מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התיישנות ביטוח פנסיוני מועד תחילת מירוץ ההתיישנות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לא נעלמה מעיני טענת ב"כ התובעת בישיבת קדם המשפט אשר נערכה ביום 19.1.15, בה נטען כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מתן כל אחד מפסקי הדין בעיניינו של המנוח לכן תביעת התובעת לא היתיישנה (עמ' 3 לפ', ש' 5 – 8) אציין כי התובעת זנחה טענה זו בסיכומיה.
בהתאם להלכה, תביעת עובד אשר המעסיק הפר את החובה לבטחו בביטוח פנסיוני הנה בגדר "עילה מתחדשת", השבה ומתגבשת במועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה, מדי חודש בחודשו.
הנתבע 1 הוסיף וטען, כי גם אם בהמשך התגלה כי הקף הנזק גדול יותר, אין בכך כדי לדחות את תחילת מירוץ ההתיישנות.
...
לאור האמור לעיל, התביעה לקבלת קצבת שארים נדחית.
אין בידי לקבל את טענתו הנתבע 1 בדבר היעדר מעמד התובעת לעניין תביעת הגמל.
סוף דבר- התביעה כנגד הנתבע 2, נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהתאם להלכה פסוקה, המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות בכל הנוגע לתביעות מסוג התביעה שלפנינו, הוא מועד המעבר לפנסיה צוברת.
כך, התקבלה טענת היתיישנות במקרה דומה לענייננו בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, שם נדונו טענות נגד העברת עובדים ממסלול פנסיה תקציבית לביטוח בפנסיה צוברת, סע (חיפה) 46001-05-11 מוחמד חושאן ואח' - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, (5.2.14) (להלן: "ענין חושאן"), וכך נפסק, והדברים יפים ונכונים גם בעניינינו: "עניינה של התביעה שבפנינו בזכאות התובעים לפנסיה תקציבית וזאת לנוכח טענתם כי העברתם ממסלול של פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, נעשה שלא כדין, בדרכי מירמה וללא ידיעתם והסכמתם למעבר (סעיפים 4 ו - 32 לכתב התביעה). מכאן, שעילת התביעה נולדה במועד המעבר של התובעים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בחודש ספטמבר 2000 (ס' 5 לכתב התביעה).
...
הנתבעת טענה, כי התובעת ידעה היטב כי היא מבוטחת בפנסיה צוברת, ודין תביעתה להידחות על הסף וכן לגופה.
עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת "צו השעה", סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.
סיכומו של דבר, מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף.
התביעה נדחית מחמת התיישנות ובהיעדר עילה, בהתאם לתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

חברי הקבוצה של התביעה הייצוגית הנם כל המבוטחים בביטוח פנסיוני, בקופות גמל לתגמולים או לקיצבה שהן קופות ביטוח המנוהלות על ידי הנתבעת, שרשומה צבירת פיצויים בהסדר הפנסיוני על שמם ואשר סיימו את עבודתם בגינה שולמה צבירת הפיצויים כאמור, 7 שנים או יותר לפני הגשת הבקשה לאישור, ולא ניתן אישור המעסיק לשיחרור צבירת הפיצויים הרשומה על שמם.
לטענת המשיבה, מועד התגבשות העילה נוצר עם פניית המעסיק לקבל בחזרה את כספי הפיצויים, שרק ממועד זה מתחיל מירוץ ההתיישנות.
כפי שהגדיר זאת המבקש (ס' 95 לבקשה): "הניסוח הנכון של השאלה העומדת לדיון בהליך זה היא: מהו המועד בו רשאי המעסיק לממש את זכותו למשוך את כספי קופת הביטוח, והאם זכותו של המעסיק למשוך את כספי קופת הביטוח כפופה להתיישנות, ככל זכות אחרת". סבורים אנו כי צודקת המשיבה בטענתה כי מדובר בפרשנות מוצעת לדין הקיים.
...
לאור האמור לעיל, מצאנו כי בנסיבות מקרה זה, לא מתקיים התנאי לפיו התובענה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט המצדיקות את בירור התובענה בהליך של תובענה ייצוגית.
אולם, ממילא בהתאם לנימוקים אשר פורטו לעיל קבענו כי דין הבקשה להידחות, לכן אין אנו נדרשים להכריע במחלוקת זו. סוף דבר- הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחית.
בעת ששקלנו את סכום ההוצאות אותו ראוי להשית על המבקש, שקלנו מחד את העבודה הרבה אותה השקיעה המשיבה בהכנת כתבי הטענות ומאידך את העובדה כי ההליך דנן לא כלל דיון הוכחות אלא הגשת כתבי טענות בלבד.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בתי הדין לעבודה עסקו לא אחת בשאלת מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות, בהקשר של תביעות לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה, כנגד מעסיק שחב בביטוח עובדו בפנסיה צוברת.
המערער אינו מבקש לשנות מהילכת בית הדין הארצי באופן גורף, אולם הוא סבור כי לעניין תביעות לפצוי בגין נזק שניגרם בשל אי ביצוע הפקדות לפנסיה יש להבחין בין זכאות לפנסיית זיקנה, שניתן לצפות מראש את אובדנה ולגביה מתחיל מרוץ ההתיישנות במועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה, ובין פנסיית נכות, שלא ניתן לצפות מראש את אובדנה ובה עוסק עניינו, שלגביה מתחיל מרוץ ההתיישנות, כך סבור המערער, בקרות הארוע המזכה בנכות.
...
משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.
אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.
כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].
סוף דבר הערעור נדחה.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

על כן, אין כל מקום לדחיית מרוץ ההתיישנות; - אשר לשהוי – למועצה נגרם נזק ראייתי עקב נקיטת ההליך בשיהוי ניכר, בחלוף כעשרים שנים ומעלה ממועד תחילת עבודתה של התובעת, ומשעה שמשרדי המועצה הועברו למקום אחר, מסמכים נעלמו ככל הנראה, והוחלפו עובדים מאותה התקופה; - התובעת ישבה במשך כל השנים בחיבוק ידיים, בידיעה מלאה כי היא מבוטחת במסלול של פנסיה צוברת, ונקיטת ההליך בשיהוי ניכר מהוה חוסר תום לב של ממש; - לגופו של עניין – טענותיה של התובעת דינן להדחות גם ביחס לטענותיה לזכאות לפנסיה תקציבית, היות שהיא הפרישה לתובעת את הסכומים המתחייבים על פי דין.
...
המועצה טוענת, מנגד, כדלקמן – - טענות סף – דין התביעה להיות מסולקת על הסף מטעמי התיישנות, שיהוי והיעדר עילה; - אשר להתיישנות – בהתאם להלכה הפסוקה המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד ההצטרפות להסדר הפנסיה הצוברת, קרי חודש 9/1999.
על כן, אין כל מקום לדחיית מירוץ ההתיישנות; - אשר לשיהוי – למועצה נגרם נזק ראייתי עקב נקיטת ההליך בשיהוי ניכר, בחלוף כעשרים שנים ומעלה ממועד תחילת עבודתה של התובעת, ומשעה שמשרדי המועצה הועברו למקום אחר, מסמכים נעלמו ככל הנראה, והוחלפו עובדים מאותה התקופה; - התובעת ישבה במשך כל השנים בחיבוק ידיים, בידיעה מלאה כי היא מבוטחת במסלול של פנסיה צוברת, ונקיטת ההליך בשיהוי ניכר מהווה חוסר תום לב של ממש; - לגופו של עניין – טענותיה של התובעת דינן להידחות גם ביחס לטענותיה לזכאות לפנסיה תקציבית, היות שהיא הפרישה לתובעת את הסכומים המתחייבים על פי דין.
באשר לטענת העסקה פיקטיבית שמעלה התובעת -  הרי שלאור פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין, אף אם התובעת היתה מוכיחה טענתה כי מדובר היה בהעסקה פיקטיבית של המועצה אשר במרוצת השנים העסיקה אותה לכאורה על ידי חברת כוח אדם אך בפועל היתה עובדת של המועצה, טענתה בדבר תחולת ההסדר הפנסיוני לגביה הייתה נדחית.
סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור והמפורט לעיל, דין התביעה להידחות, ונדחית בקשתה של התובעת להכריז עליה כזכאית להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית.
עם זאת, ולפנים משורת הדין, ובשל היות התובעת עובדת פעילה במועצה, אנו קובעים כי התובעת תישא בהוצאות המועצה בסך של 3,000 ₪ בלבד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו