התייחסות הוועדה לממצאי CT ולא ל EMG

הועדה הרפואית לעררים היתכנסה בפעם הראשונה ביום 02.07.18, הקשיבה לתלונות המערער ולטענות בא כוחו ובפרק המיועד להתייחסות הועדה למימצאי בדיקות וצילומים ציינה הועדה את הדברים הבאים: "בשנת 2012 בעקבות התקף ..... בכתף ימין ובגב מותני היה במעקב וטפול ואף עבר ועדה במסגרת נ"כ ב 2012 בה נקבעו נכויות בגין כתף ימין וגב מותני. עפ"י הרישומים שבידינו ..... מעקב בשנים 2013 ו- 2014 שלאחר מכן.

בצע US כתף ימין 17/4/18 אשר הראה תמונה מחשידה לטנדנופטיה של סופראספינטוס עם קרע חלקי של 4 מ"מ. CT .

. EMG- מתאריך 3/9/13 – של גפיים תחתונות רדיקולופטיה דו"צ L4-L5 ע"פ מכתב מ 14/.

אינני מקבל טיעון זה, שכן נקודת המוצא היא כי פגיעות המערער הוכרו לפי תורת המקרוטראומה, דבר שעל פי הפרוטוקול לא הובא בחשבון על ידי הועדה בעת בדיקת המערער לא בישיבתה הראשונה ולא בישיבתה המסכמת.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

כמו כן, מקובלת עליי טענת המערער כי אין על הוועדה כל חובה להתייחס ליועצים הרפואיים אשר מונו על ידי בית הדין במסגרת הליך ההכרה שכן אלו עסקו ממילא רק בשאלת הקשר הסיבתי ולא בשיעור הנכות.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 08.10.18, על מנת שתדון בעניינו של המערער ותשקול עמדתה מחדש תוך השבת תשומת ליבה לכך כי פגיעות המערער הוכרו כפגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה וכי אין המדובר בתאונה או באירוע חד פעמי.

בנסיבות בהן מתקבל הערעור בהתאם להמלצת בית הדין בדיון מיום 19.06.19, אינני עושה צו להוצאות.

בדיקת EMG לא אישרה נזק שורשי (וגם לא פריפרי) ולכן ניתן להתייחס למצב הקשור לאירוע כמתיחה בשרירי הצואר שגרמה למיגבלה זמנית מולדת ולא הותירה נכות.

בעניינינו הועדה נימקה קביעתה לענין תוצאות מימצאי בדיקת ה- C.T ומבהירה בענין האמור את תוצאות מימצאי בדיקת C.T מ- 5.6.11 במסגרתו פוענחו בלטים קלים אשר נימצאו גם במסגרת בדיקת C.T מאוחרת מתאריך 16.11.11 ומבהירה, כי הממצאים העולים מתוך בדיקות אלה אין לקושרם לאירוע שהוכר שכן השינויים בגופי החוליות ובדיסקיות הנם ברמה קלה שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת שרירי הצואר ורגישות מקומית וכי מדובר במצב תחלואי ולא בחבלה – קביעה זו של הועדה הנה רפואית וביה"ד לא יתערב בה. בנגוד לטענת ב"כ המערער הועדה מבהירה כי בישיבתה לאחר פסק הדין עיינה בשתי בדיקות ה-C.T כאשר מדובר באותם ממצאים שנמצאו במסגרת הבדיקות כאשר בישיבת הועדה טרם מתן פסק הדין הבדיקה הקודמת מיוני 2011 לא עמדה בפני הועדה.

ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי הממצאים שנמצאו והעולים מבדיקת ההדמיה בדיקת ה- C.T אינם קשורים לאירוע שהוכר, קביעתה בענין האמור הנה כאמור רפואית ובית הדין לא יתערב בה. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהועדה התייחסה לנושא תוצאות בדיקת ה- C.T כדרישת פסק הדין אולם לא התייחסה לנושא הכתף.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

לאור האמור לעיל אני מסכים, כי הוועדה תנמק ענין זה באופן שניתן יהיה להבין מה משקלה של בדיקת ה- C.T ומה בבדיקת ה- C.T או במועד בו נערכה, הביא למסקנה, כי לארוע התאונתי דנן, לא היתה משמעות במהלך התהליך התחלואי הטבעי.

" (ההדגשות הוספו א.ק.) עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי אכן נפל פגם בהחלטת הוועדה כשזו לא מילאה אחר החלק האופרטיבי הראשון בפסק הדין לעניין בחינת תלונות הכתף ובדיקת הכתף וקביעת הוועדה בעניין האמור באם נותרה נכות בגין התאונה בגין ליקוי זה ועל כן יש לקבל את הערעור כפי הסכמת המשיב.

ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי הממצאים שנמצאו והעולים מבדיקת ההדמיה בדיקת ה- C.T אינם קשורים לארוע שהוכר, קביעתה בענין האמור הינה כאמור רפואית ובית הדין לא יתערב בה. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לנושא תוצאות בדיקת ה- C.T כדרישת פסק הדין אולם לא התייחסה לנושא הכתף.

תמצית טענות הצדדים לטענת המערערת, הועדה לא התייחסה היתייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר ששון (המומחה האורתופד) אותה הגישה המערערת; ולא לבדיקות ההדמיה אשר ביצעה המערערת, כאשר נטען כי מקור השינויים הניוניים אשר נימצאו בבדיקות אלו, מקורם בהחמרה של נזק מקורי אשר נוצר כתוצאה מהתאונה הנדונה.

באשר לטענות המערערת לעניין בדיקות ההדמיה, טען המשיב כי בהתאם להילכת פסח רפאל (בר"ע (ארצי) 61860-06-13 פסח רפאל - המוסד לביטוח לאומי (21.7.2013)(להלן- עניין פסח רפאל)), שעה שהועדה לא מצאה ממצא קליני, אין חובה להתייחס לבדיקות ההדמיה; די בכך שהועדה התייחסה למימצאי בדיקת ה CT משנת 2010 ולא חובה עליה להתייחס גם לבדיקת הCT המאוחרת יותר.

· ממצא בדיקתה הקלינית של המערערת מיום 20.7.2020 "מתח שרירי מוגבר בגב תחתון". · בדיקת ה EMG מיום 19.2.2019 המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הועדה בנושאים דלעיל.

...

מקובלת עליי טענת המשיב, כי בדיקתה המחודשת של המערערת במועד התכנסותה השניה של הוועדה מרפאה את הפגם אשר נפל כביכול באי אזהרתה בגין חשד לאי שיתוף פעולה מצידה, פגם שנפל במהלך הבדיקה בהתכנסותה הראשונה של הוועדה.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המערערת כי משעה שהונחה בפני הוועדה חוות דעת המפרטת טווחי תנועה, היה עליה לפרט את טווחי התנועה אשר נמצאו בבדיקתה הקלינית של המערערת.

משעה שעניינו של המערער ממילא מושב לוועדה, מצאתי כי יש מקום להפנותה גם לבדיקה זו. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.7.2020 על מנת שזו תפעל כדלקמן: תפרט את טווחי התנועה אשר נמצאו בבדיקתה הקלינית של המערערת.

משעה שלא קיימת בהחלטת הועדה כל היתייחסות לממצאים הקליניים המפורטים בבדיקות CT ואין דיון בשאלה האם יש בהם כדי להצביע על מיגבלה בגב התחתון עקב התאונה (כמצוין בחוות הדעת הרפואיות שהציג המערער) הרי שנפל פגם בהחלטת ועדת הערר בהיבט זה. בנוסף לכך, מעיון בחוות הדעת של ד"ר טיטיון עולה כי המומחה מטעם המערער סבור כי המערער סובל מליקוי נורולוגי של תיסמונת רדיקולרית עקב התאונה, בגינה המליץ על נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 32 (3) (א).

מעיון בהחלטת הועדה עולה כי קביעתה בעיניין הליקוי הנורולוגי לאקונית ולא ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה בהיבט זה. בהקשר זה אוסיף כי ועדת הערר לא התייחסה לבדיקת EMG מיום 30.5.2018 שבה מצוין כי קיים ממצא של : "mild chronic radiculopathy L4-L5 bilaterally without acute denervation feature" , והיה מקום להתייחסות למימצא זה. זאת ועוד, מעיון במסמכים הרפואיים שהגיש המערער לתיק עולה כי קיים תעוד המלמד כי לא חל שיפור של ממש במצבו גם בתום תקופת הנכות הזמנית בשיעור 10% אשר נקבעה עד ליום 31.8.2017.

...

משכך סבורני כי בנסיבות אלה מתקיים הכלל לפיו הצבעה על השוני בממצאים, די בו כדי לעמוד בחובת ההנמקה (תב"ע (ארצי) נא/122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג (1) 169 (1991).

עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה לפיה ועדת הערר לא התייחסה כנדרש לממצאים שפורטו בבדיקות ה-CT של המערער מיום התאונה וממועד מאוחר יותר, על אף שאלו צוינו במפורש על ידה בדיון הראשון שהתקיים בעניינו של המערער ואשר אליו לא זומן.

לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר קליגמן מיום 8.11.2017.

באשר לבדיקת EMG מדובר במחלה דיסקאלית קלה אשר מקורה אינו ידוע בעלת אופי נווני ומחמת ספק, שאולי החבלה החלה את התהליך הניווני, יש להתייחס אליה כאילו נגרמה מהתאונה אך מכיוון, שכאמור, גם ממצא ה-CT הוא קל אין כמובן לתת נכות מעבר לזו של 10% לפי ס' 37 7 א. תקנה 15 בשליש עפ"י דוח ועדת רשות מ-27.11.08".

...

ביום 29.7.2010 ניתן פסק דין בעניינה של המערערת (מש/1 - ס' 9), בזו הלשון: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת שזו תבהיר את התייחסותה לבדיקת ה-EMG, תתייחס לכך שד"ר דרורי וד"ר גרוזמן מציינים בסעיף המסקנה במסמך ממצאי הבדיקה כי 'הבדיקה לקויה, לא ניתן להסיק מסקנה לגבי מעורבות השורשים המותניים'. באם תסבור הועדה כי יש צורך בכך תשלח את המערערת לבדיקה נוספת. בנוסף, תתייחס הועדה לממצאי בדיקת ה-CT ותבהיר ותנמק את מסקנותיה ואת הממצאים שפירטה הנוגעים לבדיקה זו. כמו כן, תתייחס הוועדה לקביעת הועדה מדרג ראשון ולחוות דעת ד"ר רובינסון בעניין ההגבלה בתנועות ותנמק מדוע לשיטתה מדובר בהגבלה קלה בלבד בתנועות המזכה את המערערת ב-10% נכות שלא כדעת הועדה מדרג ראשון ושלא כדעת ד"ר רובינסון בחוות דעתו". בעקבות פסק הדין התכנסה ביום 30.11.2010 ועדה רפואית לעררים (שאינה הוועדה נשוא הערעור) לדון בעניינה של המערערת וחזרה על קביעתה טרם מתן פסק הדין.

] הלכה היא כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי: "אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה"[footnoteRef:3].

הוועדה הוסיפה כי אף הבדיקה של ד"ר דרורי מצביעה על כך שמהירות ההולכה העצבית (NCV) הייתה תקינה ותומכת במסקנה שאין פגיעה חשמלית בעצבים ההיקפיים של הגפיים התחתונות.

] אילכך, סבורני כי היעדר אזכור מפורש של ממצאי הוועדה מדרג ראשון אינו מהווה פגם משפטי מהותי המחייב את החזרת העניין לוועדה מקום בו הוועדה הסבירה במנומק את קביעתה הרפואית על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה.

סוף דבר – הערעור נדחה.