התחשמלות למוות עקב טיפוס על עמוד חשמל ללא אמצעי בטיחות

המערער טען כי מסביב לתילי החשמל במתח גבוה קיים שדה חשמלי בעל השראה, שהוא סמוי מהעין אך תופס מרחב באוויר, ואף אין צורך במגע פיזי ישיר עם חוטי החשמל כדי להיתחשמל עד כדי סכנת מוות.

התביעה נגד חברת החשמל נדחתה, ויפים לענייננו דברי המשנה לנשיא, כבוד השופט אור: "על-פי הראיות שהיו לפני בית המשפט, אמצעי זהירות המקובל, כדי למנוע סכנת היתחשמלות על-ידי קוי חשמל עיליים, הוא על ידי הרחקתם מבניינים סמוכים מרחק בטיחותי מינימלי, וכן התקנתם בגובה מינימלי מסוים מעל הקרקע. אמצעי זה הוא שהיה מקובל בעת קרות התאונה, והוא מקובל גם עד היום. המקובל בישראל לגבי כבל כדוגמת הכבל בעניינינו – כבל של מתח גבוה 22 קילו וולט – הוא, שזה יותקן מרחק מינימלי של 3- 5מ' מבית סמוך. כלומר, שגם התקנתו במרחק של 3 מ' מבית סמוך תהיה במסגרת הדרישות המקובלות בארץ. זה גם המצב במדינות אחרות. לפי חוות ­דעתו של מהנדס גינדס הירש (נ/3), איש המשיבה, המקובל בצרפת הוא, שהמרחק הנידרש בין המוליך הקרוב של רשת מתח גבוה כבעניינינו לבית סמוך יהיה 3.2 מ' לפחות; ובארצות-הברית המרחק המינימלי הנידרש בעניינינו הוא 2.13מ'. דבריו אלה לא נסתרו בכל ראיה אחרת". המערער טען, כי חברת החשמל אוסרת על הוצאת היתרי בניה בקירבת עמודי מתח גבוה, אם המרחק בין "התיל החצוני הקרוב ביותר של קווי החשמל לבין החלק הבולט או הקרוב ביותר של המבנה הוא פחות מחמשה מטרים" (נספח 7 לתצהירו של המערער).

כפי שנטען על ידי חברת החשמל ולא נסתר, החברה ביצעה פרוייקט של מיגון ושילוט עמודי חשמל בחלקים נרחבים בארץ על מנת למנוע טיפוס של קטינים על עמודי חשמל.

זאת, בעקבות פסק דין בו הורשעה בפלילי עקב היתחשמלות של נער שטיפס על עמוד חשמל.

...

אעמוד להלן על הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואקדים ואומר כי לסופו של יום לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

באיזורים צפופים כגון דא, בהם קיים חשש מוגבר להתקרבות אופקית או אנכית של מבנים לקווי מתח גבוה, אני סבור כי יש מקום להגביר את תכיפות הביקורת החזותית.

סוף דבר לאור המרחק בין עמוד החשמל לבין הבניין, לא הוכחה התרשלות של חברת החשמל, ואף לא הוכחה התרשלות מצידה עקב מצבו של העמוד או עקב אי בידוד תילי החשמל.

אשר על כן הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התובעים טוענים כי טביעת המנוח נגרמה בשל רשלנות הנתבעות או מי מטעמן, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגו לבטיחות האתר ולבטחונם ולשלומם של באי המקום וביניהם המנוח; לא הקפידו להרחיקם ממפגעים ומסכנות, בפרט נוכח העובדה שעמוד החשמל ועליו הארגז, שהוצב בצמוד לגדר, שימש כסולם קל לטיפוס המאפשר קפיצה אל מעבר לגדר, אל תוך שטח התעלה; לא הזהירו מפני הסכנות והסיכונים בפרט בקשר לגדר ולעמוד החשמל שבסמוך לה, בפרט אנשים כמו המנוח, שידיעת השפה הערבית וקריאתה היו ברמה נמוכה ושלא ידע את השפות עברית ואנגלית; הן כשלו בשמירתן על המתקן האסטרטגי מבחינה בטחונית; לא נקטו באמצעי הזהירות והפיקוח הנדרשים ובפרט כלפי ילדים ובני אדם בעלי רמה שכלית נמוכה כמו המנוח; לא הנהיגו ולא אכפו נהלי בטחון ובטיחות בשטח האתר בכל מקום בו צפויה סכנת חדירה, כפי שמחזיק סביר במקרקעין היה פועל בנסיבות העניין.

עוד צוין בחוות דעתו, שלא נסתרה ע"י התובעים, כי המיגון הנטען על ידי מר ריבנר, כדוגמת זה המצוי על עמוד החשמל שתמונתו צורפה לחוות דעתו, הותקן במסגרת פרוייקט לאומי שתחילתו בשנת 2006, וזאת רק על גבי עמודים המצויים בשטחים מיושבים ובאיזורי פנאי ונופש (שלא כמו במקרה דנן, בו מדובר בעמוד חשמל שאיננו מותקן בשטח מיושב אלא במרחק של מס' קילומטרים ממנו), וזאת במטרה למנוע טיפוס של קטינים שאינם מודעים לסכנת ההיתחשמלות.

בנסיבות אלה - אין זה סביר לידרוש מחברת החשמל להתקין על עמוד זה דוקא אמצעי זהירות למניעת טיפוס מעבר לאלה המותקנים בו על פי דין - אמצעים שמטרתם נועדה למניעת הסיכון של היתחשמלות (סעיף 10 לחוות דעת סמוכה).

בעיניין זה ניתן לגזור גזירה שווה מת.א. (מחוזי חיפה) 1051-07 מחלוף נ' רשות הטבע והגנים ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.8.2010) אליו הפניתה חברת החשמל בסיכומיה, שם בית המשפט דחה תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מנפילתו ממצוק בשמורת טבע, לאחר שהוא וחבריו חצו גדר בקר שתחמה חלק מן השמורה, תוך שנקבע כי אין מקום להטיל אחריות לנזקים על הנתבעות: "נפילתו של התובע ופגיעתו הקשה מצערים ביותר, אולם אין לתובע אלא להלין על עצמו על שהתפתה לטפס במקום מסוכן. לא כל ארוע שבו נגרם נזק לאדם מקים אחריות של אחר לקרות הנזק ולעיתים האשם רובץ לפתחו של הניזוק בלבד. כך הדבר במקרה שבפנינו". לסיכום - מותו של המנוח לא נגרם בשל רשלנות מצד הנתבעות.

...

גם טענה זו, דינה להידחות: ראשית, מבחינה עובדתית, עמוד חשמל איננו צמוד לגדר, אלא ממוקם במרחק של כ 1-1.5 מ' ממנה (ראה תמונת העמוד והגדר נ/17, עדות הגשש עלי עודה בעמ' 26 שורות 17-20 לפרוטוקול, עדות שי שילוח בעמ' 69 שורות 9-10).

בעניין זה ניתן לגזור גזירה שווה מת.א. (מחוזי חיפה) 1051-07 מחלוף נ' רשות הטבע והגנים ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.8.2010) אליו הפנתה חברת החשמל בסיכומיה, שם בית המשפט דחה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מנפילתו ממצוק בשמורת טבע, לאחר שהוא וחבריו חצו גדר בקר שתחמה חלק מן השמורה, תוך שנקבע כי אין מקום להטיל אחריות לנזקים על הנתבעות: "נפילתו של התובע ופגיעתו הקשה מצערים ביותר, אולם אין לתובע אלא להלין על עצמו על שהתפתה לטפס במקום מסוכן. לא כל אירוע שבו נגרם נזק לאדם מקים אחריות של אחר לקרות הנזק ולעיתים האשם רובץ לפתחו של הניזוק בלבד. כך הדבר במקרה שבפנינו". לסיכום - מותו של המנוח לא נגרם בשל רשלנות מצד הנתבעות.

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בעיניין מותה הטרגי של הילדה אמיליה כהן ז"ל נקבע במסגרת רע"פ 1007/05 מדינת ישראל נ' דוד בוחבוט (2008), כי מנהלת בית הספר כשלה בכך שלא דאגה לנעילת הכיתות או החלונות, כדי למנוע נפילת ילדים בלתי זהירים (שם, פסקה 33).

בית המשפט המחוזי קבע כדלקמן: "נראה לנו אפוא, כי על המשיבה היה לנקוט אמצעים ראויים לשם מניעת הקלות הבלתי נסבלת בפתיחת המכסים שעל פתחי השרות ובהסרתם. כאמור, לא ניתן להלום התקנתם של מכסים הנפתחים ומוסרים בקלות, שמאחוריהם רכיבי חשמל מסוכנים, והכל בחוצות העיר, לרבות בשכונות מגורים ובגני משחקים. אנו סבורים כי אמצעי הבטיחות בהם ניתן לעשות שימוש אינם מורכבים ומסובכים כלל ועיקר. ניתן לעלות על הדעת קביעת אמצעי נעילה למכסים, הכוללים יותר משני ברגים שפתיחתם קלה, או התקנת פתח השרות בגובה שלא ניתן להגיע אליו בקלות. כמו כן ניתן היה גם להדביק על עמודי התאורה מדבקה מאירת עיניים בדבר הסכנה המצויה מאחורי המכסים... ...ניתן לחשוב גם על קביעת אמצעי בטיחות מוגברים באזורים מאוכלסים בצפיפות וכדומה. אנו סבורים כאמור, כי חובתה של המשיבה כלפי תושבי העיר ירושלים, לא יכולה הייתה להתמצות בטיפול בתקלות, בעיקר על פי דיווחים מן הציבור, ושומה היה עליה ליתן פיתרון הולם אחר לסכנת ההיתחשמלות שבעמודי התאורה ..." (ע"א 11116/07, שם פסקה 6).

בע"א 310/89 אליהו כהן נ' מאיר לנטוש (1992), קבע כב' השופט אור, הלכה זו. באותו עניין מדובר היה בתלמיד אשר טיפס על עץ, ילד אחר אחז בו, והוא נפל מהעץ, ניתקל בעמוד ברזל ושבר את ידו.

...

אני קובע איפוא, כי הפיצוי בגין טיפולי שיניים, כולל החלפות עתידיות, יעמוד על סך של 58,000 ₪.

סיכומו של דבר אני מעריך את הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני בסך של 25,000 ₪.

סיכום - נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום כולל של 90,000 ₪.

בעומדה על דוכן העדים ספרה עדת תביעה 4, אם המנוח, כיצד גלתה בפלצות כי בנה טיפס על עמוד החשמל והוא תלוי בקצהו בין חיים למוות, והגיבה בספונטאניות כשיצאה אחריו וטיפסה בעקבותיו לרום העמוד כדי להצילו.

חובת זהירות מכוח תקנות החשמל (הארקות ואמצעי הגנה מפני חישמול במתח עד 1000 וולט), התשנ"א-1991 – מכוח תקנות אלו חובה היה על הנאשמת להגן מפני היתחשמלות את כל גופי המתכת שאדם עלול לבוא עימם במגע העמוד חובת זהירות מכוח הנחיות משרד הפיתוח – מקור חובת זהירות נוסף נעוץ בשרטוט שצורף לחוות דעתה של מומחית ההגנה, לפיו קיבלה על עצמה הנאשמת, באישור משרד הפיתוח (כתוארו דאז) למגן את עמודי החשמל שבבעלותה במגני טיפוס מארבעת עבריהם.

מאימתי משתיתה חברת החשמל את אמצעי הבטיחות בהם היא נוקטת על אזהרותיהם של שכנים? האם סומכת היא ידיה על דיירי כל שכונה בה ניצב עמוד חשמל מסורג כי ישמשו אמצעי מניעה מספקים מפני טיפוס קטינים? טענה זו הנה אבסורדית.

בניסיון להקיף את הסוגיה מכל אגפיה, ניסתה ד"ר משה לשכנעני, כי התקנת מגני הטיפוס על עמודי החשמל תמנע מעובדי הנאשמת נגישות מהירה לכבלי המתח בעת טפול בתקלות, ומכאן ועד פגיעה בחיי אדם קצרה הדרך: "השיקולים העומדים בבסיס מדיניות חברת החשמל שלא למנוע באופן מוחלט את אפשרות הטיפוס על גבי עמודי החשמל על ידי עובדי החברה המיומנים לכך, לצורך ביצוע מהיר ויעיל של תפקידם...

לדידו, טיפוס על עמוד חשמל הנו בבחינת היתנהגות חריגה, נדירה ובלתי ניתנת לצפייה, חרף מספרם העצום של עמודי החשמל, פיזורם בארץ, השנים הרבות בהן הם מותקנים בצורתם הנוכחית, מיליוני האזרחים החולפים על פני עמודים אלה מידי יום, וחרף כך שערב הארוע ניתן היה להצביע על מקרים נדירים של היתחשמלות כתוצאה מטיפוס על עמוד חשמל, ואף לא מקרה אחד של מוות.

...

גרם מוות ברשלנות – סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן לקבוע בבירור כי מחדליה הרבים והחמורים של הנאשמת הם אשר הובילו לתוצאות האסון נשוא כתב האישום.

ניכר מכל האמור לעיל, כי בנאשמת התקיים יסוד נפשי של רשלנות (ראה ניתוח בפרק הדן בעבירת גרם המוות ברשלנות), ועל כן ניתן לקבוע את אחריותה הפלילית של הנאשמת אף לעניין העבירה לפי סעיף 340 לחוק העונשין.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיעה את הנאשמת מעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

הגם שבן ברוך היה אחראי על העובדים במפעל הפלדה – הוא מכיר היטב את המפעל הצמוד, "שובלית", כדבריו "שני המפעלים סמוכים האחד לשני, נמצאים במיתחם אחד". את העובדה שהתובע טיפס על עמוד המנוף – ראה בן ברוך בחומרה, משחזר והסביר כי חל איסור מוחלט לטפס על העמודים הללו, בשל סכנת התחשמלות, דבר הידוע היטב לעובדים, כדבריו (בעמ' 14): "הוא נפל מסולם שהוא בעצם לא סולם, אלא קונסטרוקציה של מנוף. זה נראה כמו עמוד חשמל. יש עליו ברזלים באלכסון שמצטלבים ואפשר לעלות עליהם כאילו שזה סולם.

מר בן ברוך הדגיש בעדותו כי במפעל הפלדה קיים איסור מוחלט לטפס על עמודי המנוף, בשל סכנת ההתחשמלות, כאמור לעיל, ועל כן, לדבריו "אצלנו רק חשמלאי יכול לעלות ולתקן תקלה כזאת". הגם שבן ברוך ציין כי אינו מכיר במדוייק את הוראות הבטיחות במפעל "שובלית"-אין ספק כי גם שם-קיים איסור לטפס על עמוד המנוף, כפי שהעיד גם פדידה, שהרי מדובר באותם עמודים ובאותה סכנת היתחשמלות.

אולם שעה שאותה פעולה נעשית תוך טיפוס לגג בגובה של 12 מטרים, באמצעים בלתי שגרתיים, היא חורגת מתחום הסבירות, וזרה לחלוטין לעבודתו, ולכן לא תיחשב כתאונה בעבודה".

(ראה גם דיון מס' לא/22-0 פד"ע ב' 207; ודיון מס' לב/27-0 פד"ע ג' 350 שאוזכרו שם) בענייננו, כמו בעיניין חיראללה הנ"ל, בבואנו לבחון את סבירות מעשהו של התובע, שעה שטיפס על עמוד המנוף, כדי לחפש חברת פועלים דוברי ערבית, שאולי נמצאים על הגג, ובכך סיכן עצמו ביודעין, כלשון בן ברוך "מי שעולה על הסולם הזה-מחפש את המוות שלו"-לא ניתן לומר, לפי כל קנה מידה, כי המעשה שעשה היה סביר בנסיבות העניין.

...

לאחר ששקלנו את העדויות והתרשמנו מהעדים, משנתנו דעתנו לגרסה המפורטת שמסר התובע בהודעתו לחוקר, הסותרת, מניה וביה, את גרסתו בתביעה שלפנינו, לטענות התובע לגבי היתנהגות החוקר בשעת גביית העדות ולעדות החוקר בתגובה להאשמות שהטיח בו התובע, ולאחר ששקלנו טענות הצדדים בסיכומיהם והוראות הדין והפסיקה – הגענו למסקנה כי הפעולה שביצע התובע, בעת שטיפס על עמוד המנוף ("סולם" כפי שהוא מכונה בכתב התביעה) – לא רק זאת שלא היתה במסגרת עבודתו ותפקידו במפעל, אלא שהיא היתה זרה לחלוטין לעבודתו וחרגה במידה ניכרת מתחום הסבירות-ועל כן אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", כפי שנפרט להלן, בהתייחס לגרסאות השונות של התובע ולעדויות האחרות: אירוע התאונה-האם אירעה התאונה "תוך כדי ועקב העבודה"? בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" שהגיש התובע לנתבע (מוצג נ/1), במקום המיועד לתאור הפגיעה, נרשם: "על פי העובד: טיפס על סולם ונפל.

על העדפת הגרסה שמסר התובע לחוקר, על פני עדותו בבית הדין, נאמר בדב"ע נז/37-0 חיים אוחנה נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לא(3) 66: "צדק בית הדין קמא בקביעתו כי קיימת סתירה מהותית בין גרסאות המערער וכי יש להעדיף את גרסת המערער בהודעה בפני חוקר המשיב על פני גרסתו בפני בית הדין. מסקנה זו נשענת על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. לעניין זה ראה: דב"ע נב/13-0 מירון-המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 82, 87:

(2) גירסת התובע אינה מקובלת עלינו, גם משום שעדותו הופרכה בעדות המעביד, יורם פדידה והממונה על הבטיחות במפעלי פלדה, הנרי בן-ברוך.

בהיתחשב בעובדות ובנימוקים שהובאו לעיל, הגם שהתאונה ארעה לתובע במקום העבודה-הגענו למסקנה כי אין לראותה כתאונה שנגרמה עקב העבודה, וגם לא בעת פעולה הנלווית באופן סביר לעבודה.

אשר על כן-התביעה נדחית.