התיישנות חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח לאומי

עיון בתקנות דמי ביטוח מעלה כי אין הן חלות על כל מקורות ההכנסה המנויים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, שכן מלכתחילה החובה לשלם "דמי ביטוח" מוגבלת לאמור בחוק הביטוח הלאומי, ולמקורות ההכנסה שנקבעו שם. עיון בתקנות דמי הביטוח מעלה כי הן נוגעות אך להכנסה של שכיר בזיקה לעבודתו , כך גם הפטור הנזכר בסעיף 2 לתקנות דמי הביטוח : לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס.

למען הסר ספק יובהר כי בעיניין חג'ג' נידרש בית הדין הארצי לעבודה הן לחוב של מבוטח עקב אי תשלום דמי ביטוח במועד, והן, כמו בעניינינו - לחוב שנוצר למבוטח מחמת קבלת גמלאות ביתר.

בשולי הדברים יוער, כי בסיכומיו התובע ביקש להסתמך על הוראות שנקבעו בחוזר פנימי של המל"ל שלטענתו קובע כי בחלוף 7 שנים ממועד יצירת החוב הרי שהוא מתיישן וזאת מבלי שנבחנת השאלה האם מדובר בטעות שהמבוטח אחראי לה הוא בטעות שהמל"ל אחראי לה. החוזר (אשר סותר לכאורה את האמור בפסק הדין בעיניין חג'ג') כלל לא צורף לתיק, ולפיכך אין כל אפשרות להבין את ההקשר בו פורסם ואת משמעותו.

...

עם זאת בנסיבות העניין, בשים לב לאופן בו נוסח טופס התביעה בעבר, ולראיות שהובאו לפנינו, אין בידינו לקבוע כי התובע נהג בחוסר תום לב כלפי המל"ל, ולפיכך אנו סבורים כי לא קמה לנתבע זכות לגביה אקטיבית של החוב כפי שנעשה במכתב מאוגוסט 2016.

אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש לגבות את החוב שנזקף לתובע בדרך של גביה פאסיבית (קיזוז מגמלאות) בשיעור שתקבע הוועדה שהוקמה לפי סעיף 315.

אשר על כן לא מצאנו להדרש לטענות התובע בהקשר זה. אשר על כן, עניינו של התובע יועבר לועדה שהוקמה לפי סעיף 315 על מנת שתתן החלטתה לעניין שיעור הקיזוז מהגמלאות להן זכאי התובע בשים לב למכלול נסיבות הענין.

לפניו חלה ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעב"ל 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג', מיום 1.4.15, שלפיו לא חלה כלל היתיישנות על גביית חובות בגין דמי ביטוח.

בסוגיה שלפנינו יש להזכיר את הניתוח המאלף על ידי מותב של בית דין זה (אם בית הדין כב' השופטת יפית זלמנוביץ בב"ל 32018-09-16 מגן דוד אדום בישראל - המל"ל, מיום 23.1.19, שהוגש עליו ערעור) שבו נאמר: "ספק אם ניתן לומר, שלשונו של סעיף 364 מאפשרת את קבלת הפרשנות אליה מכוונת התובעת לפיה חובו של המעסיק מתגבש רק בתום 30 ימים לאחר קבלת הודעת הנתבע בדבר קיומו של חוב. נסביר. מועד תשלום דמי הביטוח הוגדר בסעיף 353(א) לחוק, ביחס לעובד, כַּיום ה-15 שאחרי תקופת התשלום. משמע, אם לא שולמו דמי הביטוח ביום ה-15 שאחרי תקופת התשלום, יש להגדירם כדמי ביטוח המצויים בפגור ולהם יתוסף הקנס שנקבע בסעיף 364(א)(1) לחוק.

...

לכן, דין טענה זו להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת בכך שעל הנתבע לערוך שקלול אשר לנסיבות המצדיקות ביטול או הפחתה של קנסות שהוטלו על התובעת.

יתר הטענות נדחות.

בתמצית, טענת התובע היא שתוכן החלטת הועדה הגיעה לידיעתו רק באפריל 2017, במסגרת הליך אחר שהתובע ניהל כנגד הנתבע (בל 2826-12-16), שם טען כי יש לבטל חוב שנוצר עקב אי תשלום דמי ביטוח ולהורות לנתבע לשלם לו את גמלת הנכות.

בעב"ל (ארצי) 51805-06-19 סמואלוב - המוסד לביטוח לאומי (30.08.2020), נפסקו הדברים הבאים (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "ראשית נבהיר כי כיום אין עוד מקום להשתמש במושג "היתיישנות" בסיטואציה של איחור בהגשת תביעה לבית הדין, שכן נפסק שתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969 (שחלה גם על תביעות מכוח חוק הבטחת הכנסה מכוח סעיף 23 לחוק זה), אינה קובעת הוראת "היתיישנות". עם זאת גם אם אין מדובר בהתיישנות, עדיין יש להגיש בקשה להארכת מועד, ולהצדיקה בטעם מיוחד, אם מבקש המבוטח להגיש תביעה תוך חריגה מהמועד שנקבע לצורך כך בהוראות הדין (עב"ל (ארצי) 41488-04-17 אחמד חמאדה - המוסד לביטוח לאומי (3.5.20) ביחס להילכת מאלו ולעב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)).

לפי הפסיקה, סעיף זה מגלם את "הקשר הבל ינתק בין מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי – ביטוח סוצאלי שנועד להבטיח תשלום גמלאות על יסוד הקריטריונים שנקבעו בחוק – לבין גביית דמי ביטוח" (עב"ל (ארצי) 43967-01-16 סוידאן - המוסד לביטוח לאומי, 24.9.19).

...

בנסיבות אלה, אם התובע עמד בפני ועדה מדרג ראשון שדנה בהמשך הנכות לאחר תום תקופת הזמניות, וכל זאת לאחר שכבר הודע לו על אי תשלום הגמלה בשל קיומו של חוב, לא מצאנו כי טענת התובע כאילו לא ידע שניתנה החלטה רפואית חדשה בעניינו, היא טענה סבירה או משכנעת.

העובדה שהתובע היה מיוצג עוד מתחילת שנת 2015, מהווה נימוק נוסף למסקנה לפיה השיהוי בהגשת התביעה בנושא הערר על החלטת ועדה מדרג ראשון, שהתכנסה בספטמבר 2012, אינו סביר.

סוף דבר – התביעה נדחית.

מכאן בעלי מניות בכלל ובעלי שליטה בפרט שאינם משלמים בפועל למוסד לביטוח לאומי את דמי הביטוח וזאת באופן עיקבי ממושך ושיטתי - ניתן להפוך מעמדים לעובדים עצמאיים" בחוזר נקבעו אמות המידה והנסיבות שיצדיקו שינוי מעמד (עמ' 3 לחוזר), בין היתר מקום בו נצברו לחובת חברה פעילה חובות עבור תקופה העולה על 12 חודשים.

בפסיקה נקבע כי בכפוף להוראות סעיף 363א לחוק, אין תחולה להוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 בכל הנוגע לחוב דמי ביטוח וחוב בגין גמלה ששולמה ביתר (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג' (1.4.15)).

...

על יסוד האמור, נדחית טענת התובע בדבר התיישנות החוב.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

לא מצאנו להתערב גם בהחלטת הנתבע בכל האמור בגובה חוב זה. אין צו להוצאות.

בנוסף לחוב דמי הביטוח כעצמאי שמקורו בהפרשי שומות, נוצר לתובע חוב דמי ביטוח נוסף בשל אי תשלום דמי ביטוח כעצמאי בחודשים 5-12/10 וכן בשנים 2011-2015 בסך כולל של 26,445 ש"ח (סעיף 7 לתעודת עובד ציבור של סמיר; מיסמך הנתבע מיום 20.12.21 שכותרתו "פירוט הפעולות שבוצעו בחשבונך" – נספח לכתב ההגנה ולתעודת עובד הציבור).

יש לדחות את טענת התובע כי הנתבע לא רשאי היה לגבות ממנו כספים לכסוי חוב דמי הביטוח מאחר ומדובר בחוב שהתיישן בהתאם לסעיף 363א לחוק (סעיף 14 לכתב התביעה).

אשר לחוב המתייחס לתקופה מאז 1.1.15, רשאי היה הנתבע לגבות ב- 9/21 תשלום בגין חוב זה, ואף לערוך עם התובע בחודש 11/21 הסדר תשלומים, שכן טרם חלפו שבע שנים ממועד יצירתו ובנוסף הנתבע שלח לתובע הודעות על חוב זה (סעיף 363א לחוק; ראו למשל מכתבים מהימים 22.8.16 ו- 28.8.17 שכותרתם "דרישה לתשלום על פי סעיפים 4 ו- 5 לפקודת המסים (גביה) – העתקם צורף לתעודת עובד ציבור של סמיר; מוצג נ/1). טענת התובע שמכתבי הנתבע לא הגיעו אליו – לא הוכחה על ידי התובע (עב"ל (ארצי) 41882-03-14 צרור – המוסד לביטוח לאומי, פס' 21-22 (18.5.2015) (להלן – ענין צרור)). טענה זו נחלשת בשים לב לכך שהתובע מצרף לכתב התביעה מכתב של הנתבע מיום 16.5.18 ובו דרישה להשלמת פרטים, ולא טוען שלא קיבלו בדואר. התובע לא מסביר מדוע מכתב זה כן הגיע ליעדו אל התובע, ואילו מכתבים אחרים לא. גם אם בישוב מגוריו של התובע קיימים שישה אנשים עם שם דומה לזה של התובע, יש לתת את הדעת שמכתבי הנתבע כוללים לא רק שם פרטי ושם מישפחה, אלא גם את שם האב ומספר תעודת זהות, כך שהסכוי שהמכתב יגיע לאדם אחר, לא גבוה בהכרח (ראו למשל מכתב הנתבע מיום 23.11.10 שכותרתו "דרישה לתשלום על פי סעיפים 4 ו- 5 לפקודת המסים (גביה)" שצורף לתעודת עובד הציבור של סמיר).

...

סביר בעינינו שהתובע, כמי שכבר בשנת 2018 הגיש תביעה שתשולם לו קצבת אזרחי ותיק שנדחתה, התקשר בהסדר התשלומים מרצונו בכדי שיוכל להתחיל לקבל קצבה זו. טענת התובע כי לא ידע שהוא חותם על הסדר תשלומים (סעיף 6 לתצהירו), לא מקובלת עלינו בהינתן שגם בשנת 2008 ביקש התובע להגיע עם הנתבע להסדר תשלומים, כך שמדובר בכלי לפרעון חובות שהיה מוכר היטב לתובע מעברו.

לאור זאת, אנו מעדיפים את גרסתו של סמיר המסביר בתעודת עובד הציבור וגם בעדותו שהסביר לתובע כיצד נוצר החוב וכי תנאי לתחילת תשלום קצבת אזרח ותיק הוא שהתובע ישלם 25% מגובה החוב ויערוך הסדר תשלומים מול הנתבע (סעיף 10 לתעודת עובד הציבור של סמיר; עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול).

משכך, התביעה נדחית.