התחזות לעורכי דין או מתמחים

יש לשים לב לכך שהנאשם לומד משפטים שנה שניה במכללת קרית אונו, וככל שיורשע בדין בהליך זה מחובתו יהיה לדיווח ללישכת עורכי הדין על הרשעתו, על מנת שתשקול עניין זה בגדר יתר השיקולים הנוגעים למתן אישור היתמחות ולהסמכתו כעו"ד בעתיד.

עם זאת, בענין שנידון בע"פ 3554/16, שחר יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, הנאשם הורשע בעבירות של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, היתחזות כעובד ציבור לפי סעיף 283 לחוק העונשין ופגיעה בפרטיות לפי סיעף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

...

ביום 3.10.14 הוגש לתיק תסקיר מטעם שירות המבחן וצוין בו – "לאור כל זאת, אנו סבורים כי עונש של של"צ יהווה עבורו עונש חיובי לגבי אוכלוסייה נזקקת, עונש שיש בו כדי להקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסב. אביעד הצהיר על נכונותו לבצע את עבודות השירות לתועלת הציבור. לפיכך ובהתאם לאמור בהפנית בית המשפט לשירותינו, מוצע בזאת תוכנית של"צ בהיקף של 100 שעות. צו השל"צ יבוצע במסגרת להב"ה קרית מלאכי, בתפקיד עוזר מדריך. לענין שאלת הרשעה, מאחר ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה, לגביה מקבל אחריות, מוכן לשאת בתוצאותיה, לאור העובדה כי משולב בלימודים לקראת תואר במשפטים והחשש כי לא יוכל להשתלב בעבודה בתחום זה במידה ויורשע בדין, נמליץ לסיים את ההליך המשפטי הנוכחי מבלי להרשיעו בדין". על פי ההלכה הפסוקה ובהתאם להלכה שנקבעה בעניין כתב, על מנת להימנע מהרשעתו של נאשם צריכים להתקיים שני תנאים: האחד – טיב העבירה ונסיבות ביצוע מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי הענישה.

עם זאת, סבורני כי המקרה הנדון מצדיק הימנעות מהרשעה בעניינו של הנאשם, בשים לב לכך שהמדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי כלשהו, שעשה שימוש בנכס בתום לב מבלי שהיה מעורב בביצוע הבניה החריגה ולטענתו לא היה מודע כלל לשימוש שנעשה בנכס בניגוד לדין.

סבורני שיש מקום ליתן את המשקל הראוי לאמור בתסקיר שירות המבחן שלפיו עונש של של"צ יהווה עונש חינוכי למען אוכלוסייה נזקקת ויש בו כדי להקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות דומות, תוך שהנאשם יוכל לתרום לחברה ובדרך זו לתקן את הנזק והפגיעה שהסב באמצעות העבירה הנטענת.

בית הדין הארצי שפסק בעיניינו של המערער קבע כי אין בסיס לטענת המערער לפיה סעיף ההתחזות חל רק על עורך דין מושעה שביצע פעולות שיוחדו לעורך דין וכי הוא חל גם על מתמחה שהתחזה לעורך דין.

...

גם אני סבור כי יש להרשיע את המערער בעבירת ההתחזות מכח סעיף 97 לחוק.

סוף דבר.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לאחר שבא-כוח המשיב העמיד את המערערת על כך שההתחזות לכאורה נעשתה עוד בטרם הפך המשיב למתמחה, בתקופת היותו טרום מתמחה, בוטלה ההחלטה להעמידו לדין משמעתי בהיעדר סמכות.

אמנם בית המשפט הסכים עם המערערת כי קיים אינטרס צבורי מובהק כי פעולות משפטיות לא תבוצענה על-ידי מי שאינם אמונים על רזי המיקצוע, וכי היתחזות לעורך דין עלולה להביא לפריצת גדר מסוכנת לחברה.

...

מאחר שנראה כי ניתן להכריע בעניינו הספציפי של המשיב מבלי להכריע בשאלה פרשנית זו, לא מצאנו כי יש מקום בנסיבות כפי שתובהרנה להתייחסותנו לשאלה זו במסגרת החלטתנו, ואין אנו מביעים עמדה לגביה.

לפיכך נראה כי התוצאה אליה שאפה המערערת קרובה במידה רבה לתוצאה שהושגה בסופו של דבר במקרה זה. במצב דברים זה אנו סבורים כי בהנחה שהמשיב אכן ביצע את המיוחס לו, יש מקום לקבוע כי ניתן למצות עמו את הדין בעיכוב זה, ולהורות למערערת להסמיכו כעורך דין ביום 1.6.10.

בכפוף לכך דין הערעור להידחות.

המשיב טען תחילה כי המבקשת "התחזתה" לעורכת דין, שכן אמרה לו באחת מהשיחות, במהלך היתלקחות הסיכסוך, כי תתבע אותו וכי היא עורכת דין וכך גם החבר שלה.

יחד עם זאת, צוין בהלכה זו כי בפסיקה "נקבע כי בעל דין שהוא עורך דין חייב להודיע על כך לבית המשפט ולצד שמנגד מבעוד מועד" וכי "על מתמחה או סטודנט למשפטים שמייצג בעל דין להצהיר על כך לפני בית המשפט". המבקשת לדבריה אינה עורכת דין פעילה, אך לא הצהירה כלל לבית המשפט, לא בכתב התביעה ולא בפרוטוקול כי יש לה השכלה משפטית וכי היא אפילו מוסמכת כעורכת דין.

...

הנתונים החדשים שהביאו הצדדים בבית משפט זה אינם משנים מסקנה זו, ולמעשה אף מחזקים את המסקנה, שלא ניתן להוכיח הטעייה מודעת מצד המשיב בעת רכישת הרכב על ידי המבקשת.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור - נדחית.

לאחר שהמשיב נדרש לתשובה ולתגובות בכתב בעזרת עורך דין, המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בסך 3600 ₪.

מבוא לבית משפט קמא הוגש כתב אישום נגד מרגלית אלבז (להלן- אלבז) שכלל 10 אישומים שייחסו לה בעיקר עבירות היתחזות למתמחה או לעורכת דין, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בהסתמך על מצגים אלו ושיבוש מהלכי משפט.

...

בנסיבות אלו ההרשעה מבוססת על קביעות מהימנות עדים מצד אחד ואין בנימוקי הערעור התייחסות ספציפית לטעות שנפלה לכאורה בקביעות אלו, אני סבור כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט אלרון בע"פ 7216/20 קליין נגד מדינת ישראל (18.2.2021): "לא אחת קבע בית משפט זה כי החלטת רשויות התביעה להעמיד לדין חלק מהמעורבים בביצוע עבירה, אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס טענה לקיומה של אכיפה בררנית. בדרך כלל תתקבל טענה זו ככל שהצביע המערער על שיקולים זרים או שרירותיות בהחלטות התביעה להעמיד לדין רק חלק מהמעורבים בפרשייה מסוימת. ברם, יתכנו מקרים חריגים בהם תתקבל הטענה אף אם לא הוכח מניע זר, ובתנאי שהתשתית הראייתית אשר בבסיס החשדות כלפי כל אחד מהמעורבים דומה". לא הוכחה תשתית ראייתית לביסוס אשמה נגד מי מעורכי הדין האחרים, גם לא הוכח קיום שיקולים זרים בעצם העמדתה לדין של אלבז ולכן דין הטענה להידחות.

סיכום- לאור כל האמור לעיל אציע לחברותיי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.