מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

התיישנות בקשה להחזר אגרה

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כל התביעות ככל שיש כאלה שהן תביעות כספיות יימחקו והתובע מבקש החזר אגרת בית הדין ששילם בקשר לתובענה כספית, שהרי טרם נשמעו ראיות.
לעניין טענת ההתיישנות אשר נתקבלה בחלקה בהחלטתו המפורטת של בית הדין האיזורי בהסתמך על סעיפים 15 ו – 16 לחוק ההתיישנות יצוין, כי לצד הטענות המשפטיות שהועלו בבקשת רשות העירעור, פורטו בבקשה אף טענות המחייבות ליבון עובדתי, ואף מטעם זה איני מוצא מקום למתן רשות ערעור בנסיבות בהן ניתן יהיה לבחון את טענת ההתיישנות בעירעור שיוגש, אם יוגש, על פסק הדין בתביעה השניה.
...
כן נטען כי ההחלטה התוחמת היא החלטה חלוטה משההליכים בתביעה הראשונה מוצו, ולפיכך עומדים לחברה ההישגים הדיוניים שהשיגה בהליך הקודם, לרבות ההגבלה "המהותית והכמותית" שנקבעה בה על רכיב התביעה בגין פנסיית זקנה לפיצוי בגובה ההפקדות החודשיות בלבד (להבדיל מפיצוי מהוון) לסך של 290,144 ש"ח. דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי ומכלול החומר בתיק, לרבות ההליכים וההחלטות בתביעה הראשונה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא קבלת תשובת המשיב.
כידוע, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים חריגים ביותר בהם ברור כי לא יעלה בידי התובע לקבל, בשום מקרה, על יסוד טענותיו המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש: "בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן... חובת הזהירות מקבלת משנה תוקף, מקל וחומר, כאשר מדובר בדחיה על הסף, היוצרת מטבעה ככלל מעשה בית דין" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (04.06.2007) פסקאות: י"ב, י"ד).
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בקשת המנהל לביטול החלטה זו והתנגדות התובע נדונו ביום 24/11/16, אף שהתובע לא הגיש עד אז נוסח של כתב התביעה המתוקן; במהלך הדיון, ונוכח טיעוני המנהל בדבר התיישנותה של עילת התביעה המתוקנת, והערותיו של בית המשפט, הודיע התובע (אשר היה מיוצג בשלב זה) כי הוא חוזר בו מבקשתו לתיקון כתב התביעה ועומד על תביעתו המקורית.
ביום 24/12/17 הגיש התובע בקשה להחזר אגרה ובטול חיובו במחצית השנייה של האגרה, בטענה כי משנמחקה חברת חוצה ישראל מהתביעה והתובע זנח את הסעד הכספי שבתביעתו, מדובר בתביעה לסעד הצהרתי בלבד.
...
דא עקא, שאין חולק כי התובע לא הגיש השגה על השומה, על אף ששומת המנהל לא הייתה מקובלת עליו, ולא פנה לקבלת חוות דעת נגדית להוכחת טענתו כי הסכום שהוערך אינו סביר.
לסיכום, תוקפן של הצעות הפשרה שניתנו לתובע והוא סירב לקבלן –פקע; מקל וחומר כאשר דובר בהסדר כולל אשר שילב את שתי ההפקעות, ואילו בתביעה הנוכחית אין הפקעתה של חלקה 17 עומדת לדיון כלל.
בנתונים אלה, בהעדר הבטחה שלטונית, משפקע תוקפן של הצעות המנהל לפצות את התובע בעין, ומשזנח התובע את הסעד הכספי בגין ההפקעה של חלקה 7, אין מנוס מדחייתה של התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

בהמשך, הודיע המשיב 1 על החלפת ייצוגו והגיש תשובה לבקשה בה היתנגד לסעד המבוקש וטען תחילה כי המבקש הוא שייעץ לו לפנות לבית המשפט בבקשה להחזר האגרה, הבהיר כי אין הוא מתכוון להגיש כל בקשה נוספת בגדר הליך זה, כי אין הוא מעוניין עוד בשרותי המבקש, כי אף אחד מן הצדדים להליך לא העיד או לא העלה טענה נגד המבקש וכי הבקורת היחידה נגדו מופיעה בהחלטתי מיום 12.2.20 בסוגיית פסיקת ההוצאות.
בהמשכה של פרשת אליהו הוסיף בית המשפט העליון והתייחס אף למקרה הספציפי של עורך דין, כמו המבקש דכאן, המעלה טענה של פגיעה בפרטיות שאינה נובעת מחשיפת מידע רפואי הנוגע אליו אך לטענתו פירסום המידע עלול ליגרור פגיעה בפרטיותו ואף בפרנסתו, וקבע כך (שם, פסקה 13) – "בית משפט קמא הדגיש, כי המשיב, עורך-דין במקצועו, תלוי לצורך פרנסתו במניעת פרסומים שליליים אודותיו, גם בעיניין מצבו הבריאותי. בית משפט קמא סבר כי פגיעה פוטנציאלית זו בהכנסתו של המשיב עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיותו. דא עקא, שפגיעה פוטנציאלית בפרנסה, תהא חומרתה אשר תהא, אינה מובילה בהכרח לפגיעה חמורה בפרטיות, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העקרי הרלוואנטי במלאכת האיזונים הנדרשת בגדרי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (עניין ידיעות אחרונות, פסקה 12; ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 4 (החלטה מיום21.2.2013)). האנטרס המרכזי הניצב אל מול עיקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פירסום אם לאו, הוא – כמוסבר – הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מיתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העקרי הרלוואנטי. כך למשל, כאשר התביעה סבה על טענה הנוגעת לשמו הטוב של בעל הדין, כמו איחור בתשלומים בהם חייב אותו בעל דין. בעניינינו, כאמור, ההצדקה לאיסור פירסום שמו ופרטיו של המשיב נעוצה בפגיעה החמורה בזכותו לפרטיות. מכאן, שאף אם פגיעה זו לא הייתה מובילה לפגיעה בפרנסתו של המשיב, ברי כי עדיין היה מקום לאסור את הפירסום, וההיפך – מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפירסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פירסום." לא זו אף זו, בתי המשפט ייחסו במקרים מסויימים חשיבות מיוחדת לחשיפה ציבורית של מידע אודות עורכי דין הנוגע לאופן התנהלותם (ראה למשל ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני (27.2.2008) בחוות דעתו של כב' השופט עוזי פוגלמן) ובדומה לכך מצא בית המשפט העליון לנכון אף להימנע מלאסור פירסום של עבירות של עו"ד אשר התיישנו כבר, על אף הוראת סעיף 19 לחוק המירשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981 (ראה למשל על"ע 1368/04 מרדכי אפרתי נ' לישכת עורכי הדין (19.10.2004) בחוות דעת כב' השופט אליקים רובינשטיין).
...
באותו פסק דין הוסיף בית המשפט העליון והתייחס גם אל סוגיית התנגשות עקרון פומביות הדיון עם הזכות לפרטיות כדלקמן (שם, פסקה 9) – "על פי נקודת האיזון העקרונית שנקבעה על-ידי המחוקק, עקרון פומביות הדיון נסוג מפני הזכות לפרטיות רק מקום בו הפגיעה בזכות זו היא חמורה (עניין ידיעות אחרונות, פסקאות 7-10; רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פסקה 15 לפסק-דינו של השופט ח' מלצר (19.1.2012) להלן: עניין יפת). אמת המידה המרכזית לבחינת עוצמת הפגיעה בזכות לפרטיות היא אופיו של המידע שאת פרסומו מבקש אחד הצדדים להגביל. כך, ככל שמידע זה מתייחס לעניינים המשתייכים לליבת הזכות לפרטיות, תגבר נטייתו של בית המשפט להכיר בפגיעה כחמורה (עניין ידיעות אחרונות, פסקה 10). ואולם, גם לאחר שהגיע בית המשפט למסקנה כי הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות היא חמורה, מלאכתו טרם הסתיימה. עליו להמשיך ולבחון, האם בנסיבות המקרה יש מקום להפעיל את הסמכות הנתונה לו לאסור פרסום, נוכח האיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין (שם, פסקה 11). כך, לצד שיעור הפגיעה בזכות לפרטיות, יש לבחון את מידת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. נקודת המוצא היא שעקרון פומביות הדיון נפגע כל אימת שפרסומו של ההליך השיפוטי מוגבל. זאת, משום שהצידוקים לעיקרון הם מוסדיים בעיקרם, והם אינם מבוססים רק על העניין הציבורי שבדיון הספציפי (ראו רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26 (1998) פסקה 17 לפסק-דינו של השופט א' גולדברג (שהיה בדעת מיעוט) וכן פסקה 10 לפסק-דינו של השופט ת' אור)." בהמשך פסק הדין הבהיר בית המשפט העליון את ייחודו של המקרה בו עסק, שם הפגיעה בפרטיות נגעה למידע רפואי אודות צד להליך והבהיר כי פרסום מידע כזה ללא הסכמת בעל המידע אכן מהווה פגיעה חמורה בפרטיות המצדיקה נסיגה מסויימת של עקרון פומביות הדיון מפניה (שם, פסקה 10), וברוח קביעה זו אף נכנס לתוקף ביום 6.8.15 תיקון 77 לחוק בתי המשפט על פיו הוסף לסעיף 70 סעיף קטן (ג1) האוסר על פרסום פרטי הזיהוי של בעל דין התובע פיצויים בשל נזקי גוף, והם בלבד.
בהמשכה של פרשת אליהו הוסיף בית המשפט העליון והתייחס אף למקרה הספציפי של עורך דין, כמו המבקש דכאן, המעלה טענה של פגיעה בפרטיות שאינה נובעת מחשיפת מידע רפואי הנוגע אליו אך לטענתו פרסום המידע עלול לגרור פגיעה בפרטיותו ואף בפרנסתו, וקבע כך (שם, פסקה 13) – "בית משפט קמא הדגיש, כי המשיב, עורך-דין במקצועו, תלוי לצורך פרנסתו במניעת פרסומים שליליים אודותיו, גם בעניין מצבו הבריאותי. בית משפט קמא סבר כי פגיעה פוטנציאלית זו בהכנסתו של המשיב עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיותו. דא עקא, שפגיעה פוטנציאלית בפרנסה, תהא חומרתה אשר תהא, אינה מובילה בהכרח לפגיעה חמורה בפרטיות, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי במלאכת האיזונים הנדרשת בגדרי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (עניין ידיעות אחרונות, פסקה 12; ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 (החלטה מיום21.2.2013)). האינטרס המרכזי הניצב אל מול עקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פרסום אם לאו, הוא – כמוסבר – הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי. כך למשל, כאשר התביעה סבה על טענה הנוגעת לשמו הטוב של בעל הדין, כמו איחור בתשלומים בהם חייב אותו בעל דין. בענייננו, כאמור, ההצדקה לאיסור פרסום שמו ופרטיו של המשיב נעוצה בפגיעה החמורה בזכותו לפרטיות. מכאן, שאף אם פגיעה זו לא הייתה מובילה לפגיעה בפרנסתו של המשיב, ברי כי עדיין היה מקום לאסור את הפרסום, וההיפך – מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפרסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פרסום." לא זו אף זו, בתי המשפט ייחסו במקרים מסויימים חשיבות מיוחדת לחשיפה ציבורית של מידע אודות עורכי דין הנוגע לאופן התנהלותם (ראה למשל ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני (27.2.2008) בחוות דעתו של כב' השופט עוזי פוגלמן) ובדומה לכך מצא בית המשפט העליון לנכון אף להמנע מלאסור פרסום של עבירות של עו"ד אשר התיישנו כבר, על אף הוראת סעיף 19 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981 (ראה למשל על"ע 1368/04 מרדכי אפרתי נ' לשכת עורכי הדין (19.10.2004) בחוות דעת כב' השופט אליקים רובינשטיין).
הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שהבקשה להטלת חסיון על התובענה דנן או לקביעה כי הדיון בה – שהסתיים זה מכבר – ינוהל בדלתיים סגורות נדחית.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נטען כי מתביעה שעניינה הפקדת רישיון רכב וקבלת החזר אגרה על תקופת ההפקדה, טוענים לפתע המבקשים כי עניינה של התביעה הוא כל זכוי בחסר/חיוב ביתר באגרת רשוי, ובכלל זה כל כלי רכב שנגרע וכל כלי הרכב שבשנת 2017 לא נרשם להם קוד ביטול ובשנת 2018 נרשם להם קוד ביטול, לרבות כתוצאה מתאונה, היתיישנות, פירוק, השבתה זמנית בשל שהייה בחו"ל או שהייה במיגרש מכוניות, וכן כלי רכב המוחזקים על ידי בעלי תו סחר.
...
לסיכום - מכלל האמור לעיל מצאתי כי אכן קיימים חוסרים ואי דיוקים בדו"ח, הן לעניין כ-280,000 רשומות רכבים שלא נבדקו על אף שהיה מקום לבדקן, והן לעניין פערים עליהם הצביעו המבקשים בין הרשומות והדו"ח ובין המציאות.
לסיכום – לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות העובדה שמדובר בכספי ציבור, וכן שהושגה תועלת רבה לא רק לחברי הקבוצה (לאפשרות לפסוק שכ"ט נוכח תרומה לשיפור המצב ר' - בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ההסתדרות במרחב חיפה (08.07.2021))- מצאתי לפסוק לב"כ המבקשת שכ"ט בסך 250,000 ₪ וגמול למבקשים בסך 50,000 ₪.
סוף דבר המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ המבקשים בסך 250,000 ₪ ובגמול המבקשים בסך 50,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבעים הגישו כתב הגנה (באמצעות ב"כ) בו טענות מקדמיות, לרבות טענה להתיישנות כל עילה שנולדה לפני 9.11.13.
התובע מבקש החזר אגרה בהתאם לתקנות.
...
סיכומו של דבר הינו שדין הבקשה לדחיית התביעה על הסף – להתקבל.
סוף דבר התביעה נדחית על הסף.
התובע ישלם לכל אחד מנתבעים הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו