לדברי המערערים, היתר הבנייה להקמת בית המגורים של המשיבים 1-2, כמו גם ההיתחייבות לרישום משכנתא, ניתנו על שמם כבעלי הזכויות בנחלה, כאשר רשות השמוש לבניית הבית לא הייתה כרוכה במינוי המשיב 1 כבן ממשיך.
...
מכל מקום, המערערים נמנעו מלזמן לעדות את עורכי הצוואות בכדי להוכיח את טענתם בדבר הבנה לקויה או שגויה של המונח "בן ממשיך".
אין לנו צורך, במסגרת ההכרעה בערעור להכריע בשאלה אם עסקינן במקרה שלנו במתנה שהושלמה אם לאו וזאת לאור קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא התמלאו התנאים לחזרה ממתנה, קביעות שגם בהן, לא מצאנו לנכון להתערב.
כך, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא לפיה המערערים שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות.
למעלה מן הנדרש נוסיף כי לא מצאנו עילה להתערבות גם בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, המבוססת על התרשמותו מן העדויות שהושמעו בפניו לפיה שוכנע מעל לכל ספק כי לא עלה בידי התובעים להוכיח התנהגות מחפירה מצד הנתבעים; כי קיימות מחלוקות בין התובעים לבין עצמם וכי הגורם הדומיננטי אשר "מושך בחוטים" מאחורי הקלעים הינו הבן איתן, אחריו של הנתבע) אשר לא מונה כ-"בן ממשיך".
ב"כ המערערים טען בפנינו כי הכרזת המשיב כבן ממשיך היתה מותנית בתנאי מפסיק של טיפול במשק וסיוע למערערים.
כב' השופט הנדל בחר לאמץ את הנימוק השני בציינו את הדברים הבאים:
"אף שנימוק זה אף הוא בעל השלכות רוחב לגבי פרשנותו של הסכם בן ממשיך, אין מדובר בקביעה שיש בה חידוש ניכר. בליבתו של הסכם בן ממשיך ניצבת מחויבותו של הבן הממשיך לדאוג למשק ולצורכי ההורה המבוגר, להתגורר בסמוך לו, לעבד את המשק ולדאוג לכל מחסורו של ההורה. אין מדובר ביצירה שיפוטית, של תנאי מכללא מנסיבה חיצונית כזו או אחרת, אלא ממהות מוסד הבן הממשיך. בית המשפט לענייני משפחה השתכנע מהחומר המונח לפניו שהתנאי המפסיק "התקיים" במקרה זה, ובמסקנה זו לא נפל כל פגם הנראה לעין, ובוודאי שאין בה בכדי להצדיק דיון בגלגלו שלישי.
ניתן איפוא לסכם הדברים כדלקמן:
גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר במתנה שהושלמה, אם לאו, הרי שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מהם עולה כי לא התקימו התנאים לחזרה מהתחייבות ליתן מתנה;
הממצאים שנקבעו בפסק הדין בנקודה זו תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;
אין לגלות טעות שבחוק בקביעת בית המשפט קמא כי התנאים לחזרה מהתחייבות ליתן מתנה לא התמלאו.
אשר על כן, מכוח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, דין הערעור להידחות.
