ביום 10.06.2019 הגיש כנגד הבנק תביעה כספית ע"ס 14,203,807 ₪ בגין הרכיבים הבאים, וטען כי נושל מכל זכויותיו:
(1) שכר עבודה בגין 67 חודשים מאז פיטוריו ועד מועד הכרעת הדין המרשיעה בעיניינו – 4,084,309 ₪;
(2) דמי הודעה מוקדמת – 365,759 ₪;
(3) פדיון דמי הבראה – 18,900 ₪;
(4) פדיון ימי חופשה – 249,381 ₪;
(5) פצויי פיטורים – 2,489,193 ₪;
(6) קרן הישתלמות – 2,986,942 ₪;
(7) קופת גמל נוספת – 1,491,682 ₪;
(8) פנסיה – 2,517,640 ₪
במקביל, הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה , במסגרתה הצהיר כי הוא מישתכר סך של 5,900 ₪; כי רעייתו גמלאית; כי הכנסת שניהם מקצבאות וגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי עומדת על סך של 9,104 ₪; כי בבעלותו דירת מגורים בהרצליה ומכונית, ושתיהן מעוקלות לטובת הבנק; כי יש לו פקדונות בבנק לאומי – מעוקלים אף הם וחוב בסך 425,000 ₪ בגין קנס שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי וחוב למס הכנסה בסך של כ- 1.5 מיליון ₪.
כך או כך, חלה היתיישנות על שני הרכיבים הנ"ל וכך גם ביחס לרכיב התביעה המתייחס להפרשות לקרן הישתלמות ולרכיב התביעה המתייחס לשכר עבודה ממועד הפיטורים ועד למועד הכרעת הדין (מיום 01.12.2008 ועד ליום 10.06.2012).
...
רק עם שחרורו מהכלא, החל להתאושש ומכאן התביעה שהגיש כנגד הבנק;
(7) המערער ורעייתו נמצאים בסכסוך אישי וגם לה אין ממונות או נכסים;
טענות המשיב בערעור
המשיב טען, כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים:
(1) החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת כדבעי ולא נפלו בה טעויות או פגמים המצדיקים את התערבות בית הדין.
לפיכך, אין אינטרס ציבורי שהמדינה תישא בעלויות ההליך המשפטי;
דיון והכרעה
כאמור בפתח הדברים, דין הערעור להידחות.
מקובלת עלי קביעת כב' הרשמת כי סכום התביעה מופרז ואינו עומד בהלימה ביחס למצב המשפטי הנוגע להתיישנות רכיבי התביעה.
אחרית דבר
הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ₪.
