התחייבות עובד שלא לעסוק בתחרות עם מעסיק כתנאי לקבלת פיצויים

אותו סעיף קובע כי "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". על מנת לקבל פצויי פיטורים מכוח הסעיף, על העובד להוכיח כך: ראשית, להוכיח כי אכן היתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו, או "נסיבה אחרת" שבשלה אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; שנית, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; שלישית, להוכיח כי נתן התרעה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון[footnoteRef:14].

] "חובת תום לב מוגברת ויחסי אמון במהלך יחסי העבודה, הוכרו כאנטרס לגיטימי ייחודי המצדיק הגבלת עיסוק פרטי נוסף במהלך העבודה, גם אם משמעותה פגיעה עקיפה במימוש חופש העיסוק. חובת האמון כוללת חובתו של העובד להמנע מכניסה למצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית, לבין העבודה הנוספת הפרטית, בה הוא מעוניין לעסוק בתקופת יחסי העבודה; כמו גם חובה למנוע מצב בו, בתקופת העבודה, העובד יקדיש מירב שימת הלב והמסירות לעיסוק האחר. בה במידה על העובד להמנע משימוש במידע שאינו מגיע לכדי 'סוד מסחרי', אך מהוה 'מידע קונפידנציאלי' של המעסיק. היתנהלות מעין זו, עשויה אף היא, במקרים המתאימים, להחשב כהפרה של חובות האמון ותום הלב." לעניין חובת העובד להמנע משימוש או ממסירת מידע סודי ואף אם הוא אינו בגדר סוד מסחרי, קבע בית המשפט העליון בעיניין פאר, כדלקמן[footnoteRef:44]: [44: ע"א 206/72 מיגן בע"מ נ' פאר, פ"ד כז(1) 576.

בין היתר, צוין בסעיף 7 לחוזה ההעסקה, כי "... לאור תפקידו של העובד יתחייב העובד לאי תחרות בחברה והחברה תשלם לו בגין התחייבות זו סך של 1,000 ₪ ברוטו בחודש (בהתאם להסכם סודיות ואי תחרות המצ"ב לסיכום התנאים ומהוה חלק בלתי נפרד ממנו)". בהמשך לאמור לעיל, ביום 2.9.2013 חתם הנתבע על "התחייבות לשמירת סודיות", במסגרתה הוא התחייב כך: "... במשך תקופת עבודתי בחברה ובמשך שנתיים נוספות לאחר הפסקת עבודתי בחברה אני מתחייב לא להתחרות בעסקיה של החברה, בין במישרין ובין בעקיפין, בעצמי או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר, לרבות על ידי שותפות או החזקה בעצמי או באמצעות אחרים במניות או בזכויות ניהול בתאגיד כלשהוא." מהו התפקיד שבו עובד כיום הנתבע במרכז הרפואי, והאם המדובר בתפקיד זהה לתפקידו בעת העבודה בתובעת – טרם שנידון בטענות הצדדים לגופן וביחס לאותה התחייבות חוזית, יש לידון בטענת הנתבע כי הוא אינו עובד כיום במרכז הרפואי באותו התפקיד שבו הוא עבד במרכז הרפואי עבור התובעת.

אשר לסוגיית "התמורה המיוחדת" – כעת עלינו לבחון האם הנתבע קיבל "תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד". "תמורה מיוחדת", כשמה כן היא – המדובר ברכיב שכר ספציפי, שיוּחד על ידי המעסיק, הן בהסכם ההעסקה והן בתלוש השכר, ככזה שמשולם לעובד בגין אי-התחרות במעסיק.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

סעיפים 12-13 להסכם העבודה קבעו חובות סודיות ואיסור תחרות, כדלקמן: "12. סודיות – העובד מתחייב לשמור, בזמן העבודה ואחריה, על סודיות מוחלטת בכל הקשור לעסקי החברה, שיטות עבודה, עובדים, לקוחות, ספקים, קשרים עיסקיים, הזדמנויות עסקיות, וכל הגורמים הקשורים עם החברה, ולא לפגוע בדרך כלשהיא במוניטין של החברה ו/או במאגר הלקוחות ו/או בעסקיה. תנאי העסקת העובד יישמרו על-ידי העובד בסוד. תוקף התחייבות זו היא לתקופה בלתי מוגבלת אף לאחר תום העסקת העובד על-ידי החברה.

הזכות לחופש העיסוק משמעותה, "בין השאר, החופש של עובד שסיים את קשר ההעסקה עם מעבידו להיתקשר עם כל מעביד שיחפוץ וכן החופש של העובד לפתוח לעצמו עסק משלו, בלא שיהיה כבול בהתחייבויות להגבלת המסחר. מחופש העיסוק נגזר חופש התחרות..."[footnoteRef:15].

ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.

כך למשל, העובד אינו מנוע מלעסוק בתחום עסוקו כלפי לקוחות אחרים שכלל לא עבד עמם בעבר או לקוחות שלאור טיב  קשריו עמם במסגרת עבודתו אצל המעסיק הקודם לא  נחשף לסודותיו המסחריים של המעסיק לשעבר בהקשר ללקוחות אלה, וממילא במצב כזה אין חשש לפגיעה בסודות כאמור.

עם זאת ומשהנזק הנטען של המבקשת, לכאורה, הנו בעקרו כספי, אנו סבורים כי לשיקולי תום-לבו של המשיב קיימת חשיבות במסגרת התביעה הכספית שהגישה המבקשת במקביל לבקשה דנן, וכי ככל שהמבקשת תזכה בתביעה זו הרי שתוכל למצוא מזור למעשיו לכאורה של המשיב, בצורת פיצוי כספי.

...

מאזן הנוחות הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

" התכחשותו של הנתבע 1 בעדותו בפניי, לכך כי הוסברה לו האפשרות לשכור את שירותיו של עו"ד לשם ייצוגו בהסכם (ראו: עמ' 13 לפרוט' מיום 13.2.2018, שו' 1-9), אינה מתיישבת עם אישורו והודאתו בדבר קריאתו לתנאי ההסכם ובדבר ההסברים שקבל מהתובע ומרואה החשבון מטעמו, בדבר משמעות תנאי ההסכם (עמ' 12 לפרוט' מיום 13.2.2018 שו' 16-36 ועמ' 13 שו' 10-11).

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 246/79 הועד הצבורי להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, י רושלים נ' משה ספדיה, (11.03.80): "...אין אדם יכול לבטל חוזה אם אינו רשאי לעשות כן על-פי דין או על-פי החוזה עצמו. "ביטול שלא כדין" אינו אלא הפרה, היינו סרוב שלא כדין למלא התחייבויות שעל-פי החוזה.

התובעים גם עותרים לקבלת פיצוי נוסף בסך של 15,000 ₪ בגין התוספת לסכום הפצוי המוסכם, כאמור בסעיף 5.14.3 להסכם (הערה: סכום הפצוי המוסכם בגין הפרת סעיף אי התחרות תוקן בנספח א' להסכם, בסעיף 3.4).

סעיף 5.14 להסכם, על תתי סעיפיו, מחייב את הנתבעים שלא לעסוק בתחום מוצרי המזון לחיות בין כמעסיקים וכעצמאיים.

הנתבעים מסתמכים על ע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, (04.06.99) לפיו, על מנת שבית המשפט יאכוף תניית אי תחרות, על הטוען לכך לעמוד בארבעה מבחנים: (1) קיומם של סודות מסחריים שיש חשש כי העובד יחשוף אותם; (2) העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות זו; (3) העובד קיבל הכשרה מיוחדת תמורת התחייבותו לעבוד תקופה מסויימת; (4) העובד הפר הפרה חמורה את חובת תום הלב המוטלת עליו.

תניות אי התחרות התפתחו בפסיקה בקןנטקסט של יחסי עובד מעביד, אולם אותן הילכות יחולו גם על התחייבויות עסקיות חוזיות רגילות בכלל [ראו: ה"פ (חי') 2492-04-14 אמיתי אלומה ואביגיל החזקות בע"מ נ' אג'יילספרקס בע"מ, (17.10.14)].

...

חיוב בגין תמלוגים חלקיים בסך 55,147 ₪: משהוכח כי הנתבעים לא העבירו את מלוא סכום התמלוגים שהגיע לתובעים עד לחודש 12/2016, הרי שיש לקבל את התביעה בתשלום ההפרש הנטען על ידי התובעים, וזאת בסך של 39,147 ₪ (סכום הכולל מע"מ), נכון למועד הגשת התביעה.

להלן לשון הסעיף: "20.4.3 במידה ומדובר בהפרה מתמשכת, רשאית החברה לדרוש פיצוי מוסכם בגין כל יום בו נמשכת ההפרה כאילו מדובר בהפרה נפרדת ו/או לראות בכל הפרה כהפרה נפרדת המזכה בפיצוי מוסכם נפרד כאמור לעיל, הכל לפי הענין והקשר הדברים." כבר עכשיו אציין שאין בידי לקבל טענה זו. התובעים עותרים מחד, לקבלת החזקה בחנות על כל תכולתה ומאידך, הם עותרים לחיוב הנתבעים בתיקון הפרותיהם על פי ההסכם, שהסתיים כבר עם קבלת הסעד של מסירת החזקה כאמור.

לסיכום לאחר שאמרתי כל אלה, אני מחייבת את הנתבעים כדלקמן: לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 165,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.1.2017 ועד היום .

נוסף להסדרת השכר, הבונוסים והמענקים להם היה זכאי הנתבע, כללו הסכם 2012 והסכם 2015, סעיף "אי תחרות", סביבו ייסוב עיקר הדיון בפסק דין זה, הקובעים כדלהלן: "מוסכם בזה במפורש, כי הזכאות למענק ההצלחה נקבעה כאמור בהסכם זה, על בסיס הצהרה והתחייבות של העובדה כי הוא יעמוד לרשות החברה, בתפקיד מנהל המחלקה, במשך כל תקופת הזכאות, וכי בכל מקרה של סיום העסקתו בחברה, הוא לא יעבוד אצל מתחרה של החברה, בין במישרים ובין בעקיפין (לרבות בדרך של מתן שירותי ניהול ו/או שירותי ייעוץ) ולא יעסוק בפעילות המתחרה בחברה, במשך תקופה של 3 חודשים מסיום יחסי עובד- מעביד" (סעיף 8.4 להסכם 2012, סעיף 7.4 להסכם 2015).

] "... בהתאם להילכת צ'ק פוינט יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיקו עם תום יחסי העבודה ביניהם. דהיינו, על התובעת להראות תמורה קבועה, לא מותנית בתנאי, אשר ניתנה לנתבע 2 באופן קבוע. בעניינינו, התובעת לא טענה ולא הראתה התחייבות מצידה לשלם תמורה מיוחדת לנתבע 2 גם במצב בו לא יהיו לה רווחים. התובעת אף טענה כי הבהירה לנתבע 2 שיתכן שעקב משבר הקורונה לא תשלם לו כלל את חלקו ברווחים של שנת 2019 (ס' 67 לכתב התביעה). בנוסף, בהתאם להסכם העבודה של הנתבע 2, לתובעת הזכות להשקיע חלק מרווחיה שלא בתחום הביטוח והשקעתה זו תיגרע מחישוב הרווח ממנו יגזר חלקו של הנתבע 2 (ס' 2.1 סיפא לנספח א' להסכם העבודה). דהיינו, הסכום המשולם לנתבע 2 אינו קבוע ומותנה בהחלטות כלכליות של התובעת". מן הכלל אל הפרט הלגיטימיות של תניית אי התחרות בהתאם להלכה אשר אוזכרה לעיל (למשל בעיניין צ'ק פוינט), הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו הוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק, בכפוף לבחינת סבירותה ומדתיותה של ההגבלה, לרבות משכה, הקיפה ותחומה.

לא נוכל לקבל את עמדתה של התובעת, לפיה תניית אי התחרות מכוח הסכם 2015, ממשיכה לחול כל עוד הנתבע מועסק אצלה, כאשר, לתובע לא שולם כל פיצוי בגין תקופת אי התחרות.

...

הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") להפרת תניית אי תחרות מצדו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ואת עתירתה לפיצוי עקב הפרה זו, בין היתר, מאחר שלטעמנו, הגם שתניית אי התחרות נקבעה לתקופה מוגבלת של 3 חודשים בלבד, מדובר בתניה שאינה חוקית , שכן הנתבע לא קיבל כל תמורה בגינה.

בנסיבות אלו, דין התביעה שכנגד דחייה.

. סוף דבר: התביעה כמו גם התביעה שכנגד נדחות, בהתאם למפורט לעיל בהרחבה.

בנסיבות העניין, בהן טענות שני הצדדים כבכתב התביעה נדחו, לא מצאנו לנכון לפסוק לטובת מי מהצדדים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אריק מאיר, עובדים שרון שביט כפתורי, שופטת גבריאל קינן, מעסיקים ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ב, (20 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

11.3 מיום סיום העסקתו של העובד אצל החברה, העובד מתחייב שלא לעסוק בין במישרין ובין בעקיפין ובכל צורה ואופן בכל הקשור לנושא בטיחות בעבודה, לרבות בשיווק, מכירה, הפצה, תווך, הדרכה הנוגעים ללקוחות של חברת קו פינאנסי יחיאל מאור בע"מ. 11.4 ההגבלות המפורטות בסעיפי משנה 11.3 – 11.1 לעיל יחולו על העובד לגבי כל פעילות בין כעצמאי, בין כשכיר ובין באמצעות תאגיד או גוף אחר.

מהאמור עולה שעל מנת שבית הדין יתן תוקף לתניה המגבילה את עיסוקיו של העובד לאחר סיום העסקתו, אין די בקביעת תנאי להגבלת העיסוק בהסכם העבודה, אלא על המעסיק להראות שמתקיים אותו "אינטרס לגיטימי" וכי תניית אי התחרות עומדת במבחן הסבירות, בין היתר בהתייחס למשך זמן ההגבלה, היקפה, והתחום הגאוגרפי עליו תחול.

בהמשך, לאחר שהוברר שהעובד הועסק כעובד שכיר במשך מספר חודשים ורק לאחר מכן החל לפעול כעצמאי, שינתה החברה את חזית טענותיה וטענה שהעובד שיתף את פרטי הרשימה עם המעסיק אוחנה.

על עובד המתפטר מעבודתו וטוען שיש לראות בו כמי שזכאי לפצויי פיטורים להראות ראשית, שהייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שבהן אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו; שנית, שיש קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות שמצדיקות התפטרות; ושלישית – שניתנה התראה סבירה למעסיק בטרם ההתפטרות, על מנת לאפשר למעסיק לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהן ניתנות לתיקון (סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963; ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי – טכנובר בע"מ (10.6.2013), וההפניות שם).

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שעל המעסיקה לשלם לעובד גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 13,239 ₪.

...

עבודה מחוץ לחצרי המעסיק כשלעצמה לא תוביל בהכרח למסקנה שאין אפשרות פיקוח.

] על יסוד האמור, נדחית הטענה שעל תנאי העסקת העובד לא יחולו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

] סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.