התהליך החוקי לקבלת ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו

ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט אהוד קפלן) מיום 16.8.2021 בתיק תו"ב 10137-07-21, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לביטול החלטה המאריכה תוקף ביצוע צו הריסה מינהלי.

לא על גבי טופס - אך תואמת לטופס ומעחלה [כך במקור] את כל הפרטים הנדרשים – וכאן המקום להזכיר את סעיף 26 לחוק הפרשנות תשמ"א – 1981 לפיו סטייה קלה מטופס שנקבע בחיקוק, שאין בה כדי להטעות – לא תיפסול את הפעולה שנעשתה באותו טופס.

דא עקא, שאף אם מדובר בפגם הקשור בתהליך שלאחר הוצאת הצוו – אין המדובר בפגם שיש בו כדי לחייב את ביטול ההחלטה למתן הארכה (ויובהר כי פגם כאמור אינו קשור לצוו עצמו ואינו פוגע כהוא זה בצו ההריסה "המקורי").

במקרה דכאן, המערער עצמו ביקש - וקיבל - את האפשרות להעלות את כל טענותיו בסוגיית הארכה בפני בית המשפט קמא במסגרת בקשת הביטול, ואף העלה אותן במסגרת הדיון בפני בעירעור – כך שלמרות הפגם המתואר מעלה, לא מצאתי לבטל את ההחלטה בדבר מתן הארכה רק בשל שהיא לא הומצאה למשיב וניתנה במעמד צד אחד (ובאשר לריפוי פגם בדיעבד – השוו אף למקרה שהתברר בע"פ 210/14 נדב נ' יו"ר הוועדה המקומית תל אביב יפו (21.1.2014)).

...

לוחות הזמנים אינם מעידים על השתהות ולא שוכנעתי כי המשיבה פעלה באופן בלתי סביר אשר הצדיק שלא להיעתר לבקשתה לקבלת הארכה.

בית המשפט קמא לא התייחס לטענה זו של המערער, אך סבורני כי אין בה ממש.

סיכום – אשר על כן, ולאור הטעמים המצטברים מעלה – הערעור נדחה.

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ר' סולקין; להלן גם: המותב) מיום 24.4.2022 בת"פ 1050-01-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

באופן ספציפי, בגזר הדין הובהר שהקביעה ביחס להפסקת התהליך הטיפולי נבעה מהעדרם של חומרים שיתמכו בגירסת המערער, ולא ממסקנה פוזיטיבית לחובתו; ובמילותיו של המותב, "לא הוגשו ראיות המצביעות על כך, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר הישתתפות [בתהליך]". משבוטל גזר הדין, ומשניתנה לצדדים היזדמנות נוספת להעלות את טענותיהם ולהתייחס לתסקיר הנוסף – טענותיו של המערער שמורות לו, וחזקה על המותב כי ישמע אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

על רקע זה ציין המותב בהחלטת הפסלות כי "לפי מה שנימסר מפי הסנגור בבקשה זו – עניינה [של ההחלטה בעירעור] היה טכני בלבד". בעירעור שלפניי הוסיף המערער טענה חדשה, שמטבע הדברים לא הובאה בפני המותב, ולפיה גזר הדין בוטל גם בשל "הטעויות הרבות" שנפלו בו – דבר שלא קיבל ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי או בפרוטוקול הדיון בעירעור.

...

דין הערעור להידחות.

לא שוכנעתי כי הנסיבות שתיאר המערער מקימות חשש מעין זה בענייננו.

באופן ספציפי, בגזר הדין הובהר שהקביעה ביחס להפסקת התהליך הטיפולי נבעה מהיעדרם של חומרים שיתמכו בגרסת המערער, ולא ממסקנה פוזיטיבית לחובתו; ובמילותיו של המותב, "לא הוגשו ראיות המצביעות על כך, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר השתתפות [בתהליך]". משבוטל גזר הדין, ומשניתנה לצדדים הזדמנות נוספת להעלות את טענותיהם ולהתייחס לתסקיר הנוסף – טענותיו של המערער שמורות לו, וחזקה על המותב כי ישמע אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בחיפה (הנשיא יגאל גלם ונציגי הציבור מר צחי רחמים ומר יוסף רינצלר; סע"ש 37337-11-22 (מיום 27.2.2023, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול פיטוריו.

בעקבות ארוע חריג מיום 25.1.2023, בו כנטען המבקש ניכנס לחדרו של המנהל הישיר הטיח בו מילות גנאי וצעק עליו, הוצא המבקש לחופשה על חשבון המרכז הרפואי, ממנה שב לעבודתו, על דעת עצמו וללא קבלת אישור, ביום 15.2.2022.

הנציב הגיע לכלל מסקנה כי ההליך היתנהל באופן תקין וכי אי מיצוי תקופת הערכת הביצועים במלואה נבע מסירוב המבקש לשתף פעולה עם התהליך, כך שלא היתה הצדקה למיצוי ההליך.

בית הדין סיכם את החלטתו כך: "הינה כי כן, שוכנענו ברמה הלכאורית הנדרשת כי החלטת הפיטורים והחלטת הנציב התקבלו בשל הבעייתיות בתפקודו של המבקש ונוכח מערכת היחסים הקשה ששררה בינו לבין רוסתמי. עוד שוכנענו כי מערכת יחסים קלוקלת זו פגעה ושיבשה את העבודה השוטפת במרכז הרפואי. החלטה זו הנה החלטה ניהולית שהתקבלה כדין והנימוק אשר עומד בבסיסה אינו פסול. אנו סבורים כי החלטה זו אינה חורגת ממיתחם הסבירות והנה החלטה לגיטימית שהתקבלה כחלק מהפררוגטיבה הניהולית של המרכז הרפואי ...

בין היתר טוען המבקש כי לא ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו, כך שפיטוריו בזמן תקופת ההערכה המיוחדת עומדים בנגוד להנחיה 9.2 ולכן אינם חוקיים.

...

בית הדין האזורי בחן בהחלטתו, המפורטת ומנומקת היטב, את מכלול הראיות והגיע לכלל מסקנה לכאורית לפיה למבקש אשר היה מיוצג בשיחת השימוע ניתנה ההזדמנות להשמיע את טענותיו ולא נפל פגם בהליך הפיטורים.

מכל מקום, בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לדחיית בקשת רשות הערעור, מקום בו נפסק בהחלטה כי "שוכנענו כי קיימת בין השניים הטחת האשמות הדדית, בכל נושא אפשרי, לרבות יחסי עבודה. מצב עניינים זה אינו מאפשר, לדעתנו, המשך עבודה שוטפת ותקינה ואף יכול לפגוע פגיעה של ממש בפעילות השוטפת של המרכז הרפואי" [ההדגשה הוספה – ר.פ] (השוו: ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר עירוני כל ישראל חברים – צויזנר, פד"ע לו 438, 480 (2001); אושר בבגץ 5618/01 (21.8.2001)).

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

] זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ס' גץ-אופיר; להלן: המותב) מיום 12.3.2023 בת"א 56359-11-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך.

עוד טוען המערער כי המומחה הדיר אותו מתהליך הכנת חוות הדעת, בין היתר, עקב ארועי הסיור בגג ועקב המנעותו מלהיפגש עם המערער לאחר מכן.

לכך אוסיף כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי לקבל את טענות המערער אשר רובן ככולן נוגעות להחלטות המותב ביחס לבקשות שהגיש בעיניינו של המומחה.

...

דין הערעור להידחות.

כפי שציין המותב בצדק, על פי ההגדרה שבסעיף 77א(א1) לחוק, המשיבים אינם נחשבים כ"בני משפחה" של המותב, ככל שהדבר נוגע לעילת הפסלות הסטטוטורית הקבועה בסעיף זה. כאמור, מהודעת המותב עולה כי אחד המשיבים נשוי לאחותה של אשת בן דודתו ובנסיבות שתוארו, לא שוכנעתי בקיומה של "קרבה ממשית אחרת" בין המותב ובין מי מהמשיבים המקימה עילת פסלות (השוו: ע"א 503/23 אבו פריח נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל‏, פסקה 11 (7.3.2023); ע"א 35/19 התותח אביזרי מיזוג ומזגנים (2003) ש.ד בע"מ נ' בן יער, פסקה 5 (7.2.2019)).

מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

]ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 9.7.2023 בתפ"ע 28162-09-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

למחרת נתן המותב החלטה בה קבע כי נוכח עמדת המשיבה ובהעדר תסקיר מטעם שירות המבחן התומך בבקשה "לא מצאתי לנכון לבחון את הבקשה". בעקבות זאת, ביקש המערער כי המותב יורה לשירות המבחן להגיש תסקיר, וניתנה החלטה המורה על כך. ביום 26.6.2023 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא להורות על "פתיחת חלון" במעצרו, וציין כי באותו היום הוגש תסקיר שירות המבחן שבו תואר התהליך "המשמעותי והעמוק" שעובר המערער, והובאה עמדת שירות המבחן שלפיה יש לאפשר למערער להישתתף ביום הגיבוש.

בנסיבות אלה, ואף אם במסגרת ההחלטה הביע המותב מורת רוח מהתנהלות המערער אשר הגיש את הבקשה בשלב מאוחר וכן משגיאות שייחס לשירות המבחן – אין בידי לקבל את הטענה כי מן ההחלטה עולה כי המותב גמר בדעתו לגבי עונשו של המערער או כי נפגעה מראית פני הצדק (ראו והשוו: ע"פ 5133/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (12.7.2023)).

...

המותב חתם את החלטתו בהדגשה כי אינו יודע "מה יהיה עונשו של [המערער] או כיצד [יתפתחו] הליכי השיקום בעניינו", והבהיר כי "טרם בשלה העת" להיעתר לבקשה מן הסוג שהגיש המערער.

בנסיבות אלה, ואף אם במסגרת ההחלטה הביע המותב מורת רוח מהתנהלות המערער אשר הגיש את הבקשה בשלב מאוחר וכן משגיאות שייחס לשירות המבחן – אין בידי לקבל את הטענה כי מן ההחלטה עולה כי המותב גמר בדעתו לגבי עונשו של המערער או כי נפגעה מראית פני הצדק (ראו והשוו: ע"פ 5133/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (12.7.2023)).

מכל הטעמים המפורטים לעיל הערעור נדחה, ועימו נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליך קמא.