במאמר מוסגר יצוין, כי בקשת הבצוע הוגשה בזמנו (בשנת 2006) בסמוך מאוד למועד היתיישנות השיטריות הנ"ל. לאחר תמרוץ ההליכים כאמור ע"י המשיב התנהלו הליכי מו"מ בין הצדדים ובין באי כוחם להסדרת החוב.
...
כב' הרשמת בהחלטתה נשוא הערעור, ולאחר שהציגה את המחלוקות שבין הצדדים קבעה בתמצית:
"לאחר שעיינתי בנתוני הצדדים ואיזנתי בין זכויותיהם, מצאתי לאשר את הבקשה לביצוע שטר מיום 20.5.99 תוך הפחתת מחצית הריבית וההצמדה."
בנוסף ציינה כי טענות המערער שמורות לו ובאפשרותו להגיש התנגדות לביצוע שטר בהתאם לסדרי הדין.
למעשה רק לאחר תשלום מלוא החוב הפסוק "התעורר המשיב משנתו העמוקה בת 9 שנים" והבחין בטעות שביצעה מזכירות ההוצל"פ.
ב"כ המשיב סומך מנגד על טענה בדבר השתק פלוגתא הואיל ובקשות קודמות של המערער שהוגשו לכב' הרשמת בנוגע לגובה החוב נדחו, וכפי שקבעה בהחלטתה מיום 27.8.14:
"ככלל, חוב שאינו משולם במועד נושא הפרשי הצמדה וריבית שנועדו לשמר את ערכו המקורי.... איני נדרשת לטענת השיהוי ו/או חוסר תום הלב ו/או התמהמהות מנקיטת הליכים מצד הזוכה, משהחייב עצמו לא טרח להגיש בקשתו אלא לאחר שנים רבות והימנעותו מהווה לכל הפחות את אותן הטענות הנטענות על ידו כלפי הזוכה."
דין טענת המשיב להידחות משום שאין ההחלטה הנ"ל רלבנטית לבקשה להגדלת הקרן.
גם אם לא אחמיר עם המשיב באופן המחייב מסקנה כי מדובר בהזנחה במשך שנים, אין הדבר יכול להקנות לו יתרון על פני המערער שפעל כאמור לסילוק מלא יתרת החוב הגבוהה בתיק.
לאור האמור, אני מקבלת את הערעור בחלקו, וקובעת כי תיק ההוצל"פ ייסגר כנגד תשלום של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הגשת הבקשה להגדלת הקרן ועד לתשלום בפועל.
