התיישנות זכות קיזוז תשלומי ארנונה

המבקש טוען, כי בעניינינו מדובר בקיזוז ארנונה כנגד ארנונה, ולכן המחלוקת אינה רלוואנטית לתביעה זו. לטענת המבקש גם אם תטען המשיבה, כי לא עומדת לו זכות לקזז מס ששילם ביתר, מכיוון שלא שילם את המס המלא (לנוכח קיומה של יתרת החובה בספרים), הרי שעדין אין לאפשר למשיבה לגבות כיום מס בגין שטח שגוי שבגינו חושבה הארנונה.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי לא עומדת למשיבה טענת היתיישנות כנגד זכות הקזוז של המשיב בגין חובות הארנונה נשוא תובענה זו. ומשכך, טענת ההתיישנות נדחית.

...

משאלו הם פני הדברים, ואין מחלוקת באשר לחישוב הסכומים מטעם העירייה בקשר לפירוט שצורף לתצהירו של מר דורי, אני קובעת כי למבקש קנויה זכות הקיזוז של החוב בהתאם לסעיף 57 לעיל, דהיינו, מיום 26.4.99 ועד שנת 2003 בהתאם לחישוב המוסכם שבצע מר אופיר דורי מטעם הנתבעת.

סבורני כי שעה שפסק הדין הסתמך על פסק דינה של כב' השופטת רונן ושל בית המשפט העליון שהגיש המבקש, אשר למעשה לא דנו לגופו של עניין בטענת המבקש לזכות הקיזוז בשל גביית היתר של הרשות הנוגעת לשיעור השומות בשנים שקדמו לשנת 2003 כלל -ומשלא היו מושא הערעור שהובא בפניהם, לא ניתן לקבוע כי הפלוגתא הוכרעה לגופה, ו/או שקיים מעשה בית דין בקשר לזכות הקיזוז הנטענת במסגרת תובענה זו. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא ניתן לראות בהכרעות קודמות בערכאות השונות בקשר לחיוב הארנונה בנכס מעשה בית דין, וזאת ביחס לשנים קודמות לשנת 2003.

סוף דבר ניתן פסק דין המצהיר, כי עומדת למבקש זכות לקזז חובותיו בספרי המשיבה בגין חובות ארנונה מיום 26.4.99 ועד לשנת 2003 בלבד, וזאת בהתאם לקביעת השטח לחיוב בארנונה לפי 93 מ"ר. המשיבה תישא בהוצאות המבקש, בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

בתצהירו טען כי זכאי לקזז את תשלומי הארנונה בהם נשא במשך 185 חודשים בסך של 24,050, לשיטתו סכום זה משוערך מגיע לסך של כ- 42,000 ₪.

לתובעים, כנתבעים שכנגד, עומדת זכות לקזז את התביעה שכנגד גם מתקופה זו (ראה סעיף 4 לחוק ההתיישנות הקובע כי לא תישמע טענת היתיישנות נגד קזוז).

...

סוף דבר השיתוף בדירה פורק בדרך של מכירתה ותמורת המכר בסך 659,000 ₪ מופקדת בנאמנות.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים דמי שימוש בדירה בסך של 102,550 ₪.

על כן אני מחייב את הנתבע לשלם גם את חלקם של התובעים בשכר טרחת כונסי הנכסים.

סעיף 4 לחוק ההתיישנות קובע כי "לא תשמע טענת היתיישנות נגד קזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות". בנסיבות אלו, אם יתאפשר לנישום החב חוב ארנונה להעלות טענת קזוז בכל מקרה שהוא שילם ארנונה ביתר (ולכן מיתקיים לכאורה התנאי "נושאן אחד"), על בסיס עובדות מלפני עשרות שנים, כבמקרה דנן, הרשות תהיה חשופה להליכים משפטיים אין סופיים ולפגיעה במערך הגבייה שכאמור צריך להיות מהיר ויעיל.

טענת הקזוז - ההיבט העובדתי אף אם לא תיתקבל דעתי להעדפת גישת הביניים ואניח כי קיימת לנתבע זכות קזוז מן ההיבט העקרוני, ואף אם אניח כי זכות הקזוז לא היתיישנה, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי מגיע לו החזר ארנונה מאת התובעת, ולכן דין טענת הקזוז להדחות גם מן ההיבט העובדתי.

...

מכל מקום טוענת התובעת כי הדין אינו מכיר בזכות קיזוז של האזרח כלפי העיריה בכל הנוגע לחובות ארנונה, ולכן דין טענה זו של הנתבע להידחות.

גם טענה זו אין בידי לקבל.

נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 84,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות - ריבית, וזאת מיום 7.12.2011 ועד ליום התשלום בפועל.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה, כב' הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי, מיום 22.2.2020 במסגרת תא"ק 45292-03-19, במסגרתו חויב המערער בתשלום סך של 161,508.23 ₪ בגין חוב ארנונה והיטל שמירה לתקופה שעד ליום 31.12.2018 ובתוספת ריבית, והוצאות.

בית המשפט קמא הוסיף והתייחס לסוגיות משפטיות שונות לרבות היתיישנות, עצם קיומה של זכות לקזוז חוב ארנונה ואפשרות הקזוז מכוח הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973.

...

בעובדה כי המערער עצמו עתר לצירופו של המושב כבעל דין נוסף, וטען כי שני המשיבים גרמו לו לנזק, היה אך כדי ליתן משנה תוקף למסקנה בדבר הקושי הטמון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו, ככל ועניינה קיזוז הנזק.

המערער ביקש להשיג על החלטתו של בית המשפט קמא שלא להיעתר באופן מלא לבקשתו של המערער לתיקון בקשת הרשות להתגונן.

סוף דבר, הערעור נדחה.

טענות הצדדים: לטענת התובע, בנסיבות האמורות זכאי המנוח וכפועל יוצא מכך שהנו יורשו, זכאי הוא, להחזר תשלום סך 68,221.58 ₪ אשר שולם באופן כפול בגין היטל ההשבחה כאמור בסעיף 9 לעיל וזאת, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 4/9/07 וכן, זכאי לקבלת יתרת הזכות אשר עמדה למנוח במועד פטירתו בגין תשלום הארנונה- דהיינו סך 21,000 ₪ וזאת, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 9/3/01 ועד למועד התשלום.

אציין כי התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה של הנתבעת ובמסגרת תשובתו, דחה טענת הסילוק על הסף מפאת העידר עילה תוך שהוא טוען כי, הואיל ותשלום היטל ההשבחה קוזז מהתמורה בנכס אשר הועברה לו הרי שיש לו עילת תביעה לענין זה. ההליכים הקודמים: ביום 9/9/09, ניתן על ידי כבוד השופט דותן, פסק דין, במסגרתו נדחתה התביעה בגין יתרת תשלום הארנונה על הסף מפאת היתיישנות ובגין היטל ההשבחה מהטעם שהתובע לא נקט בהליכי השגה או ערר כדין.

...

הדוגמא האמורה יש בה בכדי להמחיש את חשיבות פירוט העילה במסגרת כתב התביעה ויש בה בכדי לתמוך בכך שמחדלו של התובע מפירוט העילה האמורה אינו פרוצדורלי בלבד אלא שהוא מהותי ומשלא פירט התובע בכתב תביעתו העילה להשבה – הרי שדין התביעה בראש זה להידחות מפאת העדר עילה.

למעלה מן הצורך אציין כי לכאורה אף יש ממש בטענת הנתבעת ולפיה הואיל והיטל ההשבחה לא נגבה על ידה אלא על ידי הועדה המקומית , הרי שממילא היה על התובע להגיש התביעה כנגד הוועדה ולא כנגד הנתבעת ומשכך, דין התביעה להדחות אף מפאת העדר יריבות.

סוף דבר - אשר על כן – הנני קובעת כי דין התביעה להדחות על הסף מטעמים כפי שפורטו לעיל בהרחבה.