ביום 22.3.21 היתקיים בפני דיון, במסגרתו ביקשה התובעת להפחית את הסכומים הנתבעים בגין חלק מרכיבי התביעה בהתאם לתקופת ההתיישנות בתיק (עמ' 4, ש' 1-4 בעיניין דמי הבראה; שם, בש' 18-22 בעיניין פדיון חופשה שנתית, עמ' 5, ש' 4-12 בעיניין הפקדות פנסיוניות חסרות); כמו-כן, ניתנה לתובעת שהות להודיע האם היא עומדת על התביעה לתשלום פיצוי בגין אי קבלת תלושי שכר ובהסכמת הצדדים – הופנה ההליך לגישור בתוך כתלי בי-הדין.
עקב יציאתי לחופשת לידה, דיון בבקשה לתיקון כתב התביעה היתקיים בפני ביום 24.3.22.
התובעת ציינה, כי בקשת התיקון השנייה שהוגשה לאחר הדיון הנוסף מיום 24.3.22 כוללת הפנייה לפסיקה ולמקור הנורמאטיבי לתביעה בעיניין חיוב הנתבעים בפצוי בגין אובדן הזכויות הפנסיוניות על סך 859,033 ₪ - זאת בתשובה לשאלת בית הדין על איזה מקור נורמאטיבי מושתתת התביעה ברכיב זה. עוד ביקשה התובעת לאפשר לה להגיש חוות דעת פנסיונית אשר תעריך לדבריה בבירור את הנזקים שנגרמו לה עקב אובדן זכויותיה הפנסיוניות.
...
אשר לתיקונים המתייחסים לרכיב דמי המחלה – הנתבעים כאמור אינם מתנגדים להוספת המסמך מסוג "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" מיום 5.12.16, אשר לטענת התובעת הושמט בשגגה מכתב התביעה המקורי ומהווה המשך לסיכום הביקור מאותו היום.
אכן מדובר בטיעון עובדתי חדש שלא בא זכרו במסגרת כתב התביעה המקורי, עת לכאורה כל העובדות היו בידיעת התובעת עובר להגשת כתב התביעה המקורי לתיק; עם זאת, בשים לב לכך שמטרת ההליך היא להגיע לחקר האמת ועת טרם החל שלב הבאת הראיות ומששוכנעתי, כי ניתן לרפא את הנזק שייגרם לנתבעים באמצעות פסיקת הוצאות, מצאתי כי גם תיקון זה המתייחס לדמי מחלה דינו להתקבל.
סוף דבר
הבקשה לתיקון כתב התביעה – מתקבלת.
