("פעל על מנת לתפור מיכרז...למזכירתו לשעבר", "פיטר את ממן...אבל נתן לה למלא את התפקיד בנגוד לחוק", "הגשמת את החלום של מזכירתך... להיות ראש המועצה", "הוא תיכנן מראש לתפור מיכרז למקורבת שלו תמר ממן")
· התובע מתואר כמי שמקבל הוראות מהכפופים לו ואינו בעל סמכות בפרט בכל הנוגע להתנהלותו מול תמר ממן ("נתן לעוזרת שלו... להתערב ולהוביל את מערכת החינוך, "הפך למשרת של מזכירתו האישית", "נותן לפקידים להשתלט עליו", "רושם פרוטוקולים כאחרון הפקידים", "צופי צור הפכה לגזברית שנותנת הוראות לאביבי", "ממן הכתיבה את לוח הזמנים", "בובה על חוט")
· התובע הוצג כעריץ הרודה בנתיניו, מיתעלם מהמציאות ומציבור בוחריו ("מיתנהג כמו ארדואן", "חי בסרט", "הרחיק את התושבים מהמועצה", "מנותק מהמציאות בשטח", "חי בעולם משלו")
· התובע הוצג כאדם הפוגע ביריביו הפוליטיים ("חיסול חשבונות", "קבלן הריסות", "פוטין האמתי")
נוסף על כך שני פרסומים ייחסו לתובע קבלת כספים מהמועצה בנגוד לחוק וכן פירסום הנוגע במינויו של שמעון בינון כמנכ"ל המועצה חרף גילו המתקדם.
"הביטוי "חיסול חשבונות" אינו אלא פרזה ספרותית המבטאת את הרעיון של נקמה וגמול" ( ת"א 558/92 (מחוזי חיפה) אברהם לביא נ' משה נעים, 16.08.98)
היתנהלותו של התובע בעינייני מכרזים במועצה (העולה גם מעדותה של קושמרו) יכולה לבוא בגדר המילים הקשורות להתנהלות בלתי תקינה או כושלת.
בהתייחסות ספציפית לדברים נקבע כי בפירסום הועלו טענות הנוגעות לריקון סמכויותיהם של סגני ראש המועצה והעברתם לתמר ממן וכי, הגם שהדברים נוסחו באופן קשה, אין הם באים בגדר ביטויים שיש בהם כדי לבזות או להשפיל את התובע.
...
ההגנות העומדות לנתבעים
התובע תיאר את בוקר כמי שעושה שימוש לרעה במקומון כנשק ובאלימות עיתונאית, אולם אופן הטיעון הכללי של התובע תוך התפרסות על כל הכתבות וזניחת ניתוח עובדתי בסיכומים אילו ביטויים בכל כתבה וכתבה אינם נכונים ומהווים לשון הרע, מובילים למסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו.
סוף דבר
מכל האמור לעיל עולה כי התובע סבור כי בכוחו לחנך את המקומון לתרבות דיון וביקורת עניינית, אולם למרות טיבה של הביקורת, במקרה הנדון התבססה על עובדות נכונות ולא חרגה לעבר ביטויים שלא ראוי לפרוש עליהם את ההגנות שנועדו לשמר את חופש הביטוי בכלל, וחופש העיתונות לבקר נבחרי ציבור בפרט.
אשר על כן, התביעה נדחית.