התובעת וב"כ הנתבע:"אנו מקבלים את המלצת בית הדין לפיה התביעה תידחה ללא צו להוצאות כאשר במקביל יבדוק הנתבע האם המסמכים החדשים שהגישה התובעת, יכולים להוביל להחלטה שונה וזאת אם ביחס לסעיפים 336 (א) לחוק או ביחס לאפשרות קביעת זכאות להענקה מטעמי צדק. ככל שהתובעת תקבל מהנתבע החלטה אשר לא תישא חן בעיניה, היא תהיה רשאית להגיש תביעה חדשה". התובעת פנתה, לנתבע, עם מסמכים שונים, שכללו טפסי 106 של המנוח ביחס לתקופה שמתאריך 1/6/00 ועד ליום 31/7/05, מחברת אלקטרוסוידאן בע"מ (תיק ניכויים מספר 905184289) וכן טופס 106 בגין התקופה שמיום 1/8/05 ועד ליום 31/12/10 אשר הונפקו על ידי חברת אלקטרוסוידאן (2005) בע"מ, חברה הרשומה על שם בנה של התובעת - יוסף.

על כן, החלטת הנתבע , לראות בתובע עצמאי החל מ-1/04 תוך חיובו בדמי ביטוח באופן שחיוב זה צריך לבוא על חשבון זיכוי חוב החברה ביחס לתקופה זו. סוף דבר, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ראוי לציין כי פסק הדין הנ"ל הונח לפתחו של בית הדין הארצי במסגרת עב"ל 41787-10-10 (פסק דין מיום 15/8/10), אלא שבסופו של יום לא שונה פסק הדין של האיזורי ובית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להמלצתו, לאחר שהצדדים הודיעו כי היא מקובלת עליה וכך קבע:"פסק הדין יישאר על כנו. ייערך הסדר תשלומים בין המוסד לביטוח לאומי ובין מר מזוז. במסגרת זו, יחושב החוב בשלב ראשון ללא קנסות ועל המערער יהא לעמוד בהסדר התשלומים בדייקנות וללא סטייה ממנו. אם מר מזוז יעמוד בהסדר התשלומים, יבוטלו הקנסות. אם לא יעמוד בהסדר התשלומים, יעמוד סכום החוב לרבות הקנסות.

" לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות רחבות ההיקף והיריעה של הנתבע וחרף טענותיה רחבות ההיקף והיריעה של התובעת, הגענו למסקנה כי בדין נדחתה תביעתה לקבלת קצבת שאירים וזאת בהתאם להוראות סעיף 366 (א)(3) לחוק הביטוח הלאומי.