התחייבות בעל פה והתיישנות עילה

לטענתם, בשל התחייבותו של התובע בעל פה ובשל העובדה שהיה נשוי לנתבעת בעת לקיחת ההלוואה הרי שעליו לשלם את חובה.

כמו כן מעבר לצורך הרי שחישוב זמן ההתיישנות מתחיל מיום התגבשות עילת התביעה, קרי מיום תשלום החוב על ידי התובעים 5.11.12.

...

מנגד טען הנתבע שיש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר יריבות, העדר עילה והתיישנות.

לאור האמור אני מקבלת את טענת הנתבע כי אכן הייתה המחאת חוב.

לגבי עילת ההתיישנות הרי שדינה להידחות.

לאור כל האמור התביעה נגד הנתבע עיסא אבו גוש נדחית (כאמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת אסמת התקבלה בהעדר הגנה) והתובעים ישלמו לנתבע את הוצאותיו וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪.

לדבריו, לו הייתה הנתבעת מעלה על הכתב את כוונותיה לספק לתובע תנאי עבודה ושכר ירודים שאינם עולים בקנה אחד עם התחייבויותיה בעל פה, סביר שלא היה ממשיך לעבוד בשרותה במשך שנים.

בענין זה קבע בית הדין בפרשת מיכל טל כי: "מקום בו לא הומצאה הודעה לעובד בתקופת עבודתו, יועבר הנטל לפי סעיף 5א לחוק כל עוד העילה בגינה מועבר הנטל לא היתיישנה". אלא משכאמור, גרסת התובע שלפיה לא קיבל כל הודעה לא היתה מהימנה, לא מצאתי כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת ועל התובע להוכיח את תנאי עבודתו.

...

עובדה זו ולאור העדר מהימנותו הכללית של התובע, מביאים למסקנה כי אין לקבל את גרסתו כי המסמך אינו נושא את חתימתו.

אחרית דבר על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: השלמת הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 1,964 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפרשי גמול שעות נוספות, פדיון חופשה והחזר קיזוז הודעה מוקדמת – נדחות.

תשובת התובעים לטענת ההתיישנות ההורים טענו כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, ולו מהטעם שעילת תביעתם נולדה, לשיטתם, לעת שהנתבעים החלו בהשכרת הבית שבנו לצד ג'.

( והאסמכתאות שם ( 19.9.2010 אילו הייתי מקבלת את טענת התובעים כי היתה התחייבות בעל פה שהיתה חלק מעיסקת המתנה או שהיה תנאי מכללא מותנה או מפסיק בדבר מגורי הנתבעים בבית שיבנה ותמיכה בהורים ההורים בזקנתם, היה מקום לכאורה לקבל את טענת ההורים כי מירוץ ההתיישנות החל רק שעה שהופר התנאי, דהיינו שעה שהנתבעים החלו בהשכרת הבית לצד ג'.

...

הרושם המתקבל הוא כי הנתבעים "בלעו" ו"הכילו" לאורך זמן את התנהגות התובעים, עד שבסופו של דבר, החליטו שאין מקום להסמיך מגוריהם ליד ההורים, בהתאם לתכנית המקורית, שכן "בית זה לא רק אבנים", כלשון הנתבעת בעדותה לפני (עמ' 188 בש' 26 ), בצדק רב. אציין כי הנתבעים העידו על ניסיונות פיוס מול התובעים גם לאחר שנפלה ההחלטה לא לעבור לבית שבנו והחרפת הסכסוך.

סיכומו של דבר, גם לו היה מקום לקרוא תנאי מכללא מתלה או מפסיק לעסקת המתנה, שעניינו במגורים במשק וסיוע להורים בזקנתם, הרי שבשל התנהגותם הרעה של ההורים, אשר היא זו שגרמה לאי התקיימות התנאי מכללא המתלה או שגרמו להתקיימות התנאי מכללא המפסיק, ההורים לא יכולים להיבנות מאי קיומו של התנאי מכללא המתלה או מקיומו של התנאי מכללא המפסיק.

בחינת חומר הראיות בתיק וניתוח השאלות המשפטיות מביאים לטעמי למסקנה מובהקת אחת והיא כי דין התביעה להידחות, וכך אני קובעת.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעקרי הדברים, כי לא היה לה כל מושג אודות ההלוואה שלפי הטענה הועמדה לאחותה, הגב' ראומה; הנתבעת רכשה את הנכס מאחותה בשנת 2004 על מנת שהאחרונה תוכל לשלם את החובות אליהם נקלעה; הנתבעת אפשרה לאחותה ולבני משפחתה לדור בנכס במשך כ-14 שנים ללא כל תמורה; הנתבעת מעולם לא ניהלה פגישות או שיחות בנוגע להלוואה שנטלה אחותה; לא סביר שהנתבעת תפרע הלוואה שאין מחלוקת שכלל לא הועמדה לה; רכישת הנכס על ידי הנתבעת אין משמעותה שעליה לפרוע את החובות של אחותה; טענותיו של התובע בדבר הסכם בעל פה אינן מבוססות ונעדרות כל תימוכין; עילת התביעה היתיישנה בשים לב לכך שההלוואה הועמדה בשנת 2011 והתביעה הוגשה בשנת 2020; התובע מנסה לעשות עושר שלא במשפט והגשת התביעה עולה לכדי חוסר תום לב; יש לדחות את התביעה תוך חיובו בשל התובע בהוצאות ההליך המשפטי.

התובע יצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף בשתי שאלות נוספות שבהן נישאל האם היתקשר בהסכם בעל פה למתן הלוואה עם ראומה והאם ראומה פרעה את ההלוואה, עליהן השיב בשלילה, ומשכך לא ברור מדוע מצבו הרגשי היה שונה כאשר נישאל לגבי היתחייבותה הנטענת של הנתבעת בעיניין החזר ההלוואה, ככל שסבר שהוא דובר אמת.

...

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי לא היה לה כל מושג אודות ההלוואה שלפי הטענה הועמדה לאחותה, הגב' ראומה; הנתבעת רכשה את הנכס מאחותה בשנת 2004 על מנת שהאחרונה תוכל לשלם את החובות אליהם נקלעה; הנתבעת אפשרה לאחותה ולבני משפחתה לדור בנכס במשך כ-14 שנים ללא כל תמורה; הנתבעת מעולם לא ניהלה פגישות או שיחות בנוגע להלוואה שנטלה אחותה; לא סביר שהנתבעת תפרע הלוואה שאין מחלוקת שכלל לא הועמדה לה; רכישת הנכס על ידי הנתבעת אין משמעותה שעליה לפרוע את החובות של אחותה; טענותיו של התובע בדבר הסכם בעל פה אינן מבוססות ונעדרות כל תימוכין; עילת התביעה התיישנה בשים לב לכך שההלוואה הועמדה בשנת 2011 והתביעה הוגשה בשנת 2020; התובע מנסה לעשות עושר שלא במשפט והגשת התביעה עולה לכדי חוסר תום לב; יש לדחות את התביעה תוך חיובו בשל התובע בהוצאות ההליך המשפטי.

הנתבעת לא עומתה בחקירתה הנגדית עם טענתו של יהונתן לפיה התחייבה למכור את הבית ולהעביר את יתרת התמורה, לאחר ניכוי השקעתה בנכס ופירעון ההלוואה, ליהונתן ולאחיותיו, וסבורני שהטענות הנ"ל שהעלה יהונתן לא הוכחו במישור העובדתי.

שרה היא גיסתו של התובע וסבורני שיש בכך כדי להשליך על מידת האובייקטיביות שניתן לייחס לגרסתה.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה נדחית.

ור' סיכום ההלכה בספרו של כב' השופט טל חבקין, היתיישנות (מהדורה שניה 2021), בעמ' 103: "כלומר, סיווג הזכות שמבוקש לאכפה בתביעה כהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין (זכות חוזית) אין משמעה שתביעה לאכיפתה לא תסווג כתביעה במקרקעין לעניין חוק ההתיישנות. תביעה לאכיפת זכות חוזית לקבלת זכות במקרקעין – חרף אופייה האובליגטורי – תסווג כתביעה במקרקעין לעניין חוק ההתיישנות." לפיכך, כאשר מדובר בתביעה במקרקעין כמובנה בהגדרות חוק ההתיישנות, וכאשר התקופה להתיישנות התביעה הנה 25 שנה, גם אם הייתי מקבל את טענות הנתבעים לגבי מועד הווצרות העילה, דין טענת ההתיישנות להדחות.

למען שלמות התמונה, אביא כאן את נוסח סעיף 18.5 להסכם השתוף במלואו: "הסכם זה קובע ומסדיר סופית את כל המוסכם בין הצדדים. לא יהיה תוקף לכל שינוי ו/או תוספת ו/או הסכמה אחרים אלא אם נחתמו ונעשו בכתב על ידי כל הצדדים להסכם זה. אף אחד מהצדדים ו/או ממוסדות הקבוצה, לא יהיה אחראי לכל היתקשרות קודמת, הבטחה, מצג, פירסום, הצהרה, מודעה, תוכנית רעיונית, השפעה או התחייבות בעל פה או בכתב של כל מאן שהוא שהוצגו למי מהצדדים לפני חתימת הסכם זה, ועם חתימת הסכם זה הם ייחשבו כבטלים." לטעמי, דין הטענה להדחות.

...

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע 3 בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לעניין שיעור ההוצאות, אני סבור כי משעה שהתביעה התקבלה במלואה ונדחו כל טענות הנתבעים, וזאת לאחר ניהול הליך משפטי מלא, לרבות הגשת תצהירים וראיות, ניהול הוכחות וסיכומים בעל פה, יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, בפרט כאשר הנתבעים הרבו בטענות, אשר חלקן, כמבואר בפסק דין זה, טענות סרק.

בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 85,000 (כולל מע"מ) וכן בהוצאות התובע כגון: אגרות, צילומים, נסיעות וכיוצ"ב בסכום כולל של 3,000 ₪.