התיישנות זכאות לפדיון דמי חגים ארבע שנים לאחור

להלן השאלות בהן עלינו להכריע- מה היתה תקופת עבודתו של התובע? מה היה הקף משרתו של התובע ומה היה שכרו? מהן נסיבות סיום העסקתו של התובע והאם בנסיבות אלו הוא זכאי לפצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים? האם זכאי התובע לפצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות? האם זכאי התובע לתשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה ביום המנוחה? האם הנתבעים ניכו משכר התובע נכויים בגין ביטוח רפואי ביתר ושלא כדין? האם זכאי התובע לפצויי בגין הפרת חוק הגנת השכר? האם יש הצדקה להרמת מסך ההיתאגדות ולחיוב הנתבע 2 באופן אישי בחובות הנתבעת? להלן נדון בשאלות כסדרן; מה היתה תקופת עבודתו של התובע? התובע טען, כי הוא החל לעבוד בנתבעת בחודש 11/2011, בנגוד למצויין בתלושי השכר, וכי עבד ברציפות עד לחודש 2/2015 (לא כולל) או בסמוך לכך, סה"כ 40 חודשים.

בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, התובע זכאי ל - 14 ימי חופשה בגין כל אחת מארבע שנות עבודתו הראשונות.

דיון והכרעה- במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, ציין ב"כ התובע בקשר לרכיב זה, כי "אני תובע לפי 12 ימים בגין כל תקופת עבודתו, לקחתי בחשבון את העניין של ההתיישנות" (עמ' 3 שורות 11-12 לפרוטוקול).

דיון והכרעה- תכליתם של דמי החגים היא "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם... הראציונאל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך" (ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02 (להלן: "עניין צמח"); ע"ע 184-09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.2011).

...

בתאריך 09.12.15 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעתו וזאת על מנת להעמיד את תביעתו על סכום של 84,163 ₪, הנתבעים התנגדו לבקשה, וביה"ד, בהחלטתו, המפורטת, מיום 11.01.16, נעתר לה. לאחר שהוגשו כתבי טענות מתוקנים ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.

לא די בהיותו של הנתבע "בעל המניות של הנתבעת באמצעות חברה שבבעלותו" (סעיף 3 לתביעה) כדי להגיע בכך למסקנה כי הוא ניסה להתחמק מתשלום זכויותיו של התובע, מדובר בטענות בעלמא שהתובע לא הוכיח אותן, על כן אין מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות, ולפיכך הרינו קובעות כי התביעה כנגד הנתבע 2 - נדחית.

לסיכום - לנוכח המפורט לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה , ובהתאם לכך הרינו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: א. סכום של 8,056 ₪ בגין פיצויי פיטורים חלקיים.

התביעה נגד הנתבע 2, נדחית.

אשר לתביעה לפדיון חופשה, טענה הנתבעת כי זו היתיישנה בחלקה, ובכל מקרה לא חושבה כדין, והתובע לא שיתף פעולה בניסיון לערוך גמר חשבון.

על פי ההלכה הפסוקה, עם סיום יחסי העבודה קמה זכאות לתבוע פדיון חופשה עבור שלוש שנים, בצרוף השנה השוטפת האחרונה.

משמע, בגין ארבע שנות עבודה.

התביעה לדמי חגים – התובע תבע דמי חגים על בסיס הטענה לפיה בגין כל שנה היה זכאי לדמי חגים בגין 9 ימים בעבור כל שנה משנות עבודתו, במכפלת השכר היומי.

...

מכאן שהתובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 7,752 ₪.ממנו יש להפחית סך של 706 ₪ ששולמו לו בגין דמי חגים, והתוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי חגים סך של 7,746 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

סיכומו של דבר – על הנתבעת לשלם לתובע בגין הזכויות הנלוות שפורטו לעיל סך כולל של 14,101 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

באשר לתקופת ההתיישנות, הוראת צו ההרחבה בעיניין דמי הבראה לפיה לא ניתן לפדות דמי הבראה לתקופה העולה על שנתיים אחורנית, נכונה רק כאשר התביעה מוגשת לאחר סיום יחסי העבודה.

מאחר שאת תביעתו הנוכחית הגיש התובע במהלך תקופת עבודתו, קמה לו הזכות לפדות את כל ימי ההבראה להם הוא זכאי בגין חודשי עבודתו בפועל, בכפוף לתקופת ההתיישנות של שבע שנים (ראו ע"ע 99/06 מרכז קהילתי איזורי רמת הגולן נ' יפהר (ניתן ביום 24.6.07) ; ע"ב 2717/08 פלטאס נ' הלל זילבר (ניתן ביום 4.10.10)).

מר כספי בסעיף 16 לתצהירו שהוגש מטעם הנתבעת, טען כי התובע לא עבד יום לפני ויום אחרי ואף הפנה לנספח ז' לתצהירו של התובע בו מופיעים רשומי נוכחות שערך ומהם עולה כי התובע: "לא עבד ביום 3.4.10- ערב פסח שני... לא עבד ב 29.3.10 ערב פסח ראשון וכן הלאה. " התנאי לקבל דמי חג הנו כמפורט בצו ההרחבה, שהוא המקור לזכות.

לנוכח קביעתנו כי תקופת המחלה אינה מנתקת את יחסי העבודה, בחישוב כל תקופת עבודתו מצורפות יחד התקופה הראשונה והשנייה, וכן ארבעת החודשים כנגד ימי המחלה.

...

לפיכך אנו מקבלים את תביעתו בסך 1296 ₪ בגין רכיב זה. גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית התובע תבע סכום של 5,210 ש"ח בהתאם לחישוב שנערך על ידי בא כוחו בכתב התביעה.

לא מצאנו כי היתה תשתית ראייתית מספקת שממנה ניתן ללמוד על זכאות לסכום האמור ולפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: פדיון דמי הבראה בסך 9,477 ₪.

באשר להקף החופשה, עובד זכאי עם סיום עבודתו לפדיון החופשה בעד ארבע שנות עבודתו האחרונות - שלוש השנים המלאות האחרונות, בצרוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

צבירת ימי החופשה תיספר שלוש שנים אחורה ממועד סיום יחסי העובדה (ע"ע 574/06 כהן נ' אנויה (8.10.07)).

הנתבע טען בכתב הגנתו שאין התובעת זכאית לדמי חגים כפי תביעתה שכן זו היתיישנה; שהיא הועסקה בימי החג וקיבלה שכר; או שנעדרה סמוך לחג.

בסיכומיו הוסיף וטען לימי חג שחלו בימי שישי שבת, וכן שאין התובעת יכולה לטעון בסיכומיה לתשלום שכר בשיעור 150% עבור עבודה בימי חג, שכן המדובר בהרחבת חזית נוכח טענתה שכלל לא עבדה בימי חג. בהתאם לצוו ההרחבה – הסכם מסגרת 2000, עובד הומי זכאי לתשלום דמי חגים עבור 9 ימי חג בשנה עת לא נעדר מעבודתו סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, מלבד ימי חג החלים בשבת.

...

לסיכום תביעת התובעת מתקבלת בחלקה ובהתאם ישלם הנתבע לתובעת הסכומים הבאים: דמי תיווך בסך 20,000 ₪.

אנו מורים לנתבע להמציא לקופות השונות שאליהן הופרשו כספים לזכות התובעת מכתבי שחרור והעברת הפוליסות לבעלות התובעת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, בדואר רשום עם העתק אליה.

(ב) בנוסח ההודעה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.בנסיבות העניין, ובשים לב שרוב רובה של התביעה (שעמדה על סך 645,731 ₪) נדחה, הגענו למסקנה שהנכון להורות על תשלום הוצאות על הצד הנמוך, והרינו להורות שהנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

כאשר שאלנו אותו למה כוונתו ציין שהיו ימים רבים שבהם כל הפועלים נשארו בעבודה "עד השעה חמש, שש ושבע", למרות שהיו אמורים לסיים בשלוש וחצי ארבע (עמ' 13 ש' 6).

אשר לתקופה בגינה זכאי התובע לרכיב תביעה זה, הרי שנוכח טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, יש לחשבה שבע שנים לאחור מיום הגשת התביעה (שהוגשה ביום 31.5.15), כך שהתובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה מיום 31.5.08 ועד לסיום עבודתו בתחילת מרץ 2015.

התובע, שסיים את עבודתו בסוף מרץ 2015, זכאי לפדיון חופשה עבור שלוש שנים ועוד פדיון חופשה עבור שלושת חודשי העבודה האחרונים.

בנסיבות אלה, על הנתבע לשלם לו דמי חגים לפי 9 ימי חגים לשנה, עבור 6.75 השנים האחרונות לעבודתו בלבד נוכח מיגבלת ההתיישנות, ובסך הכל 18,104 ₪ (9 ימי חג בשנה X 6.75 שנים X 298 ₪ ליום).

...

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 16,281 ₪ החזר הוצאות נסיעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.11 (אמצע התקופה).

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.