התייחסות עבר שלילי של עובד מדינה בקידום

בחודש 8/20 היתקיימה בין המבקש לבין נציב שירות המדינה התכתבות אותה יזם המבקש בעיניין אי קידום סגניתו של המבקש.

בהחלטה פירט נציב שירות המדינה התייחסותו לנושאים שונים שעלו בהליך השימוע, ובין השאר נאמר בה כך: "בפרוטוקול השימוע כמו גם במכתבים קודמים, חזרה ונשנתה טענתך כי אתה עובד מצטיין הזוכה להערכה רבה לאורך השנים. בהקשר זה, חשוב לציין כי עם כניסתי לתפקיד נציב שריות המדינה, בחרתי במתכוון להיתעלם ממטעני העבר, הן שלך והן כלפיך, לפתוח "דף חדש", להתקדם מעבר למחלוקות העבר ולצאת לדרך של עבודה משותפת ותקינה.

הנציב קבע שקיים חוסר תאום ושתוף פעולה ראוי בין האגף שבניהול המבקש לאגפים אחרים בנציבות, וכי בשל נוכחותו הדלה של המבקש במשרד, גם לאחר הסרת מיגבלות הנוכחות במקום העבודה בעטיה של מגיפת הקורונה, המבקש מהוה דוגמה אישית שלילית לעובדים הכפופים לו. בקשת משרד הבריאות לאישור משרות בלישכת המנכ"ל להשלמת הרקע העובדתי, בית הדין רואה לפרט את עקרי ההשתלשלות בעיניין בקשת משרד הבריאות לאישור משרות בתחום התיאום והבקרה בנושא מגיפת קורונה, שכן היא הייתה ברקע הודעת נציב שירות המדינה למבקש מיום 19.1.21 בדבר הפקעת סמכויותיו, וזימונו של המבקש לפגישה עם הנציב ביום 3.2.21: ביום 5.7.20 רשם המבקש סיכום פגישת עבודה עם מנכ"ל משרד הבריאות (להלן: "הסיכום מיום 5.7.20" או "הסיכום").

לכאורה, על רקע תשובת המבקש לנציב שירות המדינה מיום 11.8.20, ניתן להבין את עמדת נציב שירות המדינה, לפיה המבקש לא סיגל לעצמו דרכי עבודה מכבדות כלפי הנציב, ולא הפנים את הערתו החמורה של הנציב בדבר צורך בשינוי סיגנון היתנהלות כלפיו, על רקע הסברי המבקש כי בפנייתו מיום 5.8.20 הוא "בסך הכל ביקש את עזרתו" של הנציב מתוך "חובה מוסרית" כלפי עובדת של אגפו.

...

בשעה 13:12 הודיע נציב שירות המדינה למבקש כי "בעקבות מכתבך מהבוקר לחזי לוי, החלטתי בשלב זה על הפקעת סמכויותיך כמנהל אגף בכיר מערכות בריאות. בשלב הבא אקיים שימוע כמתבקש". עיקרי טענות המבקש להלן עיקרי טענות המבקש בבקשה: הליך הפיטורים של המבקש פגום מעיקרו, בשל כך שנערך על ידי גורם שיש לו נגיעה לעילת הפיטורים, בשל איבה אישית של ממש שהנציב חש כלפי המבקש, ובעטיה, הוא "צד מעוניין" שאינו יכול להכריע באופן אובייקטיבי בעניינו של המבקש.

התוצאה הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

] זאת ועוד, חוק שויון זכויות אף משקף הבנה שלפיה חוסר היכולת של אדם עם מוגבלות להישתלב באופן שוויוני בחברה נובע לפחות בחלקו מחסמים שעל החברה להסיר – עמדות שליליות וסטריאוטיפים על אנשים עם מוגבלות ואי-ביצוע התאמות הדרושות לשילובו של האדם עם מוגבלות (כגון סביבה שאינה מונגשת).

] "הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למיגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונלי או עינייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו... ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דיעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...". התשתית הנורמאטיבית ביחס לחובת השימוע, פיטורים שלא כדין והליכי סיום העסקה – הפסיקה דנה רבות במהותה של זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא.

כך למשל, בית הדין הארצי קבע בעבר בעיניין נוני, כי ניתן לחייב עובד מדינה בבדיקה רפואית מקום בו יש חשש כי תיפקודו כעובד נפגע על ידי מצבו הרפואי.

כל זאת, בין אם בא כוח התובעת פנה אל הנתבעת ביום 24.12.2015, ובין אם הוא פנה ביום 28.12.2015; - הפניה של התובעת נעשתה רק לאחר שהיא כבר קיבלה את הודעת הפיטורים ביום 15.12.2015 (באמצעות בא-כוחה); - התובעת לא צרפה בשלב זה את סיכום האישפוז, וגם לא את אישור המחלה הראשון, שניתן ביום 13.12.2015, לתקופה שבין יום 29.11.2015 ליום 8.12.2015; - התובעת התייחסה בפנייתה אך ורק לאישור מחלה שניתן ביום 17.12.2015, רטרואקטיבית.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

מהפרסום עולה לכאורה טענה בדבר שחיתות בכל הנוגע לבירור תלונות שהוגשו על ידי הנתבע או מי מבני משפחתו למשטרת ישראל על רקע יחסי הקירבה האמורים; הפירסום השני - הנו פוסט שפורסם על ידי הנתבע באותו מועד בשעה 13:33 בו נרשם על ידי הנתבע כי התובע (יחד עם אחיו) חשודים בשיבוש הליכים על ידי קשירת קשר עם עובדי ציבור.

באותו פוסט מתייחס הנתבע לעבירות בנייה שלטענתו בוצעו על ידי אחיו של התובע ולא טופלו על ידי משטרת ישראל ורשויות אחרות עקב מה שנטען להיות שחיתות.

לטענתו יש בפירסום כדי להציגו באור שלילי ולהעלות לגביו חשדות להתנהלות לא ראויה וזאת ללא כל בסיס וכי שמו שורבב רק מטעמים של סיכסוך אחר בין הנתבע ובין מי מבני משפחתו של התובע.

חוק איסור לשון הרע - המסגרת הנורמאטיבית כפי שנפסק על ידי כבר בעבר הרי שהחוק יוצר איזון סטאטוטורי בין הזכות לשמו הטוב של האדם לבין חופש הביטוי והדברים נקבעו בפסיקה פעמים רבות.

לעניין טיב הפירסום, מועדו והיקפו - בעניינינו מדובר בפירסום שנעשה בכתב והופץ ברשת החברתית לרבות באמצעות קידום ממומן ואין מחלוקת על הדברים.

...

גם אם אני מקבלת את הסברי התובע כי למד על הפרסום בשלב מאוחר מעט הרי שמדובר בשיהוי, שיש בו כדי להוות שיקול בקביעת הפיצוי.

סוף דבר התביעה לפי עילת לשון הרע ביחס לפרסום הראשון נדחית.

לעניין ההוצאות - בשים לב לתוצאה אל מול סכום התביעה, להתנהלות הדיונית המתוארת, לבקשות ביניים שלא נפסקו בגינן הוצאות, אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות התובע ושכר טרחת עורכי דינו בשיעור כולל של 6,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד טענה כי היא מקיימת את הפן החיובי והשלילי של מבחן ההישתלבות, שהוא המבחן לקביעה אם היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה או לא. לחילופין, טענה התובעת כי היא במעמד משתתפת חופשית/ מעין עובדת, אשר נסיבות סיום היחסים בינה לבין הנתבע, ובהיעדר זכות טיעון (גם לו לא יוכרו יחסי עבודה), מקימות לה זכויות נוספות.

בנוסף, בשנת 2017 הוקדם במשרד הרווחה מינהל מוגבלויות, כאשר חלק מהותי בהקמתו הוא יישום שינוי התפיסה בעולם ומעבר מהתייחסות אל מוגבלותו של האדם לתפיסה של יכולות התיפקוד שלו.

בענין זה נוסיף כי התובעת לא טענה ולא הראתה כי אותה עובדת מדינה, אשר שימשה בעבר יו"ר הועדה, ביצעה עבודה זהה או דומה בשני כובעיה: כיו"ר הועדה וכעובדת סוציאלית (שהיא עובדת מדינה).

בכלל זה, הוסכם בין הצדדים כי היה ויקבע מסיבה כלשהיא ולמרות כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם זה, כי ייראו את התובעת כעובדת הנתבע, הרי ששכרה יחושב למפרע למשך כל תקופת ההסכמים על פי השכר שהיה משולם לעובד מדינה שמאפייני העסקתו הם הדומים ביותר לאלה של התובעת כנותנת שירותים וכי יהיה עליה להשיב לנתבע את ההפרש בין התמורה ששולמה לה לפי הסכמים אלה לבין השכר המגיע לה כעובדת הנתבע (ס' 46 לסיכומים).

עוד ציינה כי קודמה בתפקיד רצה לזמן את התובעת לשיחה לעניין אופן היתנהלותה בועדות (ס' 25 לתצהירה).

...

משהגענו למסקנתנו כאמור – לא מצאנו להתייחס לטענת התובעת בסיכומי תשובה באשר לחישובים שביצע הנתבע בסיכומיו ואשר לא בא זכרם בתצהירים מטעמו (ס' 28 לסיכומי התשובה).

לכן הטענה נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

המבקש המשיך לכהן כעובד מדינה עד ליום 20.8.2023 (בחופשה ובתקופת פרישה) אולם, ממועד כניסת המנכ"ל החדש ביום 22.1.2023 לא היו לו כל סמכויות.

הרקע לקבלת ההצעה הינו הכרותו של המבקש עם אחד ממייסדי החברה איש צבא בעברו.

על תכלית החוק, עמד פרופ' י' זמיר בספרו הסמכות המנהלית: "הטעם שביסוד חוק זה הוא, בראש ובראשונה, השמירה על טוהר המידות בשירות הצבורי. מכאן נגזרים טעמים נוספים, ובעיקר שמירה על אמון הציבור בשירות הצבורי וכן הניהול התקין והיעיל של השרות. באופן מיוחד, ההגבלות נועדו למנוע שתי תופעות שליליות. ראשית, הן נועדו למנוע מצב שבו איש ציבור מתכנן, לקראת פרישתו משירות הציבור, להיתקשר מיד לאחר הפרישה, כעובד שכיר או כנותן שירות, עם גוף עסקי שבו הוא מטפל במסגרת התפקיד הצבורי שלו, והקשר הצפוי עם גוף זה עשוי להשפיע עליו במילוי תפקידו, כגון במסגרת הטיפול בבקשה למתן רישיון או תמיכה לאותו גוף. שנית ההגבלות נועדו למנוע מצב שבו מי שהיה איש ציבור, מנצל לאחר פרישתו משירות הציבור את המעמד והקשרים שנוצרו בתקופת כהונתו בשירות כדי לקדם עניינים אישיים או עיסקיים." (ראו: יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א' 665 (מהדורה שניה, 2010)).

מן הכלל אל הפרט, אין ספק כי הוראת סעיף 4 לחוק, חלה בעיניינו של המבקש שכן, הוראת הסעיף אינה מתייחסת רק להחלטות או להמלצות שהתקבלו בפועל אלא גם לפוטנציאל ההחלטות שהיו לעובד כלפי האדם או הגוף ממנו הוא מבקש לקבל זכות לאחר פרישתו.

בנוסף, אין ספק, שלרום המשרה של העובד הפורש יש השפעה משמעותית על קביעת ארכה של תקופת הצינון וכגודל המשרה כך גודל הציפיות וכך מידת הדקדקנות בה יש לבחון את עניין מראית עין וע' 6037/03 עברי נ' מדינת ישראל וזהו שיקול משמעותי לחומרה.

...

עמדת המשיבה המשיבה סבורה, כי ניתן להיעתר לבקשה במובן זה שתקופת הצינון תקוצר ויתאפשר למבקש להתחיל לעבודה בחברה באופן מידי דהיינו, לאחר יותר מ-10 חודשי צינון ממועד סיום תפקידו כמנכ"ל המשרד.

לנוכח כל האמור ושקלול כל הנתונים הרלבנטיים , אנו סבורים, כי ניתן לקצר במידת מה את תקופת הצינון הקבועה בחוק לגבי המבקש והוא יוכל להתחיל בעבודתו בחברה ביום 1.1.2024 .