התיישנות הלנת פיצויי פיטורים לאחר הגשת תביעה

באשר לטענות ההתיישנות, התביעה לפצויי הלנת פצויי פיטורים היתיישנה היתיישנות מהותית בחלוף למעלה משנה ממועד סיום העבודה ועד למועד הגשת התביעה, התביעה לפדיון חופשה היתיישנה דיונית בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד סיום יחסי העבודה ועל יתר הזכויות חלה היתיישנות מכח חוק ההתיישנות, כך שהתקופה שניתן לתבוע בגינן מוגבלת לתקופה שמיום 14.4.2015 ועד ליום 31.7.2018.

...

באשר לטענות החלופיות ולפיהן דין התביעה האישית כנגד הנתבע להידחות מחמת חוסר יריבות והעדר עילה – המדובר בטענות עובדתיות הטעונות בירור עובדתי.

       עם זאת, בענייננו, לנוכח קיומו של מעשה בית דין מכח פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט הראל (כתוארו אז) מיום 2.12.2019, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

       על יסוד כל האמור, התביעה נדחית על הסף.

התובע יבהיר אם עומד הוא על דעתו לעניין רכיב זה של דמי חגים, במסגרת כתב התביעה המתוקן שיגיש, כפי שיפורט בהמשך החלטה זו. התביעה בגין הפרשות פנסיוניות: הנתבעת טענה כי התובע הגיש את כתב התביעה בחלוף תשע שנים וחמישה חודשים מחודש מרץ 2007, שהוא החודש האחרון שלגביו טען התובע כי עומדת לו הזכות לקבל מנתבעת סכומים בגין הפרשות פנסיוניות ולפיכך תביעתו לעניין זה היתיישנה במלואה.

הלנת פצויי פיטורים: בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 נקבע: "הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקבל העובד את השכר שבו קשור הפצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האיזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים". נוכח מועד הגשת התביעה, ומועד סיום העסקת התובע, התביעה בגין הלנת פצויי פיטורים היתיישנה.

...

בנסיבות אלה נקבע כי חלפו 7 שנים ממועד שבו התגבשה עילת התביעה ומשכך דין התביעה להידחות.

שכן גם אם היינו מגיעים למסקנה כי "עילת התביעה" לפי חוק השוויון התיישנה לא היינו פטורים מבחינתה לגופה, בהיותה נסמכת כולה גם על הטענה בדבר היות הפיטורים שלא כדין, באשר הם בוצעו בחוסר תום לב".

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה התקבלה בחלקה כמפורט לעיל.

הבקשה לדחיית רכיב פצויי ההלנה: לטענת הנתבעת התביעה לפצויי הלנת פצויי פיטורים היתיישנה, שכן המועד לתשלום היה עד ליום 29.12.16 ואילו התביעה הוגשה לאחר שחלפה שנה מהמועד האמור.

...

התובעת טענה בתגובה, כי הנתבעת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ומשכך דין הבקשה להידחות.

התובעת תטען כי בהתאם לסיכום ביניהן היא זכאית לסכום של 32,500 ₪ המורכב מ-25,000 ₪ בגין חלקה בזכייה בתיק ענת פסחוב (ענת מהצפון").

סוף דבר: בקשות הנתבעת מתקבלות.

הנני מורה על דחיית רכיב התביעה שעניינו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דחיית התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה המתייחסת לתקופה הקודמת לחודש 6/11 ולמחיקת רכיב התביעה שעניינו פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים – מתן חשבונות.

לו היתה הנתבעת מזמנת את התובע לשימוע טרם קבלת החלטה בנוגע לשיבוצו מחדש ושליחתו לקורס ריענון או לחילופין לצורך בחינת אפשרות לשיבוצו בעבודה חלופית, היה נחסך מן התובע הצורך בהגשת תביעה זו. משכך, מצאנו לפסוק לתובע שעבד אצל הנתבעת משך חמש שנים (ובאותו מקום עבודה פיזי סך הכל שלוש עשרה שנים, אם כי שמונה מהן תחת נהולה של אור אורלי קניונים בע"מ), ולא ניתנה לו זכות טיעון טרם פיטוריו, פיצוי בסך של 9,500 ש"ח. פדיון חופשה בתלוש השכר האחרון של התובע מצוין, כי עומדים לרשותו 15.32 ימי חופשה צבורים אותם מחויבת היתה הנתבעת לשלם בסמוך לאחר נתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

אלא, שפיצויי הלנת השכר ופיצויי הלנת פצויי הפיטורים התיישנו היתיישנות מהותית משחלפה למעלה משנה ממועד פיטורי התובע ועד מועד הגשת התביעה.

...

לאור האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע ברכיב זה. הודעה מוקדמת בהתאם לקביעתנו, התובע פוטר.

איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי קיימת היתה מחלוקת של ממש ו/או כי נפלה מלפניה טעות בתום לב, בשלה לא נערך עם התובע גמר חשבון ולא שולם לו פדיון חופשה.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,136 ש"ח מהם 2,084 ש"ח בגין פדיון חופשה, של 9,500 ש"ח כפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.

בשוקלנו את גובה התביעה מחד ואת הסכום שנפסק לזכות התובע מאידך (התובע הגיש תביעה על סך 106,394 ש"ח מתוכה נפסקו לזכותו כ 27% מתביעתו) ואת התנהגות הנתבעת, כמפורט לעיל מצאנו לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 8,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

משכך, ברי, כי פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי הפיטורים התיישנו היתיישנות מהותית משהוגשה התביעה למעלה משבע שנים לאחר נתוק יחסי העבודה.

...

עיון בתלושי השכר של התובע שצורפו לכתב התביעה מעלה, כי שולם לו שכר שעתי ובהתאם לטופס 161 שצורף לכתב התביעה עמד שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים על 5,902 ש"ח. עיון בתלושי שכרו של התובע לשנים 2011-2010 שצורפו לכתב התביעה מעלה, כי שכרו השעתי עמד על 32 ש"ח עד לחודש 6/2010 ומחודש 7/2010 הועלה ל 34 ש"ח. מן הדברים דלעיל עולה, כי על פני הדברים לא נפלה טעות חישובית מלפני הנתבעת בקביעת השכר הקובע וגובה פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע, וודאי לא טעות שהתובע ידע להצביע עליה, משטענתו לשכר קובע בגובה 10,900 ש"ח נטענה בעלמא וללא כל הסבר.

ונסיים בדברי הנשיאה, כב' השופטת ורדה וירט ליבנה אשר קבעה בפס"ד טיברמן כי יש לדחות את תביעתו מטעמי התיישנות: "בע"ע 300431/97 פרופ' רות נויברגר- גלעד גימלאות לעובדים דתיים בע"מ, עבודה ארצי כרך לג(81), 32 :

" סיכום ומסקנות באיזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותה של הנתבעת שלא להתבע לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, והאינטרס הציבורי המחייב כי ערכאות משפטיות לא תכלנה את זמנן על תביעות שהתיישנו, בהנתן שניהולה של תביעה כאמור תבוא על חשבונם של מתדיינים הממתינים לתורם וליומם בפני בית הדין, מצאנו כי יש להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות זכות התביעה.