התאמת תקנון חברה לחוק החברות החדש

כך נפסק כי חברה יכולה להעניק פטור מראש לנושאי משרה בה בהתקיים מספר תנאים פרוצידוראליים: קביעת הוראה מתאימה בתקנון החברה; החלטה של החברה להעניק את ההגנה לנושא משרה בה; וקבלת אישור מיוחד להחלטה בהתאם להוראות לחוק החברות (ר' למשל ת"א (מחוזי מרכז) 8746-10-09 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של חברת אפקון תעשיות בע"מ נ' פויכטוונגר (16.12.2010, להלן: "ענין אפקון"); וכן בעיניין פסיפיקה).

לכן, אני סבורה כי בהתייחס להחלטה למכור את סיטניקה, וביחס למחיר המכירה ויתר תנאי העסקה, אין מקום להטיל אחריות על הדירקטורים החדשים, ויש לקבוע כי הפטור שניתן להם על-ידי החברה פוטר אותם מאחריותם לעסקה זו. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המבקשים לגבי העובדה שהתמורה שהתקבלה בחברה כתוצאה מעיסקת פור, שימשה בעיקרה להחזר הלוואת בעלים למשיבים 1 ו-3.

...

טענות הדח"צים - 147-150 ז.3.2 דיון - 151 מהו סטנדרט ההתנהגות בהתאם לו תיבחן החלטת הדח"צים לגבי עסקת ההקצאה? -152-157 בחינת ההחלטה של הדח"צים - 158-168 טענות נוספות ביחס לאישור הדח"צים את עסקת ההקצאה - 169-176 ז.3 הוצאת כספים מורג' לאחר אישור הדירקטוריון את עסקת ההקצאה ז.1.3 טענות הצדדים - 177-181 ז.2.3 דיון - 182-184 ז.4 ההלוואה לורג' ז.1.4 טענות הצדדים - 185-186 ז.2.4 דיון - 187 ז.5 הטענות כלפי מזר - 188-189 התביעה נגד הדירקטורים החדשים - 190 ח.1 פטור לדירקטורים החדשים - 191-193 ח.2 טענות הדירקטורים החדשים לגופו של ענין - 194 ח.1.2 עסקת - TWG 195-197 ח.2.2 עסקת PORR הראשונה - 198-199 טענות המבקשים - 200 טענות הדירקטורים החדשים - 201 דיון העסקה למכירת מחצית מאחזקות החברה לפור - 202-203 העברת הסכום של 650,000 אירו לסיטניקה - 204-207 ח.3 עסקת ATW - מכירת החזקות החברה בורג' ח.1.3 טענות המבקשים - 208-211 ח.2.3 טענות הדירקטורים החדשים - 212 -213 ח.3.3 דיון - 214-215 ח.4 עסקת מכירת סיטניקה ח.1.4 טענות הצדדים - 216-220 ח.2.4 דיון - 221-224 ח.5 עוללות – הדירקטורים החדשים - 225-230 ט' התביעה נגד רואה-החשבון המבקר – המשיבה 21 ט.1 טענות המבקשים - 231-234 ט.2 טענות משרד פאהן-קנה - 235-240 ט.3 דיון - 241-244 ההלוואה לורג'- 245 תשלום של 650,000 אירו לסיטניקה –246-248 התפטרות משרד פאהן-קנה - 249-250 טענות נוספות - 251-252 התביעה נגד המשיבות 23-24 י.1 טענות המבקשים - 253-254 י.2 טענות מבקר-הפנים - 255 י.3 דיון - 256-260 טענת הרשלנות – 261-264 הטענה לפיה זיו-האפט פעלה בניגוד עניינים - 265 הדיווח של זיו-האפט על התפטרותה - 266 העברת דיווחי מבקר הפנים לסמנכ"ל הכספים - 267-268 סוף דבר – 269 הוצאות - 270-272 מבוא המבקשים הגישו בקשה להגיש תביעה נגזרת בשמה של חברת עטיה גרופ בע"מ (שנקראה קודם לכן חברת קידרון אחזקות תעשייתיות בע"מ, ותכונה להלן: "החברה") כנגד המשיבים – בעלי שליטה, דירקטורים ויועצים של החברה במהלך התקופות הרלוונטיות לתביעה, שהיו שותפים למספר עסקאות שלטענת המבקשים גרמו לחברה לנזק.

סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל שהוטל עליהם ביחס לזיו-האפט, ולכן אין לקבל את בקשת האישור לגבי המשיבים 23-24.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת האישור בנושאים הבאים וכנגד המשיבים הבאים – משיבים 7-8 – בקשר להלוואה לורג' שהועברה דרך אמבלקו לאפסווינג, כאשר הנזק הנטען הוא בשיעור של 1.7 מיליון דולר; משיבה 10 – סכום של 700,000 דולר שהועבר אליה במסגרת ההלוואה לורג'; משיבה 15 – הסכומים ששילמה החברה לחברת TWG (סכומים של 57,500$ לחודש); י"ב הוצאות שאלת חיוב מבקשים בתביעה נגזרת בשם חברה בקשר עם הפרות שונות שבוצעו ושגרמו נזק לחברה בהוצאות, אינה נקייה מספקות.

יחד עם זאת, כאשר ישנו "גזר" בדמות הוצאות גבוהות שנפסקות לזכות מי שבקשתו מתקבלת, צריך בדרך כלל להיות גם "מקל" – בדמות הוצאות לחובת מי שבקשה שהגיש נדחית.

עינינו הרואות, כיום חלה הוראת סעיף 42 ב' לחוק בתי המשפט הקובעת כי "עניין כלכלי" הוא, בין השאר, עניין אזרחי לפי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 (למעט חריגים שאינם רלוואנטיים לענייננו), עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר, ועניין אזרחי הכרוך בעיניין כלכלי עת הם נובעים מאותן נסיבות וחלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי.

סעיף 134 לחוק החברות מורה כי "רשום אדם במירשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במירשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדויק, והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המירשם". סעיף זה מתייחס לתיקון מירשם בעלי המניות בספרי החברה (יוסף גרוס חוק החברות החדש 222 (2007)).

...

מסקנה זו אף מתיישבת עם הרציונל שביסוד סעיף 134 לחוק החברות, ולפיו הפנייה לבית המשפט לתיקון המרשם היא בבחינת הליך דיוני לאכיפת זכויות של בעל מניות לרישום או למחיקה.

התובע לא עתר לכך, שבמידה ובית המשפט יגיע למסקנה כי אין לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה, יש להעבירה לבית המשפט המחוזי.

על יסוד כל המקובץ לעיל, ומשהגעתי למסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, אני מורה על מחיקתה.

ואכן סעיף 11(א) לחוק החברות קובע כך: תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עיסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עיסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.

השאלה עד כמה ובאיזו מידה נידרש ואף ניתן להביא בחשבון את האינטרסים של קבוצות נוספות, מעבר לאנטרס של בעלי המניות להביא להשאת רווחיהם, היא שאלה מורכבת שאין לגביה תשובה חד-משמעית (ראו בהקשר זה: זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית" משפטים לב(ב) 381, 384-383 (2002); עמיר ליכט "תכליות החברה" משפט ועסקים א 173 (2004); עלי בוקשפן "על חברה וחברה ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי" משפט ועסקים א 229 (2004) (להלן: בוקשפן)).

ויובהר, העובדה שחברה היתנהלה באופן מסוים לאורך שנים רבות עשויה, בנסיבות מתאימות, להקים טענת השתק נגד נושים רצוניים אשר ידעו על אופן ההתנהלות האמור, והוסיפו לנהל עסקים עם החברה (אך לא נגד נושים בלתי רצוניים או נושים רצוניים שלא ידעו על אופן ההתנהלות האמור).

...

במצב דברים זה, אפשר מבחינה מעשית להגיע למסקנה כי החוב לא התיישן, ואילו טענת "הרמת המסך" התיישנה.

כפי שיפורט להלן, המקרה בו עסקינן אומנם שונה במידת מה מן המקרה הטיפוסי של "הרמת מסך" לטובת נושה, ואולם בכך אין כדי לשנות מן המסקנה האמורה: ראשית, התביעה בה עסקינן היא תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ניתן לבצע "הרמת מסך" נגד המשיבות (בעלות המניות באגרקסקו) ביחס לחובותיה של אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) (לעיל להלן: אגרקסקו), ולא תביעה למתן סעד אופרטיבי אשר יחייב את המשיבות לשאת בחוב מסוים של אגרקסקו.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני סבור כי העובדה שאגרקסקו נוהלה לאורך שנים רבות באופן מסוים המקים לכאורה עילה ל"הרמת מסך", מקימה למשיבות טענת התיישנות נגד הפעלת המנגנון של "הרמת מסך" ביחס לתביעות חוב שטרם התיישנו, ככל שמתקיימים התנאים המצדיקים "הרמת מסך". לפיכך, שותף אני לעמדת חברי, השופט מינץ, כי לא היה מקום לדחות חלק מהתביעה על הסף מטעמי התיישנות.

בכך יתאפשר לכל בעלי המניות לזכות בחלקים שוים של פרמיית השליטה וכן לספוג בחלקים שוים את התוצאות השליליות הנילוות להיותם מיעוט בחברה (פרשת נוסבאום, פס' 7 לפסק דינו של השופט גרוניס; פרשת תרו, פס' 51-50 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; דו"ח ועדת ברק, בעמ' 220; זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית" משפטים לב 381, 398-399 (2002)).

בשל אותן סיבות, עשויים המוכרים להסכים להעברת השליטה בחברה, גם כאשר חושבים הם שמצב החברה יורע לאחר המכירה, כגון במקרה שבו הם סבורים שהרוכש אינו מתאים לשלוט בחברה, בשל חוסר ניסיון, חוסר במשאבים, וכדומה.

על-פי סעיף 82(א) לחוק החברות, כל חברה רשאית לקבוע בתקנונה זכויות הצבעה שונות לסוגי מניות שונים.

...

בנסיבות מקרה זה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המדינה והבנקים כאחד היו למעשה בעל שליטה בודד, אשר קיומו מייתר את הצורך בהצעת רכש מיוחדת.

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל.

עם זאת, פרשנות תכליתית של החוק, אשר מתחשבת בתכליות שהוזכרו לעיל, מחייבת את המסקנה כי החוק חל גם בסיטואציה של ריבוי סוגי מניות.

ואולם, מנגנון זה יוצר קושי העומד בפני מי שמעונין להציע הצעת רכש מיוחדת, שכן בעלי המניות יהיו מנועים מלהיעתר להצעה בטרם יציעו את מניותיהם לבעלי המניות האחרים.

סעיף 11(א) לחוק החברות מגדיר מהי תכלית החברה וקובע מסגרת נורמטיבית, בזו הלשון: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עיסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עיסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון." מלשון החוק עולה כי יצירתן של חברות נועדה למטרות עסקיות.

לשון אחר, התנהלות במסגרת של חברה מטרתה קידום ומימוש של תשואה כלכלית על השקעה, וזאת לשם השאת רווחיה של החברה (ראו א' חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, (2004) כרך ב', עמ' 70 – 71 (להלן: "חביב-סגל"); ראו גם י' צ' שטרן, "תכלית החברה העסקית – פרשנות והשפעות מעשיות", משפטים לב תשס"ב 327 (להלן: "שטרן").

לעניין טענת חוסר החשאיות בהצבעה, טוענים המשיבים כי רק אם תבוצע פעולת חיקור והתאמת מספרים לנתונים המצויים במחשב החברה, ניתן יהיה לדעת כיצד הצביעו מיופי הכוח ומייפי הכוח.

...

התוצאה היא בעלי המניות אשר יבחרו למכור את מניותיהם לחברת מישור הולדינג יקבלו תמורה מלאה למניותיהם, בטרם תוחזר ההלואה, ואילו בעלי המניות הנותרים לא יחששו עוד מאיומי הבנק.

איתות מעין זה גורם להורדת שווי השוק של החברה, ופוגע בבעלי המניות עצמם בסופו של דבר.

אחרית דבר מראשיתו הרשב"א גורס לעניין העיקרון המשפטי של "רובו מתוך כולו", כדלקמן: "אין הרוב יכול להסכים על דבר, עד שהיו כולם במעמד אחד, ומתוך מעמדם יסכים הרוב, דומיא דבית דין. דאפילו סנהדרי גדולה, אם ישבו שבעים מהם לעצמם, וחייבו או זיכו, אין דיניהן דין, אלא אם כן היו שבעים ואחד במעמד אחד, ונושאין ונותנין בדבר. כי שמא האחד יראה ראיה או יטעון טענה חזקה שיקבלו חביריו וישובו לדעת אחרת, אבל כל שהיו במעמד נשאו ונתנו בדבר, הלכה כדברי הרוב." (שו"ת הרשב"א, חלק ה, סימן קכו) התוצאה לאור כל האמור העתירה נדחית, בכפוף לעניין התמורה השווה הצריכה להנתן לכל בעלי המניות המחליטים למכור את מניותיהם לחברת מישור הולדינג.