בהתאם לנוהל, שעמד בתוקפו במועד כריתת חוזה הפיתוח (נוהל 31.11) – נידרש כי שינוי מטרת ההקצאה של קרקע, שהוקצתה בפטור ממכרז למפעלי תעשיה ומלאכה קודם לחלוף שבע שנים ממועד אישור העסקה (להבדיל ממועד כריתת חוזה החכירה) ילווה ב-"אישור/המלצת משרד התמ"ס ואישור המינהל", ולאחר מכן – באישור המינהל בלבד (להלן: הנוהל הקודם).
לגוף הדברים, וחרף אי-ההתאמה המסוימת בין החלטה 1455 והנוהל החדש: המינהל פעל בהתאם לאמור בהחלטה 1455, הבאה למנוע את ניצול מקרקעי המדינה שלא למטרות לשמן יועדו.
...
דין העתירה – להידחות, הן על הסף, והן לגופה, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.
אוסיף, כי כל טענת הסתמכות של העותרת דינה ממילא להידחות, שעה שהעותרת לא הסתמכה בתום לב על הנוהל הקודם (שבפתיח לו מודגש כי הוא מסמך פנימי, שאין בו כדי לבסס זכויות).
הנה כי כן מי שעושה דין לעצמו (כמו העותרת כאן, שהפעילה את המועדון ללא כל פניה למינהל, ורק לאחר שקיבלה הודעה על ביטול חוזה הפיתוח וננקטו נגדה צעדים משפטיים לסילוק ידה מן הקרקע – החלה לפעול להשגת היתר להפעלת המועדון) – איננו בגדר מי שפועל בתום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית של ביטוי זה.
נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה.
