מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

התחשבות ברגישות הדתית של התושבים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

התובע צטט את פסיקת בית המשפט העליון על פיה רצונו של אדם לנוח את מנוחת העולמים בסמוך לבן משפחתו היקר לו ראוי ליחס מתחשב ורגיש (ר' ע"א 9486/00 וסרג נ' המועצה הדתית כרמיאל, פ"ד נז(1)570).
מרבית סעיפי המשנה של סעיף זה דנים בתעריפי מחירי החלקות ואופן התשלום, ואילו סעיפים 14א(ח) –(ט) עוסקים בבקשות בני מישפחה לרכישת חלקת קבר בצמוד ליקיריהם שנפטרו, וקובעים כך: 14א (ח) "נפטר אדם והשאיר אחריו בני מישפחה, לא תקבור החברה קדישא נפטרים אחרים בשתי חלקות צמודות במשך 90 ימים מיום קבורת הנפטר; בסעיף זה, "בן מישפחה"- תושב יהודי שהוא בן זוג, הורה, בן, בת, אח או אחות.
...
מעדות הרב בן עזרא עולה, כי בפגישה שקיים עם התובע, הבהיר לו כי הסתייגותו מהוויתור על חלקה נוספת צמודה לחלקה שהוסכם שיקבל, אינה מקובלת עליו.
סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, לאחר שקבעתי כי אין בענייננו חובה חוקית לייחוד חלקות לתובע ומשלא התגבש במקרה זה הסכם מכר מחייב בין הצדדים, המסקנה המתבקשת היא שדין התביעה להידחות.
אשר להוצאות משפט- אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בכל מקרה נטען, כי יש לתת משקל לתכלית ההוראה המאפשרת עצירה של כלי רכב בתחנות אוטובוס בימי השבת תוך שמירה על בטיחות הנוסעים והמשתמשים בדרך בו אין הפרעה לשירותי התחבורה ואין כל תחרות מולם, גם כאשר מדובר בהסעה מיוחדת של אוטובוס העוצר לשם הורדה והעלאת נוסעים.
המדובר בסוגיה רגישה אשר לעולם תעמוד בלב המחלוקת בחברה הישראלית.
על פי המסמכים אשר באו בפני, בפרט דיונים שהתקיימו בנידון, סביב קביעת מתוה ההסעות, נחה דעתי כי המתוה שתוכנן נועד לאזן בין הרצונות והצרכים השונים של כלל התושבים בעיר רמת גן. כך, גם נעשה מאמץ לצמצם, ככל האפשר, את מעבר ההסעות בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתיים ולבתי כנסת.
ולהלן הכרעותיי בנידון : האם המדובר בקוו שירות או בהסעה מיוחדת כיצד, איפוא, יש להגדיר את שירותי ההסעות שהעירייה מעמידה לרשות תושביה, כ"קו שירות" או כ"הסעה מיוחדת" או שמא לא זו ולא זו. הסווג הראשוני, בין שתי האפשרויות חיוני ונחוץ מכיוון שהסמכות לאסור הפעלה של אוטובוסים צבוריים בימי מנוחה קיימת רק ביחס לקו שירות, וזאת בהתאם להוראות סעיף 71(7א) לפקודת התעבורה הקובע, כי לא יינתן על ידי משרד התחבורה רישיון להפעלת קו שירות בימי מנוחה למעט במקרים חריגים כאשר ההנחיה הנקבעת הנה להיתחשב ככל הניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה.
...
מסקנה זו תואמת אף את הגדרת ה"רישיון" הניתן לשם הסעה פרטית כמפורט בסעיף 386 לתקנות המגדירה "רישיון פרטי" בתור "רישיון להסיע באוטובוס ציבורי שיעמוד כולו לרשות המזמין בתשלום כולל בעד השימוש בו". וכן את הוראות סעיף 1 לצו הפיקוח המגדיר "הסעה מיוחדת" בתור "הסעה שבה עומדים אוטובוס או טיולית לרשות המזמין תמורת תשלום סכום כולל בעד השימוש בו." ואוטובוס מוגדר בסעיף זה "כמשמעות אוטובוס ציבורי בתקנות התעבורה." לסיכום, התמרור הקיים מאפשר עצירת ההסעות הנדונות, המתבצעות באוטובוסים, בתחומי תחנות האוטובוס ציבוריים לשם הורדת נוסעים והעלאתם.
מסקנה זו אינה עומדת בניגוד להוראה המאפשרת חניה של כלי רכב פרטיים בימי מנוחה בתחנות אוטובוס מאחר ואין המדובר בהסדר חניה כי אם בהסדר עצירה.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות העתירה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

בהיתחשב בפיתרון החלופי שנקבע – ביצוע הקדוח האופקי – גם אם נניח כי ביצוע חלופה זו גורם לפגיעה מסוימת ברגשות אצל חלקים מסוימים בציבור המוסלמי (וכאמור, לא הוצגה תשתית בעיניין זה), נוכח היקפה המוגבל של הפגיעה (כמבואר לעיל) אין היא חורגת מ"רמת הסיבולת" הנדרשת בחברה דמוקרטית, בשים לב לאנטרס הצבורי המתנגש – בנסיבות המקרה שלפנינו – עם רגשות הדת.
השופט פוגלמן עומד בחוות דעתו על האיזון שמצריכה ההכרעה בעתירה בין האנטרס הצבורי בבצוע עבודות תשתית ופיתוח לאנטרס של כבוד המת, כמו גם לאנטרס הצבורי, הנפרד, של מניעת פגיעה ברגשות דתיים של ציבור מאמינים זה או אחר.
בית המשפט מחויב על כן במקרים מעין אלה לזהירות ולרגישות מירבית, ובה בעת אין הוא רשאי להיתעלם מהצורך בבצוע פעולות שמטרתן פיתוח הארץ וקידום רווחת תושביה.
יחד עם זאת, מכך אין לבוא למסקנה בדבר קיומו של "מחסום" בפני כל תכנית פיתוח בקירבתו וסביבותיו של בית קברות, אלא שכאשר מדובר בבית עלמין או אתר קבורה מוכר וידוע, היזמים יודעים על כך ונערכים לכך, ומצופה כי מי שאמונים על תחום הפיתוח והתשתיות יביאו נתון זה בין שיקוליהם מראש וימצאו לו מענה הולם המתחשב ברגישות הטבועה בעיניין, וככל הניתן תוך הידברות עם נפגעים פוטנציאליים.
...
השופט ע' פוגלמן:[ לפנינו עתירה למניעת ביצוען של עבודות להנחת צינור להולכת גז טבעי במקטע בו ממוקם בית הקברות המוסלמי "כפר קטינה". ביום 5.8.07 דחינו את העתירה וכך קבענו: "מפאת דחיפות העניין, ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים, בכפוף לכך שלצורך הטמנת צינור הגז נושא העתירה, תבוצע החלופה המוגדרת בחוות הדעת ההנדסית מטעם משיבה 1 (חברת החשמל) כחלופה ב' – היינו, ביצוע קידוח אפקי מתחת לקברים. זאת, לאחר ששמענו הסברים ממומחה חברת החשמל, ושוכנענו כי החפירה האפקית תבוצע בעומק של מספר מטרים מתחת לקברים ולא תפגע בהם בשום צורה.
זאת לאחר ששוכנענו כי החפירה האופקית תבוצע בעומק של מספר מטרים מתחת לקברים ולא תפגע בהם בשום צורה.
יחד עם זאת, מכך אין לבוא למסקנה בדבר קיומו של "מחסום" בפני כל תכנית פיתוח בקרבתו וסביבותיו של בית קברות, אלא שכאשר מדובר בבית עלמין או אתר קבורה מוכר וידוע, היזמים יודעים על כך ונערכים לכך, ומצופה כי מי שאמונים על תחום הפיתוח והתשתיות יביאו נתון זה בין שיקוליהם מראש וימצאו לו מענה הולם המתחשב ברגישות הטבועה בעניין, וככל הניתן תוך הידברות עם נפגעים פוטנציאליים.
על רקע זה, פעולות העותרים לעצור את הנחת צינור הגז בשלב כה מתקדם, ובהתחשב בקשיים הכרוכים בהסטת תוואי הצינור בשלב זה, כפי שפורטו על ידי חברי ובעיקר בהתחשב בקיומה של חלופה מידתית - חלופת הקידוח האופקי, אני מצטרפת למסקנתו של חברי כי יש לדחות את העתירה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

בהיתחשב בכל אלה, מהוה הר-הבית מקום בעל רגישות ייחודית ויוצאת-דופן, ולפיכך השמירה על הסדר הצבורי בו מחייבת זהירות מרבית.
בהיתחשב בכך, באנו למסקנה כי לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטה זו. חופש הביטוי והזכות להפגין אל מול ההגנה על רגשות דתיים כאמור, סמכותו של מפקד משטרת המחוז לאסור או להגביל קיומה של אסיפה או הפגנה לפי פקודת המישטרה, ניתנת בידיו לשם שמירה על "הבטחון הצבורי או הסדר הצבורי". הגנה על רגשות הציבור - ובכלל זה רגשות דתיים - מהוה חלק מהאנטרס לשמירה על הסדר הצבורי.
אכן, בנסיבות העניין מוכנים היינו להניח כי מנקודת השקפתם של חוגים חרדים, עלולה היתה להווצר בקיום המצעד שתוכנן, פגיעה כנה ואמיתית ברגשותיהם הדתיים של התושבים החרדיים והדתיים בירושלים.
...
בשורה של פסקי-דין נקבע כי האיזון בין מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה כי יש להכיר בקיומה של "רמת סיבולת" של פגיעה ברגשות, אשר רק מעבר אליה ניתן להצדיק את הגבלתן של זכויות האדם.
בהתחשב בכל אלה - במתכונתו הסופית של האירוע, במיקומו ובאופי שהוא נועד לשאת - מתבקשת המסקנה כי הפגיעה ברגשות הדתיים לא עברה את סף הסיבולת הגבוה הנדרש לצורך הסגתו של חופש הביטוי וההפגנה בשיטתנו המשפטית.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו, פסקנו ביום 9.11.06 כי העתירות נדחות.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1997 בעליון נפסק כדקלמן:

על שר התחבורה לאזן בין השיקול (הרלבנטי) של היתחשבות ברגשות דתיים ובאורח החיים הדתי של תושבים, הגרים סביב רחוב בר-אילן לבין הזכויות והאינטרסים של כל אחד מבני הציבור לנוע בכל ימות השבוע ברחוב בר-אילן, ובאנטרס הצבורי כי הרחוב יהא פתוח כל ימות השנה לתנועה.
על פי נורמה זו, ניתן יהיה לסגור כבישים עורקיים נוספים בעלי חשיבות תעבורתית, בנימוק של רגישותו הדתית של הציבור בסביבתם.
...
אשר לעותרת הגב' אבינזר, סבורני שאין כל בעיה לגביה.
אשר על כן אנו מחליטים ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט טל, לדחות את העתירה בבג"צ 5434/96, ולעשות את הצווים על תנאי בבג"צ 5016/96, 5025/96 ו5090/96- - מוחלטים במובן זה שהחלטתו של שר התחבורה לסגור, באורח חלקי, את רחוב בר-אילן מתבטלת.
בהתחשב באמור בפיסקה 10 לפסק-דינו של השופט טל, הננו מחליטים, ברוב דעות ובניגוד לדעתם החולקת של השופטים אור, חשין ודורנר, כי ההחלטה האופראטיווית של פסק-דיננו היא כמפורט בפיסקה 106 לפסק-דינו של הנשיא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו