התחשבנות בין שותפים בסיום שותפות לא רשומה

המבקשת והמשיבה ניהלו גן ילדים בעיר נס ציונה במתכונת של שותפות לא רשומה.

הבורר קבע כי הזיוף נועד על מנת להסתיר הכנסות מהשותפות מפני המבקשת וכי הסכום שהסתירה המשיבה עומד על סך של 29,480 ש"ח. נוכח העובדה שסכום זה נמוך מהסכום שנקבע על ידי הצדדים להרחבת הבדיקה לשנת 2016, זכות ההיתחשבנות בין הצדדים מסתיימת בפסק הבוררות ולמבקשת אין זכות לבדוק גם את הקף העברות הכספים על ידי המשיבה בשנת 2016.

המבקשת שבה וטוענת כי הבורר לא היה מוסמך לסיים את ההיתחשבנות בין הצדדים ועל כן קמה עילת ביטול מכוח סעיף 24(3) לחוק.

...

לאחר עיון בפסק הבוררות, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

הבקשה נדחית.

לא הייתה שותפות רשומה וגם לא שותפות בתיק מע"מ. לא נרשם ולא חושב דו"ח רווח והפסד של שותפות, ולא נעשה שום מאזן של חברת שותפים ובהם ציוד ונכסים של שותפות.

צודק קדם בטענותיו לפיהן זהו המועד הקובע לבצוע ההיתחשבנות בין הצדדים, כאשר השמאי מטעם קדם ביצע אכן את ההיתחשבנות נכון למועד זה. בפרק ה' לפקודת השותפויות שכותרתו: "פירוק שותפות ותוצאותיה", בסעיף 47 נקבע בין היתר כי מקום שנסתיימה השותפות רשאי בית המשפט לפי בקשת שותף או בא כוחו – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם.

...

אני מקבלת בעניין זה את טענת אברמסון לפיה קדם או מי מטעמו (שוכר השטחים), יכול היה, לו היה פונה, לעשות שימוש בנכסי השותפות, כאשר לא הוכח לי כי היה סירוב בעניין זה או כי בכלל הייתה פנייה כזו.

עניינים נוספים אני דוחה את הטענה כאילו בשל פירוק השותפות על ידי אלון איבד קדם את מטה לחמו.

לסיכום קדם חב לאברמסון 300,000$.

לטענת נליה, פעילות הגן נוהלה כשותפות לא רשומה עם תיק במע"מ, שמספרו: 558276622.

לכן, כספים אלה לא נכללו בספרי החשבונות של השותפות כהכנסות ולטענתה נליה ידעה על כך. מיכל טענה, שנליה היא שבחרה לפרק את השותפות, וכי היא ניסתה לתאם עם נליה שיחה לסיום ההיתחשבנות ביניהן, אך במשך יומיים נליה לא השיבה לה לשיחות הטלפון, ולבסוף הודיעה לה שהם יסגרו את ההיתחשבנות ביניהן באמצעות עורכי דין.

...

אשר על כן, ולאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לסכומים שמקורם בחשבונות הבנק, הן בבנק הפועלים והן בבנק הדואר.

לכן, לא ניתן לסמוך על חישוביו של מר פרדס בקשר לשווי הציוד, ואני דוחה את טענתה של נליה בעניין זה. מאחר שכל התביעה, למעט זו שביחס לכספי הביטוח הלאומי של נליה, נדחית, אין צורך לדון, או להכריע, בטענות הקיזוז של מיכל.

התוצאה היא איפה שהתביעה נדחית, למעט חיובה של מיכל לשלם לנליה את הסך של 6,414 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

לנוכח תוצאה זו, כמו גם צירוף המסמכים לסיכומים מטעמה של מיכל, אני מחליטה שלא לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

התביעה עוסקת בהיתחשבנות שבין שותפים, בסיום השותפות ביניהם רקע התובע, שהנו גם נתבע שכנגד, מר מאיר תורג'מן, (להלן: "מאיר") והנתבע שהנו גם תובע שכנגד, מר בנימין ביטון, (להלן: "בני"), התקשרו ביניהם להקמת שותפות לא רשומה, שכונתה בשם "מאיר ובני הובלות ציוד", כפי שהוגדרה אצל מע"מ, כאשר קיבלו תעודת עוסק מורשה, (להלן: "השותפות").

...

לפיכך, ובהינתן כי בתביעה זו נערכו בפועל החשבונות וההתחשבנות שבין השותפים לשעבר, הרי שאין מקום לצווים נוספים בקשר לבירור החשבונות שבין הצדדים ולפיכך התביעה שכנגד, סעד הצהרתי כי זכאי בני לעריכת חשבונות, נדחית.

לפיכך אני מורה כי על הנתבע, בני ביטון, לשאת ולשלם לטובת התובע, מאיר תורג'מן, בסך של 174,779 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 8.10.18 ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן, (היינו נדחתה ברובה) ומצד שני בכך שהתביעה שכנגד נדחתה במלואה, אני מורה כי על הנתבע, היינו על בני ביטון לשאת בהוצאות ובשכ"ט לטובת מאיר תורג'מן, בסך של 12,000 ₪.

תובענה זאת מעוררת מספר שאלות, שתשובה בהן תסייע להכרעה בה, כדלקמן: א. האם התובענה הוגשה תוך שהוי, שגרם לנתבעים לנזק ראייתי? ב. האם הוכחה שותפות בין הצדדים, פריג' והמנוח, ואם כן מהם תנאיה? ג. האם התובע הוכיח השקעותיו בשותפות שטרם הוחזרו לו? ד. האם התובע הוכיח, כי המנוח נטל כספים מהשותפות שלא כדין? ה. מהם נכסי השותפות הקיימים כיום? ו. מהו שווי עיזבון המנוח? שאלה א' – שהוי ונזק ראייתי לנתבעים הנתבעים טענו כבר בכתב הגנתם, כי התובענה הוגשה ביום 30.12.2020, כארבע שנים וחצי לאחר פטירת המנוח, וכ-11 שנים לאחר סיום פרוייקט חדרה (סעיף 20 לכתב התביעה).

שאלה ב' – השותפות ותנאיה כאמור פריג' טען בכתב תביעתו, וחזר על כך בתצהירו ת/5 ולאורך חקירתו הנגדית, כי החל בשנת 2004 לערך ובשנים שלאחריה, פעלו המנוח והוא בשותפות (לא רשומה) בשני פרוייקטים.

בחקירתו הנגדית אף הבהיר פריג' את תנאיי השותפות הבהרה נוספת, וציין כי כל סכום שניכנס לחשבון השותפות בבנק הפועלים (שהיה על שם המנוח – עמ' 116 לפרו' שו' 30) היה אמור להשאר שם, ואסור היה להוציאו או להשתמש בו, עד להיתחשבנות שהיתה אמורה להתבצע בין הצדדים בסיום פרוייקט חדרה (עמ' 114 לפרו' שו' 33-35; עמ' 117 לפרו' שו' 6); הנתבעים מנגד לא הודו בכתב הגנתם כי היתה קיימת שותפות בין הצדדים, ואת הסכם השותפות הגדירו כהסכם מזוייף.

...

במסגרת שאלה ה' לעיל בחנו בהרחבה את נכסי השותפות הקיימים היום, והחרגנו מהם את דירה 14, שכן שוכנענו כי פריג' רכשהּ מהשותפות בכסף מלא.

לכן אני קובע כי סדר הדברים יהיה כדלקמן: תחילה יפעלו הצדדים למכירת דירה 13, שתמורתה, לאחר ניכוי הוצאות המכירה, תימסר לפריג' (עד לגובה החוב נשוא פסק דין זה); רק אם לא יהיה במכירת דירה 13 די הצורך לפרעון מלוא החוב לפריג' על פי פסק דין זה (וכך סביר כי יהיה, לנוכח שומת דירה 13 המוזכרת בסעיף 86(א) לעיל), יישאו הנתבעים, כל אחד על פי חלקו בעזבון המנוח, ביתרת החוב, עד שווי העזבון המשוערך (בהתאם לפסק דין זה); ככל שייכנסו כספים נוספים לקופת השותפות (בהתאם למפורט בפסק דין זה), לרבות דמי שכירות דירה 13 ומכירת המרתף (ככל שיצליחו הצדדים לקבל עליו היתר בדיעבד), ועדיין תיוותר יתרת חוב לפריג' בהתאם לאמור בפסק דין זה, פריג' יקבל תחילה כספים אלה לידיו (לאחר ניכוי מיסים והוצאות) עד לגובה החוב הפסוק של העזבון בפסק דין זה; כל נכס ו/או כספים של השותפות שיוותרו לאחר סילוק החוב לפריג', כהוראת פסק דין זה, יחולקו בין הצדדים (פריג' ועזבון המנוח, באמצעות יורשיו) בחלקים שווים.

שכר טרחה : אקח בחשבון בפסיקת שכר טרחת עורך הדין של התובע בתובענה זאת את חלקיות הזכיה; כן אקח בחשבון כי אלמלא התובענה, לא היתה מפורקת השותפות, לא היה התובע זוכה בסכום תביעתו הכספית, ואפילו באופן חלקי, אך בשיעור שאינו שולי (לנוכח השיפוי על דירת נתניה) ולא היתה מוכרת זכותו של התובע לבעלות בדירה 14; במסגרת שיקולים אלה, שוכנעתי להעמיד את שכר טרחת עורך דינו של התובע בתובענה זאת, בסכום של 90,000 ₪; לסיכום – שוכנעתי לפסוק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 150,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.