התאמת תרש"צ לתכנית חלה במקרקעין

תשריט חלוקה שנעשה לגבי מגרשם של המשיבים ביום 24.9.03 קובע את גבולות המיגרש בהתאם לתרש"צ, ומתאר את הגבול בין המגרשים הנדונים כפי שסומנו בתרש"צ. מאחר והתרש"צ מאוחרת לתב"ע ג/4030 הרי שהגבולות שבתוקף נקבעים בהתאם לתרש"צ. העותר טען כי חלה על המקרקעין, גם תוכנית 15092/ג, אולם המשיבים חלקו על טענה זו, והמשיבות 1 ו-2 צירפו מפה המעידה על כך שהתוכנית המוזכרת איננה מתייחסת כלל למקרקעין הנדונים, אלא לשטח הקניון המרוחק מהם.

כאמור, במסגרת כתב העתירה העלה העותר טענות שונות ביחס לאי התאמה בין מתן ההיתר לתוכניות המתאר החלות, כמו בנוגע לחריגה מתכסית הקרקע, או אי חיוב המשיבים בהיטל השבחה, בנגוד לדין.

...

סבורני כי המקרה שבפני אינו עונה על הגדרות אלו.

סוף דבר העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבות 1 -2 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ולמשיבים 3 -4 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

אסופה חלקית של עניינים אלה ניתן למצוא בעקרי הטיעון שהגישו העותרים, שם נטען כי העמותה מחזיקה במיתחם בית הספר שלא כדין; כי השמוש שהיא עושה במיתחם בית הספר נוגד את תכניות המתאר החלות על המקרקעין; כי המשיבים אפשרו לעמותה לבצע במיתחם בית הספר עבודות טעונות היתר אף מבלי שניתן היתר כזה; כי הם לא אכפו צוי הפסקת עבודה שהם עצמם הוציאו לעמותה; וכי המשיבים לא נקטו בצעד כלשהוא כדי לסלק את ידה של העמותה ממיתחם בית הספר, וזאת אף שהיא מחזיקה בו ללא שנעשתה פעולת הקצאה כמתחייב מנוהלי משרד הפנים.

עוד צוין כי קיימת תכנית מתאר שהומלצה להפקדה ואשר נועדה להתאים את ייעוד מיתחם בית הספר לשימוש כפנימייה, וכי כאשר תחליט הועדה המחוזית על הפקדת התכנית יוכלו העותרים להיתנגד לה כפי זכותם לפי סעיף 100 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה–1965 ("חוק התיכנון").

העמותה טענה שהשימוש שהיא עושה במיתחם בית הספר איננו בבחינת שימוש חורג, שכן הוראות תכנית המתאר ת/1/18/1 – תכנית מתאר לעיר כרמיאל (נספח ה לתשובת העמותה) ותכנית רישום שיכונים צבוריים (תרש"צ) 1/18/1 לעיר כרמיאל (נספח ה1 לתשובתה של העמותה) מאפשרות את השמוש שהעמותה עושה במיתחם בית הספר.

...

לדעתי, לא ניתן להסיק מהוראות התכניות את המסקנה שמבקשת העמותה להסיק, ואני סבור שכאשר התכניות מייעדות שטח לשימוש כמרכז אזרחי-מסחרי, יש להוסיף ולבחון את הוראות התכניות ביחס לכל אחד ואחד מתאי השטח הכלולים בתכנית.

מתשובה זו של המשיבים לא ניתן להבין אם הם נתנו את הדעת לשימוש החורג שלכאורה עושה העמותה, ואם כן – מה הייתה החלטתם בעניין זה ומה הם השיקולים שביסוד החלטה זו. משום כך הגעתי למסקנה שיש לקבל את העתירה בחלקה, בנוגע לשימוש החורג שמיוחס לעמותה, ולהורות כי המשיבים ידונו בעניין ויחליטו בדבר הצעדים שבהם יש לנקוט כדי למנוע שימוש כזה, שלעת הזו נראה שלכאורה הוא אינו חוקי.

לכשתינתן החלטתם יוכלו העותרים להעמידה למבחן, ככל שתהיה בידם עילה לעשות כן. בכפוף לאמור לעיל, נדחית העתירה.

ביום 10/7/91 כרתו הנתבע והתובעת חוזה חכירה, לפיו חכרה התובעת מהנתבע מספר חלקות מקרקעין, אשר לפי תוכנית מתאר מפורטת ג/545/א סומנו כחלקה אחת - 37.

התרש"צ תואמת אם כן את התוכנית המופקדת.

על פי התרש"צ והתב"ע, חלים הגבולות החדשים של המיגרש.

...

על כל פנים, ברור ששאלה זו, אם אמנם התשלום היה לשם ויתור על כל הנזקים, כאשר הנתבעת מכחישה זאת, היא עניין להוכחה, ואין לסלק את התביעה על הסף בשל כך. התוצאה והחלטה על המשך ההליכים בתיק הבקשה לדחייה על הסף נדחית, למעט העילה לפיה הנתבע הוא שגרם לתובעת להפסיד את האפשרות להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.

בנסיבות החלטתי שלא לחייב בהוצאות, כאשר בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין, אתחשב גם בהליך זה. אני מורה לצדדים להגיש את עדויותיהם וראיותיהם בתצהירים במקום חקירה ראשית;התובעת - עד ליום 19/10/14; הנתבע - עד ליום 20/11/14.

כמו כן אני קובעת ישיבה לקדם משפט ליום 26/11/14 שעה 9:00.

בחקירתו הנגדית של בן אבי ציין שאת המידע התיכנוני הוציא דרך האנטרנט ומה שהוציא זה את תכנית 1420 והתרש"צ. ציין שהכביש בפועל ברוחב 10 מ' שתואם את התרש"צ. כשנשאל לגבי תכנית 1420 האם רוחב הדרך המסומנת באדום רחב יותר מהכביש המקווקו, השיב כי אי אפשר להבין מכך שהכביש צר ורוצים להרחיב.

הוכח כי על המקרקעין חלות התכניות הבאות: תרש"צ מס' 3/67/1 שאושרה ביום 15.12.77 (להלן: תרש"צ).

...

אני קובעת כי התנהלות נכונה מצד התובעים, העומדת בחובת הקטנת הנזק, היתה מעמידה את הנזק עקב כפל הקמת קיר תמך וצורך לחזור ולבצע ו/או לתקן גדרות ועבודות פיתוח שכבר בוצעו, תוך לקיחה בחשבון של עלות חודש דיור חלופי, על סכום של 40,000 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובעים בשל אי הריסת הגדר לאחר קבלת חוות דעת המודד בן נתן הינו 40,000 ₪.

מאחר שהתובעים לא תבעו את מודדי השרון אלא את יניב והוועדה, אני קובעת כי יניב חייב כלפי התובעים ב-75% מהנזק והוועדה ב-25% מהנזק, וכי מודדי השרון חייבים לשפות את יניב ב-25% מהנזק של התובעים, כך שבפועל יניב ישלם 50%.

לטענת הנתבעת, לאחר שפורסמה ביום 28/12/99 התרש"צ הנ"ל ונחתמה בעקבותיה בחודש 08/2001 תוכנית חלוקה לצרכי רישום (להלן: "התצ"ר") שנערכה בהתאמה לתרש"צ ומכיוון שתוספת השטח בחוזה המאוחר לא נרשמה בלישכת רישום המקרקעין ולא הוסדרה בהליך תיכנוני על ידי התובעים כהתחייבותם בסעיף 10 הנ"ל להסכם החכירה, משום כך לא נערכה התרש"צ בהתאמה לתוספת החוזית אלא בהתאם למצבו הקודם של המיגרש/חלקה 35 ובגודל של 22 מ"ר יותר מההקצאה המקורית של המיגרש לפי תב"ע 2289.

עוד ציין כי היתר בנייה שניתן ביחס לנכס ביום 5.1.1988 (בגין אישור בנייה לתוספת מחסן – מכולת לממכר בסיטונאות – סגירת קומת עמודים במפלס הקרקע (ראו ס' 7 לעמ' 4/57 לת/3) "אושר על פי תכנית מפורטת ג/3116 שלא חלה במקום הנכס". לענין זה הצהירה הגב' עידית הוברמן כי התכנית החלה על המקרקעין בשנת 1995 וחלה גם כיום הנה ג/2289 והנה בתוקף מיום 15.1.1987 (סע' 6 לנ/1).

...

לסיכום עד כה, נזקי התובעים עומדים על סך של 300,216 ₪.

משכך סבורני כי רמ"י מושתקת מלהעלות טענות אלו בדבר אשמם התורם של התובעים.

לסיכום: רמ"י תשלום לתובעים סך של 300,216 ₪.