נסיבות ארוע התאונה
בתצהיר עדותו הראשית, התובע תיאר את ארוע התאונה כך:
"בתאריך 29/03/2016 נהגתי ברכב מכיוון חוצות המפרץ לכיוון עפולה דרך כביש 66. אציין כי נהגתי במהירות רגילה ולפי החוק. כשהגעתי לאיזור קבוץ משמר העמק, הבחנתי כי מבצעים עבודות התקנת גדר הפרדה העשויה בטון. בחלק שבו עדיין לא ניבנה גדר הבטון, הציבו גדר הפרדה מפלסטיק. סמוך לגדר הפלסטיק, הבחנתי בבור בכביש, בצדו הימני של הכביש. בעקבות כך, הסטתי את רכבי, על מנת למנוע את כניסת הגלגלים לבור. לאחר שהסטתי את הרכב כאמור, הרכב נתפס בחישוק ברזל שחובק את גדר הפלסטיק הנמצא בכביש, והיתנגש בגדר הפלסטיק, ובעקבות כך היתהפך הרכב".
כבר כאן יצוין, כי קיימות שתי סתירות בין האמור בתצהיר עדות ראשית של התובע לבין דברים שנטענו בכתבי בי-דין קודמים.
...
יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש בתא"מ (שלום הרצליה) 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' נוריאל מקדיש, שם נקבע כי "... בתביעות כגון דא, בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה, הנדרשת לגבי שיעור הנזק שנגרם לרכב ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק".
מכל האמור, מגיעים למסקנה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו במישור של גובה הנזק.
מכל האמור לעיל, ולאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות בתיק, הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.