לגבי הדו"ח המקורי, חזר המשיב 1 וטען כי לא קיבלו, ולדבריו "בדואר יש בעיות והרבה מכתבים לא מגיעים". עוד נטען, כי אשת המשיב 1 מאשרת כי היא נהגה ברכב במועד שבו נרשם הדו"ח, אך מכחישה כי נסעה באור אדום.
הטענה המרכזית שבפי המשיב 2 היא, כי במועד ביצוע העבירה (נהיגה במהירות העולה על המותר), היה הרכב ברשותה של חברת המשפחה, ומתצהיר שצורף לבקשת הביטול עולה כי היא מודה בבצוע העבירה ומוותרת על טענת היתיישנות.
...
יצוין, כי בדיון שהתקיים ביום 7.3.2018 בבקשות רשות הערעור, החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור ולפיכך היא תקרא, מכאן ואילך, "המערערת".
רקע והליכים קודמים בעניינו של המשיב 1
מדו"ח תנועה שנרשם על שמו של המשיב 1, עולה כי ביום 24.5.2016, בצומת הרחובות אורן ושור בפתח תקווה, נהג המשיב 1 ברכב תוך חציית הצומת באור אדום.
לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.
חרף זאת קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כי "אני סבור כי כאשר מדובר במקרה בו אדם טוען שלא קיבל את דבר הדואר והוא מבקש להישפט, יש לאפשר לו את יומו בבית המשפט". בהתאם לכך, נקבע כי המשיב 1 יזומן לדיון "החל משלב הקראת כתב האישום".
לשיטתי, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו יכול לעמוד מהטעמים הבאים:
בהינתן העובדה כי הודעת הקנס נשלחה אל המשיב 1 בדואר רשום, לכתובת המדווחת במשרד הפנים, חלה לגביו "חזקת המסירה", ולפיכך היה על בית המשפט לקבוע כי לא הוצגה בפניו סיבה מוצדקת לאי הגשת בקשה להישפט, גם אם המשיב 1 מבקש לטעון לחפותו.
סוף דבר
אציע לחבריי לקבל את הערעורים בעניינם של המשיבים 1 ו-3, ולדחות את הערעור בעניינו של המשיב 2, כפי שפורט לעיל.
