התיישנות הזכות לפדיון חופשה שנתית

על כן, אנו דוחים טענה זו. אשר על כן, התובע זכאי היה לתשלום פדיון חופשה שנתית בכפוף להתיישנות הזכות כדלקמן: בעד השנה השישית – 18 יום ובהתאמה למישרה בת 5 יום בשבוע – 14 יום.

...

בנסיבות דנן אנו קובעים, כי התובע זכאי לפיצויי כללי בגין הלנת שכר בסך של 3000 ₪.

הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורין בסך של 21,000 ₪.

בנסיבות תוצאות פסק דין זה תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו על ניהול הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪.

יוער, כי הנתבעת לא טענה להתיישנות הזכות לפדיון חופשה לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951.

...

בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה מעבר לעלות ההסעה עד למחסום, ולכן דין התביעה לתשלום דמי נסיעות להידחות (ר' ע"ע 21590-04-20 מואייד את עבד עראקי בע"מ – ראמי בחארי (מיום 6.12.2020)).

לפיכך, התביעה לשי לחג נדחית.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 8,316 ₪.

בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א 1951, מתיישנת הזכות לפדיון חופשה לאחר 3 שנים.

...

בהתחשב באלה התביעה לדמי חגים -נדחית.

למעלה מן הצורך, אציין כי אילו לא היתה מתיישנת תביעת התובע לפדיון החופשה, הרי שממילא לא היה התובע זכאי לפדיון חופשה, מהטעמים המפורטים בהכרעתי ביחס לרכיבי דמי החגים ודמי ההבראה ונוכח העובדה כי שוכנעתי שדוחות הנהלת החשבונות, אשר כוללים תשלום דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חגים, משקפים את התשלומים שקיבל התובע בפועל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,332 ₪, בגין הפרשי שכר מינימום מכוח צו הרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות משנת 2006, וזאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/11/06 ועד למועד התשלום בפועל.

חלק ה' – הזכויות הכספיות לאחר שקבענו כי יש להחיל את הוראות הסכם 2000 על התובעים, נותרו מספר שאלות במחלוקת בנוגע לחישוב הזכויות, והן: האם מי מהתובעים זכאים לתנאים כאמור בהסכם 2000 גם במהלך התקופה שטרם תחילת לימודיהם לתואר שני; מי מהתובעים הועסק במסגרת מחקר במימון האוניברסיטה וזכאי לזכויות כספיות כאמור בנספח 2א להסכם 2000; האם התביעות לפדיון חופשה שנתית ודמי הבראה התיישנו; זכאות התובעים להחזר דמי חניה וזכאותם לפצוי בגין הפרת הוראות הדין בנוגע למידע שיש לציין בתלושי השכר.

...

הנתבעת תשלם לידי התובעים את הסכומים כמפורט להלן: לתובע 1, אלון שמשוני, סך 99,344.81 ₪ לתובע 2, אורן יניב, סך 84,850.27 ₪; לתובע 3, שי אבירם, סך 66,317.16 ₪; לתובעת 4, מירן ניסים בוניאל, סך 41,301.91 ₪; לתובעת 7, נעמה טסלר, סך 9,650 ₪; לתובע 8, נועם מור, סך 36,895.99 ₪; לתובע 9, אסף יופה, סך 12,626.65 ₪; לתובעת 10, אלה היימן, סך 5,885.24 ₪; לתובע 11, אסף רמות, סך 7,551.60 ₪; לתובעת 14, נטע שרון רביב, סך 11,464 ₪.

תביעתה של התובעת 6, רוני ארן גויכמן – נדחית.

תביעתה של התובעת 13, נטלי רייצ'ק – נדחית.

להבדיל מההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שעניינה היתיישנות התביעה לקיים את הזכות, הרי שבעניינינו מדובר בהתיישנותה של הזכות עצמה (היתיישנות מהותית).

במעמד הדיון ביום 31/12/14 שב אולג והבהיר את רכיבי התביעה והסכומים שאינם שנויים במחלוקת, וציין כי הנתבעת מודה שנותרה חבה לתובע סך 2,475 ש"ח עבור פדיון 11 ימי חופשה (לפי ערך יום חופשה בסך 225 ש"ח. נוכח הודאת הנתבעת בזכאות התובע לפדיון חופשה שנתית בהתאם לזכאותו לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 2,475 ש"ח עבור פדיון חופשה שנתית.

...

משלא הועלתה טענת קיזוז מפורשת בכתב ההגנה; משלא הוכחה עלות כל אחד מהכלים, ומשהעיד אולג ש"היום אין לכלים ערך" (פ: 29, ש: 32) – אינני מוצאת מקום לדון בטענה המאוחרת שהעלו הנתבעים בנוגע להשבת כלי עבודה, והיא נדחית.

משלא הוצגו קבלות על תיקונים עבורם שילמו הנתבעים (ראו עדותו של אולג בחקירה נגדית, פ: 30, ש: 26- 31), הרי שממילא לא הוכחה הטענה, והיא נדחית.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום 1/12/10 ועד מועד התשלום המלא בפועל: הפרשי שכר עבודה בסך 14,562.51 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך 2,475 ש"ח; פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בסך 628.15 ש"ח; דמי חגים בסך 2,022.3 ש"ח. בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הוצאותיו בגין תביעה זו בסך 2,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.