בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 34948-02-14 דיור נ' מדינת ישראל ואח'
תיק חצוני:
בפני
כבוד השופט אליהו בכר
העותרת
אלכסנדרה דיור
ע"י ב"כ עו"ד א' ווסר-מינוי עפ"י החוק לסיוע משפטי
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י עו"ד ארז שטיינברג מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
פסק דין
לעותרת נקבעה נכות בשיעור של 82% נפשית ודרגת אי כושר יציבה של 75% ע"י המוסד לביטוח לאומי.
משמעות הקריטריון אותו קבעה המשיבה, הנו מידור אוכלוסייה שלמה מהזכות לדיור צבורי, אך ורק מעצם היותה שייכת לאוכלוסיה זו.
עוד טענה העותרת, כי פרט לכך שאין לה שלושה ילדים, היא עונה על כל יתר הקריטריונים של סעיף 5.1 לנוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הצבורי" שהם, "ממצים כושר הישתכרות (בהתאם לסעיף 2.12) ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה."
העותרת סברה, כי מעצם נסיבותיה והיותה מנויה על קהילת הטרנסג'נדרים יש להחריגה מהנהלים, היות והנהלים לא נתנו דעתם לקהילה זו שלעד לא יהיו להם כאמור ילדים, ועל כן היתייחסות הוועדה לנהלים כלשונם הנה בלתי סבירה ומפלה.
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן "התקנות") שכותרתה "המועד להגשת העתירה" קובעת דלקמן:
3". (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
...
המסקנה מהאמור לעיל, הינה כי הקריטריונים הכוללים את היותו של הזכאי עם שלושה ילדים לפחות הינם סבירים, אין בהם משום אפליה על רקע מיני או העדפה מינית, אלא העדפת נזקקים בעלי ילדים הנזקקים לסיוע יותר מאחרים.
ביהמ"ש העליון כבר עמד על כך שהדירות בדיור הציבורי הן משאב יקר של המדינה וקיים בהן מחסור עצום, לכן אין לאפשר מצב בו אדם שאינו עונה על דרישות הנוהל, ייהנה מזכאות לדירה בדיור הציבורי, בעוד שמשפחות רבות אשר נכנסות להגדרת "זכאי" ממתינות זמן רב לקבלת דירה ר' לעניין זה עע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (25.11.2010)
"נסיים באשר פתחנו, הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2007-2002 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות - גם בלא שהדבר כולל עולים - הממתינות (מהן במשך שנים) לקבלת דיור ציבורי על אף ההבנה למצבו הבריאותי והכללי של המערער, כפי שמסר, אין בכך כדי להקנות לו זכאות לרכוש את הדירה. אכן, כפי שטוענים המערערים, אין עסקינן במאטריה חוזית רגילה, ויש להתחשב בהיבטים הציבוריים. אך בראיה זו עצמה מובן, שמתן אפשרות למערער - שלא הראה את זכאותו לדיור ציבורי - להיכנס בנעליה של המנוחה בנסיבות, יהא בהכרח על חשבונם של נזקקים אחרים הממתינים בתור, ופירושה, כפי שמצביע על כך המשיב 1, אפלייתם לרעה של זכאים לדיור ציבורי. אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות, לזכאים".
סוף דבר
לא ראיתי להתערב בהחלטת המשיב.
דין העתירה להידחות.