התדרדרות נפשית בעבודה בגלל לחץ כתאונת עבודה

לפני כשבע שנים נפגע הנאשם בתאונת עבודה ומאז אינו עובד.

לדברי הנאשם צרך אלכוהול באופן אינטנסיבי כדרך היתמודדות עם כאבים פיזיים ולחץ נפשי בעקבות תאונת העבודה.

מעבר לפגיעה הקשה בקניינם, בפרטיותם ובכבודם של בני הבית/ העסק, עלול הארוע להדרדר לאלימות שאת תוצאותיה קשה לחזות וראו למשל: ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' אלעוקבי, (1.1.2014) שם בפיסקה 13.

...

לאור האמור בתסקירי שירות המבחן שוכנעתי שקיים סיכוי ממשי לשיקומו של הנאשם.

אני סבורה שהפעלת עונש המאסר המותנה וגזירת עונש מאסר בפועל בעיתוי הנוכחי תפגע בתוצאות המבורכות של השינוי שערך הנאשם.

סוף דבר - אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני מאריכה את עונש המאסר המותנה לתקופה של 9 חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ (רמלה) 53197-06-12 למשך שנתיים נוספות מהיום.

המומחה המליץ על קביעת דרגת נכות בגין התאונה בשיעור של 3% לפי פרט 37(5)(א) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") ("הגבלת התנועות בעמוד הצווארי - בצורה קלה...10%") (ראו חוות הדעת של ד"ר כספי מתאריך 17.4.16).

בשל לחצים בראש התקשה לשמוע את שותפו לעסק והוא פרק את השותפות העסקית, כך שארבעה חודשים לאחר התאונה הוא החל לעבוד כנהג מונית, 4-5 שעות ביום.

עזרת הזולת לטענת התובע לפני התאונה הוא היה פעיל בבצוע עבודות משק הבית ועזר ככל יכולתו בתחזוקת הבית, בבצוע תיקונים, קניות, ניקיון וכיו"ב. עקב הכאבים והתדרדרות במצבו הנפשי והתפקודי, עזרתו בבית הצטמצמה למינימום ורעייתו היא זו שהנטל נופל עליה.

...

מסתברת יותר המסקנה כי השניים החליטו להפריד כוחות על רקע כלשהו שקדם לתאונה.

לאור כל האמור, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, ככל שתהיה, היטלי רופאים ונסיעות שיתכן שיזדקק להן מידי פעם וכיוצ"ב סכום גלובאלי של 2,000 ₪.

אין לנכות את שכר הנוירולוג מאחר שהיתה 'ראשית ראיה' למינוי המומחה, ואף נקבעה נכות זמנית בתחום זה. סוף דבר סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (עבר) 101,000 ₪ אובדן כושר השתכרות 10,000 ₪ פנסיה --- עזרת הזולת (עבר ועתיד) 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,000 ₪ נזק לא ממוני 18,600 ₪ ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (6,000 ₪) ניכוי שכר מומחה (אורתופד) (5,750 ₪) סך הכל ביניים 124,850 ₪ שכר טרחת עורך דין (13% ומע"מ) 18,990 ₪ סך הכל 144,000 ₪ (במעוגל) הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 144,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט כשהן צמודות ונושאות ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

למעשה נכותו הרפואית של התובע מורכבת מ – 5% נכות נפשית לפי ס' 34(ב)2-3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן – "תקנות המל"ל") (לאחר ניכוי 10% בגין מצב קודם); 10% נכות בגין צלקת לפי ס' 75(1)ב לתקנות המל"ל; ו – 5% נכות נוירולוגית לפי ס' 29(6)א-ב לתקנות המל"ל (ת/21 למוצגי התביעה).

בחקירתה החוזרת ציינה בת-הזוג לשעבר כי היא והתובע מצויים בהליך גירושין "כי הוא לא אותו בנאדם שהיה לפני התאונה", כי בעבר היה בן אדם שעובד ובעל עסק משלו והיו להם חלומות ולאחר התאונה הוא הדרדר נפשית ואין לו שום סיבה לקום בבוקר ואף "נהיה אלים בצורה מטורפת" (עמ' 12 שורות 19-12 לפרוטוקול).

מן התעוד הרפואי שהציג התובע (עמ' 111 למוצגי התובע) עולה, כי במהלך טפול נפשי מיום 2.9.2018 ציין בפני המטפל כי "עובד חלקי, מתפקד בבית ועם הילדים...". כאשר עומת התובע עם נתון זה השיב תשובה מיתחמקת ועקיפה, ובהמשך הודה כי ב"עובד חלקי" התכוון לעבודה במסעדה שהיה מנהל לפני התאונה, וכטענתו: "כן. במקום לעשות משמרות כפולות, אלא 2-3 בשבוע בלחץ." התובע לא הכחיש שחזר לעבוד בחודש 9/18 אלא ציין: "לא זוכר בדיוק, אם זה רשום אז כן. עברו מאז 4 שנים." (עמ' 3 שורות 27-20; עמ' 4 שורות 26-25 לפרוטוקול).

בעניינינו, בת זוגו לשעבר של התובע ציינה כי בעקבות התאונה נאלצה לסייע לתובע בהחלפת תחבושות, נטילת, תרופות, סיוע במקלחות בהכנת אוכל וכיו"ב, שהתה לצד מיטתו עת היה מאושפז כ – 20 ימים, ולאחר מכן גם נאלצה להפחית את שעות עבודתה מאחר שהתובע החל לטענתה לעבוד פחות שעות מבעבר מחד אך גם לא היה שותף למטלות הבית מאידך (ס' 5-3; 9 לתצהירה).

...

כאמור, לתקופה שבין 12.9.17 ועד 31.1.19 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 20% במל"ל. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי בתיק פלת"ד מסוג זה, אישורי המחלה שניתנו על ידי רופאי קופת החולים אינם מהווים ראיה לכך שאמנם היה צורך רפואי באותם אישורים או לכך שאותם אישורים אמנם נוצלו בפועל.

כפי שאראה להלן, בשיעור נכות צמיתה של 18.78% התובע הוכיח כי יכול היה לחזור לעבודה ולהשתכר שכר גבוה מזה שהשתכר לפני התאונה, ולכן לא שוכנעתי כי במהלך תקופת הנכויות הזמניות שנקבעו לו לא יכול היה לעבוד כלל.

סיכום לאור כל האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע: הפסדי השתכרות לעבר – 28,960 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד – 101,432 ₪ הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪ עזרת צ"ג לעבר ולעתיד – 10,000 ₪ נזק לא ממוני – כאב וסבל – 18,035 ₪ סה"כ: 168,427 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך 59,435 ₪ = 108,992 ₪.

בטופס התביעה למוסד טען המערער כי - "תוך כדי ועקב עבודתי ארעו לי אירועים חריגים ומיוחדים המתבטאים בעבודה אינטנסיבית ממושכת ומאומצת, ובמצבי דחק חמורים חוזרים ונשנים בעבודה אשר לבשו אופי של היתעמרות כלפיי. בעקבות כך לקיתי במצב נפשי חמור". המוסד דחה את תביעת המערער, היות ולא הוכח ארוע חריג בעבודה, לא ביום 22.10.2015 ולא בכלל, ולכל היותר מדובר "ברצף של מצבים של בקרה מקצועית ועניינית לפי פרוטוקולים ולא מדובר במקרה חריג ופרטני שגרם לחרדה ולמצב נפשי...". על החלטה זו של המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האיזורי.

בפועל, החל מיום 21.10.2015 בעקבות היתדרדרות במצבו הרפואי חדל לעבוד.

המסגרת הנורמאטיבית: כידוע, ביחס להוכחת תאונת עבודה שגרמה לנזק נפשי, "על המבוטח להוכיח כי "היתרחש ארוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי "מדובר בארוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו ארוע". עוד נפסק כי 'די בהוכחת 'ארוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נידרשת הוכחתו של 'ארוע חריג'". (עב"ל (ארצי)

הדברים מתיישבים אף עם העובדה כי לאחר קיום שיחה זו, פנה המערער ביום 6.11.2015 לרופאו, ד"ר ברקובסקי והלה הוציא לו אישור מחלה לפיו המערער סבל באותה העת, בין היתר, מ-Hypertension ; ועם העובדה כי ביום 18.11.2015 פנה לראשונה לד"ר מיטלמן לצורך קבלת סיוע פסיכיאטרי, והאחרונה איבחנה אותו כסובל מ"תגובת חרדה ומצב רוח ירוד ואינסומניה על רקע לחץ פיזי ונפשי ממושך.

...

חקירת המשטרה שנערכה ביום 23.12.2015 – ביחס לחקירה הנ"ל קבע בית הדין כי נוכח העובדה ש"זו הייתה מאוחרת למועד פנייתו לטיפול רפואי בהקשר לליקוי הנדון, ולמועד הפגיעה שנטען בהודעה על פגיעה בעבודה – סמוך ליום 22.10.2015" אין להכיר בה כאירוע מיוחד. גם טענה זו אין בידינו לקבל. שכן, כל האמור בפסקאות דלעיל, הנוגעות לשיחת הבירור שנערכה ביום 4.11.2015, ביחס להחמרה במצב הנפשי של המבוטח, רלוונטיות אף לכאן. חקירתו של המערער ביום 23.12.2015, המאוחרת למועד קרות הנזק כפי שדווח בהודעה שהגיש המערער למוסד, אין בכוחה לאיין אפריורית את האפשרות שהליקוי הנפשי ממנו כבר סבל המערער בעת שנחקר, החמיר לאחר מכן.

בהקשר זה נציין כי לטעמנו עצמת הסטייה משגרת העבודה וחומרת האירועים מיום 4.11.2015 ומיום 23.12.2015 היא ברמה גבוהה, כך שרף הראיות האובייקטיביות הדרוש להוכחת דחק נפשי הוא נמוך יחסית.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי.

החל משנת 2012, התובעת קיבלה טפול תרופתי בגין לחץ נפשי, שינוי במצב רוח ובכי.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובעת, מכתב ההתפטרות מיום 4.3.2019 הנו ארוע שיא של מתח שנמשך כחודשיים ואשר גרם להדרדרות מצבה הנפשי והתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית – בעב"ל 14437-04-21 חלאילה מג'די נ' המוסד לביטוח לאומי (6.10.2022), חזר בית הדין הארצי לעבודה על אופן בחינת קיומה של פגיעה בעבודה שגרמה לנזק נפשי תוך סקירה מפורטת של ההלכה הפסוקה ואין לנו אלא לחזור על האמור שם וכדלקמן:   "כידוע, ביחס להוכחת תאונת עבודה שגרמה לנזק נפשי, "על המבוטח להוכיח כי "היתרחש ארוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי "מדובר בארוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו ארוע". עוד נפסק כי 'די בהוכחת 'ארוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נידרשת הוכחתו של 'ארוע חריג'". (עב"ל (ארצי) 26373-04-20 סמירה כרמלה יעקב - המוסד לביטוח לאומי (8.3.2022) בפיסקה 13 והאסמכתאות שם). כן נפסק, כי "ככל שמבוטח מוכיח היתרחשות ארוע מיוחד, ממנה בית הדין מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע המיוחד לבין הפגיעה הנפשית" (שם).

מכל מקום, הלחץ ו/או הדרישה לקבל מאבנר מכתב התפטרות אינה מובנת, שכן לנוכח אי התייצבותו לעבודה במשך תקופה ממושכת, החברה יכלה להוציא לו מכתב ולפיו ככל שלא יתייצב לעבודה עד לתאריך מסוים יראו בו כמתפטר לכל דבר וענין.

...

] ממכלול הראיות עולה שמכתב ההתפטרות של האב היה ענין פורמלי שנועד להסדיר את הגדרת הסטטוס של אבנר לצרכי הנהלת חשבונות[footnoteRef:27].

כך גם, לא שוכנענו שמכתב ההתפטרות גרם לתובעת דחק נפשי על רקע השלכות של סיום עבודתו של אבנר על היחסים המשפחתיים.

] על יסוד כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע מיוחד.