התבטאויות לא ראויות כלפי עובדת במקום העבודה

מעבר לכינוי התובעת "זנזונת" ולצילומה, הנתבע העיד ביחס להתנהלותו במקום העבודה , כך: "ת. הדיבור שלי הוא לא פוליטיקלי קורקט, אני לא בדיוק מתחנף אך אני לא מדבר בלשון מינית ולא לשון בוטה כמו שאמר השופט בביה"ד הארצי. אם מישהו או משהו אומר לי תשמע הבדיחה הזו לא מתאימה לי, זהו אני לא חוזר יותר עם אותו בן אדם על בדיחה לא במקום או על אמירה לא נאותה. לא חוזר. אם הוא לא מבין אותי באותו סיגנון שאני מדבר אז אני לא מדבר בצורה כזו.

פירסום לשון הרע התובעת טענה כי את יסודות העוולה של לשון הרע יש לנתח בהתאם לארבעה שלבים: תחילה יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, שנית יש לבחון האם הפירסום מהוה "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, שלישית יש לבחון אם עומדת לנתבע הגנה מההגנות הקבועות בחוק ולבסוף יש לבחון את שאלת הסעדים לרבות הפצוי הראוי.

ויש לבחון בהנחה שהביטוי פוגע, את עוצמת הפגיעה, בהקשר הנתון ,התרשמנו כי שומע סביר שהיה שומע את קריאות הנתבע "זנזונת" כלפי התובעת, לא היה מייחס לה "אחת שעובדת במקצוע" כהגדרתה.

...

מצאנו את התנהגותו חוזרת וחמורה כממונה ובכלל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין ההטרדה המינית.

חרף חומרת התנהלותו, נוכח הפסיקה, ונסיבות המקרה התביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית.

בנוסף ישלם הנתבע הוצאות התובעת בסך 2,500 ₪ ושכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪.

התובע התבטא באופן לא ראוי כלפי יתר העובדים ויצר אוירה עכורה שלא הייתה קודם להעסקתו.

בבוא בית הדין לבחון תביעה ל"היתנכלות תעסוקתית" עליו להביא בחשבון את הקושי הראייתי בהוכחתה נוכח היותה חסרת ביסוס עובדתי הנובעת מתחושותיו הסובייקטיביות של העובד, וכדבריה של כב' השופטת לאה גליקסמן: "בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה היתנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".[footnoteRef:2] [2: ע"ע 12029-11-13 יוליוס מלק - מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני, ניתן ביום 24.11.2016.

...

בבוא בית הדין לבחון תביעה ל"התנכלות תעסוקתית" עליו להביא בחשבון את הקושי הראייתי בהוכחתה נוכח היותה חסרת ביסוס עובדתי הנובעת מתחושותיו הסובייקטיביות של העובד, וכדבריה של כב' השופטת לאה גליקסמן: "בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".[footnoteRef:2] [2: ע"ע 12029-11-13 יוליוס מלק - מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני, ניתן ביום 24.11.2016.

דמי הבראה נוכח הקביעה כי התובע פוטר מטעמים ענייניים ואין לראות בפיטוריו ככאלה שנעשו בסמוך למלאת שנה להעסקתו הרי שהתובע לא זכאי לתשלום דמי הבראה ודינה של התביעה לעניין זה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיבים הבאים בלבד: הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו בסך של 1,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,495 ₪ בגין אי תשלום שעות נוספות.

" לצד האמור לעיל הודה התובע במפורש כי הגב' סיגל, המנהלת האדמיניסטרטיבית של המכללה, אישרה באוזניו כי הובאה לידיעתה תלונה של עובדת לגבי אמירה לא ראויה מצדו ביחס לשדיה בעת עבודתם במכללה, וכך אמר (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 29-22) "ש: התקשרת לסיגל והיא אמרה לך שבאמת היתה אמירה על שדיה של גב' מסויימת.

בשיחה קצרה ואישית שהתקיימה בין הנתבע 2 לנתבעת 3, הביע הנתבע 2 תמיהתו ביחס למועמדותו של התובע לתפקיד יושב-ראש העמותה, וזאת בשל מצבו הבריאותי ולאור תלונה שהוגשה כנגדו אודות התבטאות מינית לא ראויה כלפי עובדת במכללה.

אכן, וכפי שנקבע לעיל, מקום בו אדם מבקש להיבחר לתפקיד של שליחות והשפעה על קבוצת אנשים – ובעניינינו לראשות העמותה – ראוי כי יעמוד לעינו הבוחנת ותחת ביקורתו של ציבור בוחריו, אשר את ענייניהם והאינטרסים המקצועיים שלהם הוא אמור לייצג, וכי המידע על היתנהלותו, סיגנונו ויחסיו עם הסובבים אותו יהיה חשוף לפניהם.

...

סיכום ביניים – הנתבעת 3 לא מצאתי כי יש במשלוח הודעת הדואר האלקטרוני על ידי הנתבעת 3 לפרופ' סטפן משום לשון הרע נגד התובע, אשר על כן גם התביעה נגדה נדחית.

סיכום התוצאה הסופית היא כי תביעת התובע נגד שלושת הנתבעים נדחית במלואה.

לאור האמור ובשים לב לאבחנה בין פעולות הנתבעים השונים אשר גרמו לתובע להגיש נגדם תביעה ומידת חוסר הביסוס שלה כלפי כל אחד מהם ולאופן התנהלותם הם במהלך ניהול התביעה אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט כדלקמן – לנתבע 1 – 15,000 ₪.

בתגובה, וככל הנראה עקב אי הבנה, השתמשה הגב' אנה בכינוי גנאי לא ראוי כלפי התובעת.

קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על הקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (31.3.15))"[footnoteRef:31] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). [31: עניין חקמון- פסקה 40 לפסק הדין. ]

] אשר לנימוק של הגעה ללא מדי עבודה, במכתב התגובה לזימון לשימוע התובעת טענה שהגב' אנה נתנה לה הוראה לא להגיע עם מכנסיים שחורים: "לפני שבועיים המנהלת הישירה שלי אנה יודצקי בעצמה נתנה לי הוראה לא ללבוש יותר מכנס שחור משום שהמראה שלי מזעזע". כפי שקבענו לעיל, לא הוכח כי אמירה זו נאמרה לתובעת.

...

בענייננו, שוכנענו, כי הליך הפיטורים התנהל כנדרש ולא שוכנענו כי ההליך התנהל למראית עין בלבד.

כך שהטענה לקבלת פיצויים בשל פיטורים שלא כדין- נדחית.

סוף דבר התביעות לתשלום פיצוי בשל התעמרות בעבודה ולתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- נדחות.

לאור חשיבות הדברים, להלן נפרט את תוכן פנייתה בהרחבה: "...1. שוחחתי עם מר אלי שוורצברג, מנהל חוף הים ואגמים, ונימסר לי מפיו שבעקבות היתנהגותו של אלעד [התובע], אלי נאלץ להרחיק אותו מפעילות רעם הגלים בים; 2. כפי שידוע לך, תנועת הצופים במשך שנתיים סבלו קשות מהתבטאויות פוגעניות והתנהגות שאינה הולמת כלפי הסובבים, כולל כלפי חניכים ואנשים צוות של הצופים; 3. פנתה אלי... אימא... והלינה בפני על היתנהגות של אלעד, שדיבר באופן בוטה הכולל גידופים כלפי ילדיה וכלפי ילדים נוספים שמגיעים למרכז הנוער וביקשה שאמסור לה את פרטי מנהלו הישיר של אלעד על מנת להתלונן בפניו על המקרה; 4. חזי מליחי, מפקח תברואה ואיכות הסביבה בנווה חוף, פנה לאלעד בבקשה לנקות את הזבל שהוציא בעת ניקיון מרכז הנוער לפני השקת מרכז הנוער. אלעד התבטא באופן מיתלהם כלפי חזי הכולל גידופים וחמור מכך, התנהג באופן אלים הכולל דחיפות עם בטנו כלפי חזי. אציין כי בעת המקרה נכחו ילדים אשר סיימו יום לימודים. לאחר [כך במקור] כי חזי הרגיש מאוים ומפוחד יצר קשר טלפוני עם הפיקוח העירוני ולצערי, גם ברגע שהגיעו שני הפקחים אלעד דיבר באופן קולני ולא מכבד ומתלהם. לאחר מכן ערן חיים מסר הודעה לחזי כי הוא ימשיך את הטיפול מול אלעד; 5. ברוך קלבו, אחראי שירות לתושב בנווה חוף ניסה לעבוד איתו בשיתוף פעולה, אך לאור היתנהגות שאינה הולמת, הכוללת הרמת קול, ולפיכך ברוך נאלץ לנתק איתו קשר; 6. רחלי אורן, מנהל בית הספר, התלוננה בפני כי אינה מעוניינת לקיים שיתופי פעולה עם אלעד מאחר והוא מיתנהג באופן 'חלטוריסטי'. לטענתה אלעד הבטיח לה מספר דברים והוא לא קיים; 7. כפי שידוע לי גם מול קלרה, מנהל בית הספר 'נווה חוף', אלעד התנהג באופן שאינו הולם ואינו מכבד כלפיה; 8. מחוץ למרכז קהילה נווה חוף אלעד פנה ליוסף, העובד ניקיון, ושאל אותו 'מי אתה?' בנוכחות שאר צוות עובדי המרכז קהילה ולאחר שיוסף השיב לו שהוא מנקה של המתנ"ס אלעד השפיל אותו ואמר 'אתה נראה כמו מנקה'; 9. מוניקה, הרכזת חוגים, פנתה לאלעד בבקשה להחליש את הרעש אופנוע ואלעד השיב לה 'מי יתחיל עם זקנה כמוך'; 10. אלעד ניתק שיחה בפנים בעת שמנהלת אדף מרכזי קהילה, מירי בוכריס, פנתה אליו; 11. אלעד דיבר בטון תקיף כלפי חני ציביון, מנהל תחום שילת. ולסיכום, לאור כל המקרים המפורטים לעיל, לדעתי לא ראוי שאדם שמנהל מרכז נוער ובעל אחריות וסמכות כלפי ילדים ונוער יתנהג באופן תקיף ופוגעני. אדם זה אינו ראוי לעבוד עם ילדים ונוער.... כפי שידוע לי, גם ברמב"ם היו איתו בעיות רציניות. אודה לטיפולכם...". ביום 15.6.20 קיבל התובע זימון נוסף לשימוע "לבחינת המשך העסקתך בערייה". השימוע היתקיים בנוכחות מר דוד גיל, מנכ"ל הערייה; נתי לרנר, ראש מינהל משאבי אנוש ורכש; עו"ד אוראל נדב, ממונה תחום בכיר דיני עבודה ומשמעת; דקלה ביסמוט, מנהלת מחלקת יחסי עבודה ומשמעת; רוני כהן, יו"ר ועד העובדים; דוד בן שושן, מנהל הרשות העירונית למלחמה בסמים, אגף רשות לסמים; ועו"ד ליאל פייגל שייצגה את התובע.

מר לרנר ניכנס לדבריו ושאל אותו – "רק שאלה יחידה, תכוון אותנו בחלק השני, למה היית צריך לומר לו שאתה עובד ערייה אם אתה אומר שזה לא...". תחילה, התובע הכחיש שהוא כלל אמר לו דבר כזה – "לא אמרתי לו...", אך כשמר לרנר שאלה "מאיפה הוא הקיש?" הודה התובע – "כי הוא זה שבא ודיבר לא יפה... ואני אמרתי לו, אחי אתה מדבר לא במקום וגם אני עובד ערייה, אני אגיע עם זה אם צריך לממונים עליך....". לאחר השימועים שנערכו, ביום 14.9.20 קיבל התובע הודעה על סיום עבודה (נספח 13 לתביעה).

טענה ש"תופרים לו תיק" נבחנת מהטענה שמתעמרים בו. מר בן שושן, בכובעו כמנהלו של התובע, העיר אף הוא לתובע על מה שלדעתו היוה היתנהגות לא ראויה מצד התובע כלפי עובד אחר בערייה (מר שוורצברג).

...

אשר לדעתנו, אף כי מסכימים אנו לכך שהעירייה היא בגדר "רשות מוסמכת", אין בידינו לקבל את טענת העירייה.

אם כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

סוף דבר על העירייה לשלם לתובע סכום בסך 20,000 ₪ בגין הפגם שנפל בהליך הפיטורים.