הזכאות לפדיון חופשה נוצרת ביום בו נותקו יחסי עבודה ותקופת ההתיישנות עומדת על שלוש שנים (ראו סעיף 31 ל חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1955).
התובע טען כי לא שולמו לו דמי חגים וכי הוא זכאי לתשלום בגין 5 ימי חג לכל תקופת העבודה הראשונה שלא נפלו בשבת בסך 828 ₪ ע"פ החישוב הבא: 5 ימי חג X 8 שעות X 20.7 ₪ לשעה.
הנתבעות 1 ו -2 תישאנה בתשלום הסכומים הבאים:
פיצוי בגין חלף הפרשות לפיצויים בסך 4,996 ₪,
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,239 ₪,
תמורה בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית בסך 40,172 ₪,
פדיון חופשה בסך 5,015 ₪,
דמי הבראה בסך 2,618 ₪,
דמי חגים בסך 4,438 ₪,
פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר 5,500 ₪,
דמי נסיעות בסך 8,760 ₪
סך הכל 76,738 ₪.
...
בנסיבות אלו, בהן מדובר בתביעה מפורטת ומכומתת של התובע, כאשר הנתבעות לא הציגו גרסה סותרת להיעדרותו בסמוך לימי החג, בהעדר דוחות נוכחות או כל רישום אחר, תביעת התובע לתשלום דמי חג מתקבלת והנתבעות ישלמו לתובע סך של 5,918 ₪.
באשר לתקופה שטרם לחודש יולי 2013 לא הוכח כי שולמו לתובע דמי נסיעות וכאמור אף לא הוצגו תלושי שכר או כל רישום אחר ממנו ניתן ללמוד על כך. על כן מתקבלת תביעתו של התובע ביחס ל 38 חודשי העסקה בסך של 7,600 ₪ (ע"פ החישוב הבא: 38 חודשים X 200 ₪ = 7,600 ₪).
סוף דבר
התביעה מתקבלת בהתאם למפורט בפסק הדין.
