דא עקא, שהתובע לא נידרש כלל להמצאות מיסמך זה בידיו במסגרת חקירתו הנגדית, ויש איפוא רגליים לסברת ב"כ התובע, כי מכתב זה הגיע אל התובע יחד עם הפוליסה, שגם היא צורפה לכתב התביעה, רק לאחר הארוע, כשנטען בפני התובע להעדר כסוי בטוחי.
והינה בשיחה מיום 24.04.14 שעה 12:11 (עמ' 13 לתימלול, שורה 19) אומר נציג הנתבעת, משה, לתובע: "אתה משלם על התיק שלך 659 שקל, שכולל את כל הביטוחים, בין אם זה ביטוח חיים, ביטוח שב"ן, ביטוח תאונות אישיות משותף לך ולאשתך, וכמובן זה סוגר לך את כל התיק הבטוחי מבינת גם נכויות". לא נאמרה על ידי משה מילה אחת על כך שהביטוח בגין נכויות ניכנס כחלק מביטוח החיים ולא כחלק מביטוח תאונות אישיות.
ברי, כי בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל טענה מצדה של הנתבעת, העומדת בסתירה למצג שהציג נציגה בפני התובע, לפיו הוא מבוטח בכל מקרה של אובדן חיים "מכל סיבה, למעט רצח על ידי המוטבים או היתאבדות בשנה הראשונה".
בשולי העניין יצוין, כי גם אם היה מקום לקבל את טענת הנתבעת בקשר להמצאת הפוליסה לתובע, הרי שבהתאם לפסיקה, במידה ולפוליסה מצורפת "רשימה", חלה על המבוטח חובה לציין ב"רשימה" בהבלטה מיוחדת, את הסייגים לחבותו, ואין די בהדגשת הסייגים בפוליסה (אליאס, בעמ' 707).
...
ואכן, לוּ המחלוקת היחידה הייתה נוגעת לשאלת זכותו של התובע לתגמולי ביטוח בשים לב לאחוזי הנכות שלו, הרי שאפשר שהיה מקום להיעתר לבקשה זו. שכן, כאמור, הנתבעת התקשרה עם התובע באמירה מפורשת לפיה הוא יהיה זכאי לקבלת תגמולים לכל "נכות מהאחוז הראשון". התנערות מהבטחה מפורשת זו שעמדה בבסיס ההתקשרות, היא באמת מקוממת, והיא יכולה הייתה להצדיק חיוב בריבית מיוחדת.
לוּ היה בידי הנתבעת להוכיח את מסירת הפוליסה לידי התובע, אפשר גם שטענתה זו הייתה מתקבלת והתביעה הייתה נדחית.
סופו של יום אפוא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 143,600 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.05.17 (מועד דחית התביעה על ידי הנתבעת – נספח ד' לתצהירי התובע, שכן לא צורף כל מסמך המלמד על מועד הגשת התביעה לנתבעת, ולא ניתן לדעת מתי היו בידי הנתבעת המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח) ועד התשלום המלא בפועל.
