מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התאמה בין בעלים חתומים לבעלים רשומים בנסח הטאבו

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לשאלתך, כאשר אני רואה שיש אי התאמה בין המצב בשטח לבין איך שהוא בא לידי ביטוי בתסריט מה אני עושה - אני משיב שאני מתאים בין השטח בפועל לבין הזכויות הרשומות.
שמאי התובע העיד בחקירתו, כי הזכויות כפי שצוינו בתסריט הן: "מעבר לזכויות האמתיות שיש לתובע. " כאשר נישאל שמאי התובע האם הוא אינו כבול למסמכים הרישמיים, כגון התסריט השיב: "לשאלתך, האם אינני צריך להיות כבול במסמכים רישמיים - אני משיב שיש לי הסכם שמדבר על זכויות התובע אחרת אין לו שום זכות בקרקע לפי נסח טאבו. אין לי תסריט חתום ביד. בקשה להיתר זה לא תסריט חתום. תסריט חתום צריך להיות חתום ע"י כל הבעלים ועל ידי הועדה. תסריט שמצורף לבקשה להיתר אינו תסריט חלוקה. הבעלים לא חתומים.
" כן העיד השמאי: "לשאלתך, האם כאשר שמאי מתחיל לעשות שומה לגבי כל מיני פרטים בקרקע הוא לא רואה לנגד עינו קודם כל את התסריט שמחייב אותו ולפיו הוא פועל - אני משיב אחד הדברים שהוא מסתכל עליהם. אם יש לי חלקה ואין תסריט אני הולך לזכויות. כאשר יש תסריט שלא תואם את הזכויות אני בודק לפי הזכויות. " לעומת זאת, מחקירת שמאי הנתבע עלה, כי קבע את גודל שטח הקרקע העודפת לפי מפה מצבית שצורפה לבקשה להיתר בנייה (שאינה לצרכי רישום בטבו) ולפי הצהרת התובע בפניו כי בבעלותו מחצית מהמגרש ולא על פי מדידה גרפית: "לשאלתך, מה אני עושה במקרה שיש פער בין מצב שיש בשטח לבין התוכנית - אני משיב שאם אין לי תסריט חלוקה והשטח לא מגודר אני הולך לפי התסריט ומה שאומר לי התובע. אם הוא אומר שזה קטן יותר אני מודד.
...
ברם, במקרה הזה, סימני השאלה לגבי יכולת המימוש מובילים אותי למסקנה, שאין לראות בקרקע העודפת בנסיבות הקיימות כקרקע שניתן להפיק ממנה הכנסה שתשלול ממנו את גמלת הבטחת ההכנסה.
לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

די בעיון בנסחי הטאבו שהוגשו כדי להבין שלא נעשתה כל חלוקה, ע"י הועדה, בין בעלי הזכויות, שכן הנתבעים להליך עדיין רשומים כבעלים במשותף לחלקה 103 כשלמעשה מהרישום ניתן לדלות את מקור זכויותיו של כל אחד מהבעלים (ירושה, מכר וכד').
] עם זאת, איני יכולה שלא להביע פליאה מכך שהמועצה המקומית, הועדה לתיכנון ולבניה, עוה"ד המאשר את החתימות על תוכנית החלוקה והמחזיקים והבעלים הרשומים, כולם מאשרים את ההליך ומקדמים אותו, מבלי לוודא שאכן החתומים על תצהיר ההסכמה הם הצדדים הרלוואנטיים לכך.
ב"כ התובע שאל את המודד, לעניין ההבדל בין תוכנית החלוקה למפה המצבית העדכנית שערך הנוגע למרחק מגבול החלקה וזה השיב: "זה לא תואם את תשריט החלוקה וגם לא אמור להיות תואם" הוא אישר שהגבול זז 1.4 מ"ר בחלק המערבי לחלקה ובצד הדרומי ב- 70 ס"מ והעיד כי "האנשים בנו קיר בהסכמה שהוא לא תואם את תשריט החלוקה". המודד הסביר כי מדובר בהצעת חלוקה בין הבעלים שהיא משנת 1992 והיא לא רלוואנטית לאור תוכנית מיתאר שחלה על המקום משנת 1997 ששינתה את כל מערכת הדרכים וכך גם שינתה את החלוקה.
...
במצב דברים זה, בו הוכח במאזן ההסתברות כי השטח בו מחזיקים הנתבעים 3 -5 נופל מהשטח של המגרש שקיבל אביהם בתשריט החלוקה, אני סבורה כי חוזר הנטל אל התובע להוכחת השטחים המוחזקים בפועל נכון להיום, הן ביחס לנתבעים אלה והן ביחס ליתר הנתבעים, מה שבהחלט הוא לא עשה.
מכאן, אני דוחה את דרישתו של התובע מאת הנתבעים 2 ו-8 ומאת יתר הנתבעים מכל הטעמים שפורטו.
סוף דבר לאור כל האמור, בשל התיישנות התביעה ובשל יתר הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את התביעה על כל רכיביה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת התובעים בין בעלי החלקה קיימת תכנית חלוקה בהסכמה, עליה חתומים סולימאן חשאן סיף, סלמאן סיף, התובע 1 ונדימה חבקה, כאשר מהתשריט הנילווה ניתן ללמוד כי התובע 2 מחזיק בשטח המסומן 21/2 והנתבע מחזיק בשטח המסומן 21/1.
דיון: מצב הזכויות במקרקעין האמורים והאם אכן קיימת פלישה לחלקם של התובעים? התובעים הציגו נסח טאבו המעיד על זכויותיו של התובע 1 ולפיו לתובע 1 7/72 מחלקה 21 וזאת במשותף עם בעלי החלקה האחרים.
מומחה בית המשפט בדק ומצא כי על אף שהתובע אינו רשום בטבו כבעלי זכויות בחלקה 20 , חלק מביתו בנוי על החלק הדרום מזרחי של חלקה 20 ולפיכך, ככל שמתעלמים מהחלק של בית התובע המצוי בחלקה 20 ואל פלישה זו של התובע אתייחס בהמשך הדברים, הרי שמגרש התובע כולל את חלקת הבטון וחלקת האדמה, על מנת שברשות התובע יהיו אותם 543 מ"ר נטו בחלקה 21, הרשומים על שמו בתשריט המצוי בטבו.
מכאן, כי לא ניתן לטעון שעל מנת שיהא ברשות התובעים מיגרש בגודל 543 מ"ר, ומאחר והתובעים עושים שימוש ב 60 מ"ר מתוך חלקתו של חשאן סיף, הרי שיש לגרוע ממגרשם של התובעים את משטח הבטון ומשטח האדמה, כך שיתקבל מיגרש בגודל המתאים.
...
לטענתו הוא לא פלש ולא הסיג גבול, הסכומים הנטענים בידי התובעים מופרזים ומוגזמים ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדו.
סוף דבר, אני מקבלת את התביעה כפי שפורט לעיל ומורה לנתבע או מי מטעמו, לסלק את ידו ממשטח הבטון הצמוד ומצוי במגרש התובעים, חלקה 21 גוש 18731 כפר יאנוח, המסומן בירוק בתשריטים הנילווים לחוות דעת המודד מטעמו של בית המשפט ולהשיבו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין אל התובעים, כאשר הוא נקי מכל אדם וחפץ.
כן, אני מורה לנתבע לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בסך 35,280 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

הייתה מוטלת עליו חובה לוודא, בטרם שייעץ למערערים להתקדם בעיסקה, שהעסקה מבוצעת עם הבעלים האמתי של העסקה, כי פכרי הטוען לבעלות הוא אותו פכרי ששמו מופיע בנסח הטאבו וכי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהחזיק בו אדיב מוסא הוא ייפוי כוח אותנטי החתום על ידי הבעלים האמתי.
הוא היה מודע לעובדה שפכרי הוא נפקד וכי זכויותיו הן בגדר נכס מוקנה, אך משום מה ובשל חוסר ידע ואי בקיאות בדיני הנפקדות, לא נתן לסוגיה זו משקל מתאים וכמעט והתעלם ממנה, הוא היה מודע לצורך בתיקון נסח הטאבו ורישום מספר תעודת הזהות של פכרי הבעלים על מנת למנוע טעויות בזיהוי, הוא היה ער לפגמים בייפוי הכוח הבלתי חוזר שאומת על ידי עו"ד טנוס ולפיכך עמד על כך שפכרי הבעלים עצמו יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני עו"ד שמוכר לו ושניתן לסמוך עליו.
...
בנסיבות אלה שבהן כשלו עורכי הדין בקיום חובת הזהירות המוטלת עליהם, ובשל כך התאפשר לטנוס להעביר את הכספים, לא ניתן לקבל את הטענה שהתנהגותו של עו"ד טנוס ניתקה את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, שכן החובה המוטלת על עורכי הדין הייתה למנוע את הנזק הכרוך בהתנהגות זו. חלוקת האחריות בין עורכי הדין בהתחשב בחלקו של כל אחד מעורכי הדין באחריות להעברת הסכום של 200,000 ₪ מטנוס לחייט ולאדיב מוסא, ובהתחשב במעורבותו הפעילה של כל אחד מהם בעסקה, נראה לי כי יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שווה.
על אף האמור, בית המשפט קמא לא פסק למערערים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, מבלי שנימק קביעתו זו. בנסיבות העניין ובהעדר טעם המצדיק שלילת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מהמערערים, דין הערעור בעניין זה להתקבל.
סוף דבר א. אציע לחבריי לקבל את ערעור המערערים כאמור בסעיפים 54, 58, 62 ו- 63 לפסק דין זה. בהתאם לכך יחוייבו עורכי הדין ביניש ומקובסקי ביחד ולחוד, לשלם למערערים סכום של 235,059 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין על ידי בית המשפט קמא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

המליץ להגיש את התצ"ר לרישום בטבו כי יש התאמה בין הנסח שמצאו לפי ספר ודף לבין תיחום האזור, גבולות החלקה וגבולות של תוכניות שכנות.
דיון ומסקנות בשאלת האחריות: חוסר בראיות התביעה: מהראיות שנשמעו בבית המשפט עולה שעל התובעת היה להביא לעדות את העדים כדלקמן: עו"ד מאזן קופטי, היועץ המשפטי החצוני של התובעת אשר יעיד על הראיות שהיו בידי התובעת עובר להגשת כתב האישום אודות זכויות התובעת במקרקעין הנטענים, וכן יעיד על חוזה השכירות שבין התובעת לבין המחזיק, במיוחד לאחר היותו חתום על חוזה השכירות כעד; את עו"ד איהב סוויד שעבד במחלקת נכסים של התובעת אשר יעיד על תיק הנכס נשוא התביעה ועל הראיות שהיו לתובעת על בעלותה במבנה ובמקרקעין, במיוחד לאור העובדה שהוא מוזכר במכתבו של הארכיבישוף אנטוניו פרנקו (נספח 7 לתצהיר מר טוויל), וכן יעיד על חוזה השכירות עם המחזיק, במיוחד לאחר שהוא חתום על החוזה כעד; את עו"ד אלאדין, מי שייצג את המחזיק בהליך הפלילי, על מנת שיעיד על אופן הייצוג של המחזיק בהליך הפלילי, ומהיכן קיבל את נסח הרישום שהגיש לבית המשפט הפלילי, שכן קשה מאד מאד לקבל נסח רישום של המקרקעין מפנקס השיטריות של נכס מסוים, במיוחד כאשר בנסח הרישום נכתב שלא ניתן לזהות את המקרקעין.
סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: עו"ד אלאדין טען שהתובעת היא הבעלים של המקרקעין, והיה עליו לפנות לתובעת ולהביא ממנה ובאמצעותה את הראיות לבעלותה במקרקעין, ובמסגרת מסמכים אלו היה עליו להביא את התצ"ר שהכין מר קראוס; הנתבעות הסתמכו על נסח הרישום שהגיש עו"ד אלאדין שלא ניתן לזהות את המקרקעין; התובעת לא הגישה את התצ"ר לרשם המקרקעין על מנת לתקן את הרישום בטבו, למרות שהתצ"ר היה בידיה כבר בשנת 2003.
...
לסיכום שאלת האחריות: לאור כל האמור לעיל סבור אני שאין לנתבעות כל אחריות לנזקי התובעת, וכל נזקי התובעת נבעו ממעשיה וממחדליה כפי שפורטו לעיל.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.
התובעת תשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו