התייעצות עם עורך דין בחקירה באזהרה במשטרה בעת מעצר

כשלעצמי הייתי בדיעה, שבאיזון האינטרסים בין השמירה על זכויות חשודים ונאשמים, השמירה על טוהר ההליך השפוטי, והמאבק בפשיעה הקשה – הקריטריון שיכול לשמש כקו פרשת המים, הוא מידת חירותו של החשוד בעת הדיבוב והיותו בסביבה הטבעית והרגילה שלו נכון לאותה עת. הפגיעה בזכויות החשוד בדיבוב בטרם אזהרה מיתמקדת בעיקרה בזכות ההיוועצות בעורך דין; וזו נובעת בעיקרה מעצם העמדתו בחקירה לוחצת ומהגבלת חירותו.

לעומת זאת, כאשר אדם מצוי במעצר, בין מעצר ימים ובין מעצר עד תום ההליכים, שמטבעו הוא מצב זמני של הגבלת חירות, הגורם לחץ נפשי רב; ולדעתי, גם כאשר אדם רק החל בריצוי עונש מאסר, או שהוא מרצה מאסר קצר או מחבוש, והוא בהגבלת חירות ובמצב שעדיין אינו מורגל בו – בכל הסיטואציות הללו יוצר הדיבוב ללא אזהרה קושי רב ביותר מבחינת הפגיעה בזכויות החוקתיות של החשוד, ובמיוחד בזכות להוועצות בעורך דין כשחירותו מוגבלת.

(ג) תרגילי חקירה 8.8.17, 16.8.17 – דיבוב של יבגני במעצר על ידי סעיד במהלך מעצרו של יבגני בגין עבירת הרצח, ולאחר שהוזהר כדין, ערכה לו המישטרה שני תרגילי חקירה בשיתוף עד המדינה סעיד.

...

בסופו של דבר הגישה המאשימה כתב אישום המייחס לשני הנאשמים, יבגני גולובקו ("יבגני") ורוסלן שצ'פטניוב ("רוסלן"), את העבירות של רצח בכוונה תחילה, קשר לפשע ושיבוש מהלכי משפט.

אני סבור שגם עניין זה טעון הסבר, בנסיבות המיוחדות של תיק זה. כדי לבאר את הדבר, אקדים ואומר שבאותו מאמר שהתפרסם עתה, התייחסתי לתיקי הרצח שנדונו במותבנו, החל משנת 2008, ואשר הטיפול בהם הסתיים עד ליום 10.1.2019, שהוא המועד שבו התפרסם תיקון מס' 137 לחוק העונשין, היינו לפני כשנתיים.

סבור אני כי הערותיו אלה של השופט עמית הן צודקות, וכבר קדם לו בכך פרופ' קרמניצר, אשר הציע במאמר מפורסם לאפשר לשופטים לנקוט יתר אקטיביות בניהול ההליך הפלילי, בלא שתבוטל השיטה האדברסרית (שעיקרה בחקירה הנגדית של עדי הצד שכנגד, ובהבאת העדים להעיד מטעם כל אחד מהצדדים).

(ש"י עגנון שירה 161, התשל"א) מנחם פינקלשטיין, שופט אב"ד התוצאה: אנו מחליטים, אפוא, פה אחד, כאמור בסעיף 158 לחוות דעתו של השופט אמיר, כדלקמן: שני הנאשמים מורשעים בעבירה של רצח בכוונה תחילה ובצוותא חדא, לפי סעיפים 300(א)(2) ו-29(ב) לחוק העונשין כנוסחו בטרם תיקון 137; וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

בע"פ 1094/07 "יצחק דדון נ' מדינת ישראל" נקבע על ידי כבוד השופט רובינשטיין : "אין גם מקום להעתר לטענה בדבר הפרת זכותו החוקתית של המערער להיוועץ בעורך דין טרם חקירתו, כעילה לפסילת ההודאה. אכן, זכותו של עצור להיות מיוצג על ידי עורך דין ולהיוועץ בו הוכרה כזכות יסוד בשיטתנו, ואף זכתה לעיגון סטאטוטורי מפורש בהוראת סעיף 34(א)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות-אכיפה מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן חוק המעצרים). מקובל כי זכות הייצוג והיוועצות בעורך דין מסייעת לשמירה על זכויותיו של הנחקר, ומונעת ניצול לרעה של פערי הכוחות בין הנחקר לחוקריו. מזכות זו נגזרת זכותו של העצור לקבל הודעה לעניין זה מגורמי החקירה (ראו בג"צ 3412/91 סופיאן נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד מז(2) 843 (1993), וגם עניין סמירק, 545) והיא מעוגנת כיום במפורש בהוראות סעיף 32 לחוק המעצרים והוראת סעיף 19 לחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995. עם זאת, פגיעה בזכות ההיוועצות אינה מובילה בהכרח לפסילת קבילותה של ההודאה שנמסרה לחקירה, ויש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה את השפעת הפגיעה בזכות זו על חופשיות רצונו של הנחקר ועל משקל הודאתו (עניין יששכרוב, פס' 26)." זכותו של הנאשם להיוועץ בעורך דין טרם מתן תגובתו לשוטר בעת שנעצר, אכן נפגעה.

- ביום 13.5.19 שעה 13:20 ת/47 (להלן: "חקירה שנייה") לאחר כארבעה ימים מיום התאונה נחקר הנאשם ע"י הבוחן תמיר קבלו באמצעות מתורגמן מהשפה הערבית לאחר שתחילה הוגש לו טופס הודעת זכויות חשוד תחת אזהרה והנאשם חתם עליו, והשיב שנשאל האם הוא מעוניין להיוועץ עם עו"ד (עמ' 22 ש'23-32 ).

הנאשם לא היה מעוניין להיוועץ עם עורך דין בטרם החקירה, ומסר כי כבר שוחח עם עורך דין בשם אורי.

הנאשם נישאל בעיניין הרכב אשרק לטענתו הפתיע אותוד : "ש. למה היום לראשונה אחרי שנחקרת 3 פעמים במישטרה, אחרי שנחקרת על ידי עו"ד שלך, אחרי שנחקרת על ידי כאן בדוכן, כשהיה לך בעצם 5 הזדמנויות , היום לראשונה אתה אומר שרכב הפתיע אותך וסטית.

...

לאור האמור לעיל, המסקנה העולה ללא שהוטל בה כל ספק סביר, הינה כי הנאשם הפר חובת זהירות, בכך שנהג בחוסר מיומנות, וברשלנות, הביא את רכבו לסטות לימין הדרך ולהתנגש בגדר הבטיחות, וכתוצאה מכך גרם למותם של ארבעה מנוסעי הרכב ולפציעתם של נוסעים נוספים.

ומשכך, אני קובעת כי סטיית רכב הנאשם מהנתיב היתה בשל הגורם האנושי, היינו, התרשלותו של הנאשם.

אשר על כן, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

יש עוד לזכור, כי נאשם 4 ידע על זכותו להיוועץ בעורך דין במהלך חקירותיו ועל-פי רוב בחר שלא לעשות שימוש בזכות זו, מה עוד שאחת מחקירותיו, בה המשיך להודות, נערכה זמן קצר לאחר שפגש ולמצער שוחח עם עורך דינו בדיון הארכת המעצר.

כפי שלפני כל חקירה במישטרה חוזר החוקר על האזהרה ועל יידוע החשוד בדבר זכויותיו, לרבות להיוועץ בעורך דין (ובסנגור צבורי), כך מצופה לעשות גם בחקירות השב"כ. לעניין זה ראו למשל ע"פ 334/86  סבאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.1990), פסקה 8: "אין לפרש את הזכות של עצור להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו כמטילה חובה על המישטרה להזכיר לו כל רגע או כל שעה על זכותו זו, בעיקר לאחר שההצעה כבר נדחתה אותו בוקר במפגיע. שונה המצב, אם לאחר שתחילה דחה עצור את ההצעה להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו, ובשלב כלשהוא של החקירה הוא נמלך בדעת ומבקש זאת, כי אז יש למלא את המבוקש בכל שלב שהוא. בדומה ניתן להוסיף, כי כאשר החקירה מתמשכת, וכפי שקורה לעתים היא אורכת ימים ואף שבועות, מן הראוי יהא לחזור ולהזכיר לעצור, כי עומדת לו זכותו להיוועץ בעורך-דין; אך כאמור לא זה המקרה שלפנינו". לא מצאתי כל טעם בהבחנה בין חקירות השב"כ לחקירות המישטרה בעיניין זה, וודאי כאשר אין כל מניעת מפגש בין החשוד לעורך דין כבעניינינו.

...

בנוסף אני מרשיע את נאשם 2 בביצוע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.

ואני קובע שנאשם 5 ביצע את העבירות הבאות: עבירה של יידוי אבן לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין; עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין + 37 לחוק המאבק בטרור; עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ממניע גזעני, עבירה לפי סעיפים 338(א)(3) ו – 144ו לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 413ה ו – 144ו לחוק העונשין ועבירה של התפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

בנוסף אני קובע שנאשם 5 ביצע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.

יש עוד לזכור, כי נאשם 4 ידע על זכותו להיוועץ בעורך דין במהלך חקירותיו ועל-פי רוב בחר שלא לעשות שימוש בזכות זו, מה עוד שאחת מחקירותיו, בה המשיך להודות, נערכה זמן קצר לאחר שפגש ולמצער שוחח עם עורך דינו בדיון הארכת המעצר.

כפי שלפני כל חקירה במישטרה חוזר החוקר על האזהרה ועל יידוע החשוד בדבר זכויותיו, לרבות להיוועץ בעורך דין (ובסנגור צבורי), כך מצופה לעשות גם בחקירות השב"כ. לעניין זה ראו למשל ע"פ 334/86  סבאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.1990), פסקה 8: "אין לפרש את הזכות של עצור להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו כמטילה חובה על המישטרה להזכיר לו כל רגע או כל שעה על זכותו זו, בעיקר לאחר שההצעה כבר נדחתה אותו בוקר במפגיע. שונה המצב, אם לאחר שתחילה דחה עצור את ההצעה להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו, ובשלב כלשהוא של החקירה הוא נמלך בדעת ומבקש זאת, כי אז יש למלא את המבוקש בכל שלב שהוא. בדומה ניתן להוסיף, כי כאשר החקירה מתמשכת, וכפי שקורה לעתים היא אורכת ימים ואף שבועות, מן הראוי יהא לחזור ולהזכיר לעצור, כי עומדת לו זכותו להיוועץ בעורך-דין; אך כאמור לא זה המקרה שלפנינו". לא מצאתי כל טעם בהבחנה בין חקירות השב"כ לחקירות המישטרה בעיניין זה, וודאי כאשר אין כל מניעת מפגש בין החשוד לעורך דין כבעניינינו.

...

בנוסף אני מרשיע את נאשם 2 בביצוע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.

ואני קובע שנאשם 5 ביצע את העבירות הבאות: עבירה של יידוי אבן לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין; עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין + 37 לחוק המאבק בטרור; עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ממניע גזעני, עבירה לפי סעיפים 338(א)(3) ו – 144ו לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 413ה ו – 144ו לחוק העונשין ועבירה של התפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

בנוסף אני קובע שנאשם 5 ביצע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.

יש עוד לזכור, כי נאשם 4 ידע על זכותו להיוועץ בעורך דין במהלך חקירותיו ועל-פי רוב בחר שלא לעשות שימוש בזכות זו, מה עוד שאחת מחקירותיו, בה המשיך להודות, נערכה זמן קצר לאחר שפגש ולמצער שוחח עם עורך דינו בדיון הארכת המעצר.

כפי שלפני כל חקירה במישטרה חוזר החוקר על האזהרה ועל יידוע החשוד בדבר זכויותיו, לרבות להיוועץ בעורך דין (ובסנגור צבורי), כך מצופה לעשות גם בחקירות השב"כ. לעניין זה ראו למשל ע"פ 334/86  סבאח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.1990), פסקה 8: "אין לפרש את הזכות של עצור להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו כמטילה חובה על המישטרה להזכיר לו כל רגע או כל שעה על זכותו זו, בעיקר לאחר שההצעה כבר נדחתה אותו בוקר במפגיע. שונה המצב, אם לאחר שתחילה דחה עצור את ההצעה להפגש עם עורך-דין ולהיוועץ בו, ובשלב כלשהוא של החקירה הוא נמלך בדעת ומבקש זאת, כי אז יש למלא את המבוקש בכל שלב שהוא. בדומה ניתן להוסיף, כי כאשר החקירה מתמשכת, וכפי שקורה לעתים היא אורכת ימים ואף שבועות, מן הראוי יהא לחזור ולהזכיר לעצור, כי עומדת לו זכותו להיוועץ בעורך-דין; אך כאמור לא זה המקרה שלפנינו". לא מצאתי כל טעם בהבחנה בין חקירות השב"כ לחקירות המישטרה בעיניין זה, וודאי כאשר אין כל מניעת מפגש בין החשוד לעורך דין כבעניינינו.

...

בנוסף אני מרשיע את נאשם 2 בביצוע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.

ואני קובע שנאשם 5 ביצע את העבירות הבאות: עבירה של יידוי אבן לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין; עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין + 37 לחוק המאבק בטרור; עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ממניע גזעני, עבירה לפי סעיפים 338(א)(3) ו – 144ו לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 413ה ו – 144ו לחוק העונשין ועבירה של התפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

בנוסף אני קובע שנאשם 5 ביצע עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות, עבירות לפי סעיפים 274(1) + 25 ו – 152 לחוק העונשין, במסגרת האישום השני.