ור' סיכום ההלכה בספרו של כב' השופט טל חבקין, היתיישנות (מהדורה שניה 2021), בעמ' 103:
"כלומר, סיווג הזכות שמבוקש לאכפה בתביעה כהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין (זכות חוזית) אין משמעה שתביעה לאכיפתה לא תסווג כתביעה במקרקעין לעניין חוק ההתיישנות. תביעה לאכיפת זכות חוזית לקבלת זכות במקרקעין – חרף אופייה האובליגטורי – תסווג כתביעה במקרקעין לעניין חוק ההתיישנות."
לפיכך, כאשר מדובר בתביעה במקרקעין כמובנה בהגדרות חוק ההתיישנות, וכאשר התקופה להתיישנות התביעה הנה 25 שנה, גם אם הייתי מקבל את טענות הנתבעים לגבי מועד הווצרות העילה, דין טענת ההתיישנות להדחות.
למען שלמות התמונה, אביא כאן את נוסח סעיף 18.5 להסכם השתוף במלואו:
"הסכם זה קובע ומסדיר סופית את כל המוסכם בין הצדדים. לא יהיה תוקף לכל שינוי ו/או תוספת ו/או הסכמה אחרים אלא אם נחתמו ונעשו בכתב על ידי כל הצדדים להסכם זה. אף אחד מהצדדים ו/או ממוסדות הקבוצה, לא יהיה אחראי לכל היתקשרות קודמת, הבטחה, מצג, פירסום, הצהרה, מודעה, תוכנית רעיונית, השפעה או התחייבות בעל פה או בכתב של כל מאן שהוא שהוצגו למי מהצדדים לפני חתימת הסכם זה, ועם חתימת הסכם זה הם ייחשבו כבטלים."
לטעמי, דין הטענה להדחות.
...
בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע 3 בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
לעניין שיעור ההוצאות, אני סבור כי משעה שהתביעה התקבלה במלואה ונדחו כל טענות הנתבעים, וזאת לאחר ניהול הליך משפטי מלא, לרבות הגשת תצהירים וראיות, ניהול הוכחות וסיכומים בעל פה, יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, בפרט כאשר הנתבעים הרבו בטענות, אשר חלקן, כמבואר בפסק דין זה, טענות סרק.
בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 85,000 (כולל מע"מ) וכן בהוצאות התובע כגון: אגרות, צילומים, נסיעות וכיוצ"ב בסכום כולל של 3,000 ₪.