התיישנות והיעדר עילה בתביעת "הולדה בעוולה

המשיבים מפנים לדבריו של כבוד השופט זילברטל אשר ציין, כי על אף שדרך כלל, ובעיקר בדיני נזיקין, כאשר ניתן פסק דין המשנה הלכה, תחולתו היא רטרוספקטיבית, הרי יש מקרים המוחרגים מכלל זה. כן מפנים המשיבים לפסקה 35 לפסק הדין זאבי ומדגישים, כי לא יכול להווצר מצב אבסורדי, בו יילוד, שהגיש תביעה ללא הוריו טרם פס"ד המר, יזכה לפצוי ואילו יילוד שהגיש תביעה עם הוריו כמיטיבים בלבד, לאחר פס"ד המר - תסולק תביעתו על הסף, בהיעדר עילה (שנשללה בפס"ד המר) ומנגד - תביעת הוריו תדחה מחמת היתיישנות.

אסקור להלן דרכים להתמודדות עם בעיית התביעות שטרם הוגשו - דרך אחת היא "להזיז" את מועד תחילת מנין ההתיישנות של תביעת ההורים, אל המועד בו פורסם פס"ד המר, באופן שייקבע, כי היום בו נולדה עילת התביעה של ההורים, במתכונתה אשר בפרשת המר, הוא היום בו ניתן פס"ד המר, שכן קודם לכן לא היתה להורים עילת תביעה קונקרטית עצמאית ולא היה להם "כח תביעה". ראו גם: אסף פוזנר "מזייצוב עד המר: חלק ב' - בין חיים בעוולה להולדה בעוולה: היבטים מעשיים של הוראת המעבר שבפסק דין המר" ספר שלמה לוין 489 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאל קרייני עורכים, 2013 ).

...

בהוראת המעבר אשר בהלכת המר נאמר, כזכור, כי "כבוד השופטת מ' נאור ציינה, כי אין מקום להכריע במסגרת הוראת המעבר בהליך דנן, בשאלה מה דינה של תביעת היילוד שטרם הוגשה" ובסעיף 12 לפס"ד זאבי, הובהר, כי: "בטרם סיום נדגיש, כי בגדרי ערעור זה לא נתבקשנו להכריע בחלות הוראת המעבר על מקרים נוספים שאפשר שיתעוררו. כמו-כן, לא נדרשנו לשאלה מה דינם של המקרים בהם החליטו בתי המשפט המחוזיים שיש לסלק את תביעת הילוד, אך שתביעת ההורים לא התיישנה ותישמע ... מקרים אלה אינם בפנינו, וכפי שציינה השופטת מ' נאור בפרשת המר, גשרים אלה, נחצה לכשנגיע אליהם." על רקע האמור לעיל ובשים לב לשיקולים ולנימוקים שבבסיס החלה פרוספקטיבית בלבד, נראה, לכאורה, שיש הצדקה לקביעה, כי הלכת המר תחול פרוספקטיבית בלבד, היינו - שהיא תחול רק על תביעות הנוגעות לילודים שנולדו לאחר מתן פס"ד המר.

מאחר שפס"ד המר ניתן ופורסם ביום 28.5.2012, יש, לטעמי, לאפשר להורים אלה להגיש תביעה (במתכונת שנקבעה בהלכת המר), עד יום 28.5.2014 וכך אני מורה.

סוף דבר : הבקשה למחיקת תביעת הקטינה על הסף, בהיעדר עילה, מתקבלת ואילו הבקשה לדחיית תביעת ההורים נדחית.

טענות המבקשת לטענת המבקשת, משהוגשה התובענה לביהמ"ש בחודש אוגוסט 2015, היינו כ- 8 שנים ו- 7 חודשים ממועד לידתו של היילוד, אזי זו היתיישנה בהסתמך על הילכת ע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית (28.5.12) (להלן: "הילכת המר") שביטלה את הילכת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986)) והביאה לביטול עילת תביעה בגין חיים בעוולה תוך הותרת עילת תביעת ההורים בלבד בגין הולדה בעוולה.

לאור טיעוני המשיבים נדמה, כי גם הם מבינים שעילת תביעת ההורים היתיישנה לאור הילכת המר ובהיעדר תביעת הניזוק עצמו גם אין לדבר על עילת תביעה מטעמו בעילה של חיים בעוולה, מה גם שעל פניו היתיישנה עילת תביעתו גם כן. הדין החל תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת: "100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

...

משהוגשה התובענה בתאריך 25.8.2015, אין מנוס מלקבוע, שתביעת ההורים התיישנה.

המסקנה המתבקשת הינה, כי העובדות אולי נעלמו מעיני ההורים עד בסמוך ללידה אך הם בוודאי למדו את העובדות מיד לאחר הלידה לנוכח הפגמים ביילוד.

סוף דבר דין התביעה כנגד המבקשת, הנתבעת 2, להידחות מחמת התיישנות.

לפני בקשת הנתבעת 1 אליה הצטרפה הנתבעת 2 לדחיית התביעה על הסף מחמת העידר עילה והתיישנות.

לפיכך, משתביעת ההורים במקרה דנא היתיישנה ביום 7.9.15, שכן הקטין הנו יליד 8.9.08, ואילו התביעה הוגשה ב- 31.12.17, וכאשר הילכת המר ביטלה את עילת החיים בעוולה, כי אז התובעים אינם יכולים להגיש תביעתם עד 31.12.17 באשר הילכת מכבי חלה רק על אותם מקרים בהם תביעת ההורים מתיישנת לפני 28.5.15 בעוד שבעניינינו התביעה היתיישנה רק ביום 7.9.15, דהיינו לאחר מועד זה. מכאן, שלא קיימת לקטין עילה בגין "חיים בעוולה", כך גם תביעת ההורים בגין "הולדה בעוולה" יכולה הייתה להיות מוגשת עד ליום 7.9.15 ומשהוגשה ב- 31.12.17, היא היתיישנה ודינה להדחות על הסף.

...

במצב דברים זה, ולאור הלכת פלוני, לא קמה לקטין עילת תביעה מכוח "חיים בעוולה" ודינה של תביעתו בעניין זה להימחק ואילו תביעת ההורים, המוגשת באיחור, מתיישנת כאמור, ולפיכך דינה להידחות בשל התיישנות.

מכאן, שאין מנוס מלקבוע כי דין התביעה כולה להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר תביעת ההורים נדחית.

בנסיבות אלה, הנתבעת טוענת שאין מקום למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הלידה, כמקובל בתביעות המוגשות בעילה של "הולדה בעוולה" אלא ממועד גילוי המחלה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיעוד שצורף נחה דעתי שדין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות והיעדר יריבות להדחות, למעט ביחס לראש הנזק "פגיעה באוטונומיה", לגביו סבורני שיש לדחות את ההחלטה ביחס להתיישנות לתום ההליך.

אקדים את המאוחר ואציין שאיני סבור כי מודעות התובעים לכך שעובר נושא את המחלה עוד במהלך ההיריון משנה את מניין תקופת ההתיישנות שעה שהנזק היתרחש אך ורק לאחר לידת התינוק המנוח, והכל כפי שיפורט להלן: בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, והואיל ובעניינינו מדובר בתביעה לנזק, הרי שבהתאם להוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, המועד לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא היום שבו ארע הנזק וככל שהוא לא התגלה, היום שבו התגלה הנזק.

...

בנוסף נטען, שהפיצוי בראש הנזק "פגיעה באוטונומיה" נקבע תוך התחשבות בעוצמת ההפרה הקונקרטית ולנסיבות העניין הספציפי ואף בשל כך דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני שיש לדחות את ההכרעה ביחס לראש הנזק "פגיעה באוטונומיה" לתום ההליך, הן מאחר שטענות הצדדים טעונות בירור עובדתי, והן מאחר שבהתאם לפסיקה הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה אכן נקבע (לעיתים) בשים לב לשיעור הנזק, מכלול נסיבות העניין ועוצמת ההפרה הקונקרטית (ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי, 03/09/2015).

נוכח החלטתי לעיל איני נדרש לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת ואשר מקומן להתברר לאחר שמיעת ראיות.

בע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמי עמית (28.5.2012) (להלן: "המר"), נפסק כי לא ניתן להכיר עוד בעילת התביעה של הילוד בגין "חיים בעוולה". ברע"א 4512/13 בי"ח הסהר האדום נ' פלוני (28.8.2014) (להלן: "הסהר האדום"), נפסק כי מקום בו תביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה", היתיישנה לפני פסק הדין בעיניין המר, ניתן להגיש את תביעת הילוד בעילה של "חיים בעוולה", עד ליום 28.8.2015.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשות לסילוק על הסף, התגובה והתשובות לתגובה, ראיתי, בשלב זה של ההליכים, לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היתיישנות ו/או העדר עילה.

ברע"א 9616/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (5.12.2018) (להלן: "הדסה"), נפסק מפי כב' השופטת וילנר כי מקום בו נטען שעומדת לתובעים עילת תביעה של "חיים בעוולה" בהסתמך על טענת היתיישנות שלא מדעת של תביעת ההורים, הרי שמדובר בטענה עובדתית שיש לבררה באמצעות הבאת ראיות בנוגע למועד בו נודע להורים על עילת תביעתם.

...

לחלופין נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת אי הגשת חוו"ד רפואית והיעדר אפשרות להגיש חוו"ד רפואית לאחר חלוף מועד ההתיישנות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשות לסילוק על הסף, התגובה והתשובות לתגובה, ראיתי, בשלב זה של ההליכים, לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות ו/או היעדר עילה.

לפיכך, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית בשלב זה. אני מורה על הקדמת הדיון בשאלת התיישנות תביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה". התובעים יגישו ראיותיהם בשאלת ההתיישנות עד ליום 15.7.2019.