לטענת התובע, הגיע לגיל פרישה על פי החוק הרומני ביום 22/11/12, וקרוב לשנתיים לאחר מכן, ביום 28/10/14, הגיש בקשתו לקיצבת זקנה ממדינת רומניה באמצעות המל"ל. מדינת רומניה אישרה תשלום קצבת זקנה מאותו מועד ואילך, אולם דחתה את בקשתו של התובע לתשלום קצבת הזיקנה רטרואקטיבית, החל מיום כניסת האמנה לתוקף.
אם הבקשה כאמור בסעיפים קטנים 4 ו-5 לסעיף זה מוגשת אחרי תום תקופת השנתיים שלאחר תאריך כניסתו לתוקף של הסכם זה, זכויות אשר לא פקעו או אשר לא נחסמו על ידי היתיישנות, יהיו בתוקף מתאריך הגשת הבקשה, אלא אם חלות הוראות נוחות יותר בתחיקתו של כל אחד מהצדדים המתקשרים.
התובע עצמו טען בדיון מיום 27.5.17, כי ידע על דבר האמנה עוד לפני מועד כניסתה לתוקף, וכך נרשם מפיו בפרוטוקול הדיון מאותו יום: "נודע לי כבר שהאמנה עומדת להכנס לתוקף ולכן חיכיתי עוד קצת, קבלתי הנחיות מקשרי חוץ של ביטוח לאומי, ומאחר ונודע לי שאני יכול במשך שנתיים לעשות כן בעיניין הגשת התביעה, חיכיתי כי אולי אשיג כסף לנסוע לבד לרומניה. ראיתי שלא, כדי שלא אעבור את התקופה של שנתיים, הגשתי באמצעות קשרי חוץ כדין, תוך כדי קיימתי את כל התנאים של אזרחות כפולה ושל מקום מושב קבוע כדין במדינת ישראל" (עמ' 1, שורה 29 ואילך).
...
משהגעתי למסקנה, כי אין לקבוע קיומה של רשלנות כלפי התובע, הרי שדין התביעה להידחות.
סבורני כי כללי הקשר הסיבתי וריחוק הנזק, אשר לפיהם תיבחן שאלת הסיבתיות המשפטית על פי המבחנים המקובלים בפסיקה ובהקשר הנוכחי – מבחן הצפיות ומבחן השכל הישר (ראה לעניין זה רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' בע"מ, 30.12.10) – מביאים למסקנה, כי לא ניתן לקבוע סיבתיות משפטית בין נזק הגוף הנטען לבין הרשלנות הנטענת, גם אם הייתה מוכחת רשלנות במתן סיוע לגביית קצבת הזקנה הרטרואקטיבית ממדינת רומניה (וגם אם היה מוכח הנזק).
סוף דבר, התביעה נדחית.
