השתתפות בשעות סיעוד מקרן ניצולי השואה

הגב' חג'ג' הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאית לגימלת סיעוד בשיעור 180%, ובנוסף היתה זכאית להישתתפות בשעות סיעוד מהקרן לניצולי השואה – ושעות סיעוד אלה שולמו לה באמצעות חברת מסר סיעוד ורווחה בע"מ (להלן- חברת מסר), אשר הנפיקה למשיבה תלושי שכר.

...

באשר למבקש שבנדון, קבע בית הדין כי ישום סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה מביא למסקנה, כי יש לראות בו כמעסיק במשותף יחד עם אימו, הגב' חג'ג'.

בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, יש הצדקה להיעתר לבקשתו להאריך ב-30 ימים נוספים את המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בקשת המבקש להארכת המועד להגשת הערעור – מתקבלת, ואני מאריכה את המועד להגשת הערעור עד ליום 24/3/13, כאשר עד למועד זה על המבקש להגיש למזכירות בית הדין את הודעת הערעור בחמישה עותקים ולשלם את האגרה הנדרשת.

המבקשת ילידת שנת 1927 הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאית לגימלת סיעוד בשיעור 180%, ובנוסף היתה זכאית להישתתפות בשעות סיעוד מהקרן לניצולי השואה – ושעות סיעוד אלה שולמו לה באמצעות חברת מסר סיעוד ורווחה בע"מ (להלן- חברת מסר), אשר הנפיקה למשיבה תלושי שכר.

...

באשר לבנה של המבקשת שבנדון, קבע בית הדין כי ישום סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה מביא למסקנה, כי יש לראות בו כמעסיק במשותף יחד עם אימו, היא המבקשת שבנדון.

עוד טוענת ב"כ המבקשת, כי כעולה מנימוקי הערעור שצורפו למבקשת סיכויים טובים שערעורה יתקבל, ועל כן בנסיבות המקרה יש להעתר למבוקש.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת הערעור, מתקבלת, ואני מאריכה את המועד להגשת הערעור, עד למועד הגשת הודעת הערעור בפועל.

לשלמות התמונה נציין שלפי הנטען, כפועל יוצא מההפחתה בגימלת הסיעוד לא זכאית המערערת לקבל מהקרן לרווחה לניצול השואה בישראל תשע שעות סיעוד.

] "התכלית היא הישתתפות בהוצאות לטפול בקשישים נזקקים. משום כך לוקח החוק בחשבון את ההכנסות הריאליות של המבוטח ומפחיתם מהזכאות לגימלה. התכלית היא לעזור למיעוטי יכולת. לא למי שיש בידו אמצעים לשלם בעצמו בגין שירותי סיעוד. מתקין התקנות קבע מהן ההכנסות המפחיתות מגימלת הסיעוד של הזכאים לה. ברי כי הסף כולל כל הכנסה קבועה ועל כן גם הכנסה מרנטה." המצב בו קיצבאות שונות של ניצולי שואה המשולמות להם בגין השואה מובאות בחשבון הכנסותיהם לצורך בחינת זכאותם לגימלאות שונות לפי החוק - ובכלל זה גמלת סיעוד, או לפי חוקים אחרים, כגון, חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980, עורר - בלשון המעטה - חוסר נחת שהביא בעקבותיו למספר מעשי חקיקה: הראשון, חקיקת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), תשס"ו - 2006 (להלן – חוק נכסי הנספים).

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת מכלול החומר שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות בחלקו וכי יש להחזיר את ענינה של המערערת לבית הדין האזורי לבירור טענת האפליה לעומת ניצול שואה המקבל קצבה בקשר לשואה ממדינת חוץ.

צודק המוסד, כי טענת האפליה נטענה רק בסיכומי המערערת בבית הדין האזורי, אלא שבשים לב לכך שעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ובשים לב לגילה של המערערת לא מצאנו לנכון לדקדק בכגון אלה ולהדרש לטענות לגופן.

] בהעדר בירורן של כלל הנסיבות כאמור ונוכח הריסון המתבקש בעת הפעלת ביקורת שיפוטית על חוקתיותם של חוקים[footnoteRef:16], אין מנוס – חרף נטיית הלב - מהחזרת ענינה של המערערת לערכאה הדיונית על מנת שתחילה יתבררו בפניה כלל הנסיבות הנדרשות ואשר על יסודן תבחן חוקתיותו של תיקון 129.

] סוף דבר סוף דבר – הערעור נדחה בחלקו, במובן זה שטענת המערערת לאפלייתה לעומת ניצול שואה המקבל קצבה ממדינת חוץ, תוחזר לבירורה לפני בית הדין האזורי.

בתצהירה טענה כי חברת הסיעוד נהגה לשלם לה את השעות מביטוח לאומי ו/או הקרן לניצולי שואה, סה"כ כ- 27 שעות שבועיות.

מעבר לכך, התובעת קיבלה את שכרה, כנהוג לעובדים הסיעודיים: שכר מינימום, פחות הישתתפות בהוצאות ביטוח בריאות והוצאות כלכלה, כאשר מעובדים סיעודיים הלנים בבית המטופל יש להפחית גם הוצאות מגורים.

...

אשר על כן, אנו קובעים כי יקוזז סך של 10,731 ₪ מכל סכום שנפסק לטובת התובעת.

סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסכומים המפורטים להלן, בתוספת ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל: סך של 44,100 ₪ - אומדן שעות נוספות.

סך של 29,185.72 ₪ - עבור הפרשות לפנסיה ולפ"פ. מסכומים אלה יקוזז סך של 10,731 ₪ פיצויי פיטורים ששולמו בעת תקופת העבודה לתובעת, סך של 800 ₪ בגין דמי ביטול הכרטיס וסך של 2,113 ₪ חלף הודעה מוקדמת, בתוספת ה"ה וריבית כחוק מיום תשלומם ועד לתשלום הסכומים שבפס"ד זה. בנסיבות העניין ולאור הפער הניכר בין הסכום שנפסק לבין הסכום שנתבע ומשנעתרה התביעה ולאור ההתנהלות בניהול ההליך, מצאנו לחייב את הנתבעות בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

עמדת המשיבים לטענת המשיבים, בתשובתם הנתמכת בתצהירים שניתנו על ידי ד"ר משה ברוך, הרופא הראשי ברשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר וד"ר שרה לוי, אחראית ארצית על הסיעוד באגף גריאטריה במשרד הבריאות, העותרת מקבלת גמלה ישירות מממשלת גרמניה מכוח הוראות החוק הגרמני, ועל כן אינה זכאית לקבלת תגמולים ממדינת ישראל בהתאם להוראות הדין הישראלי, ואינה זכאית להישתתפות המדינה בעלות אשפוזה.

הדיון בתשובה לצוו על תנאי בדיון הרביעי בפנינו ביום 31.12.13, הפעם בתשובה לצוו על תנאי, ציין בא כוח המדינה, כי 13,000 ניצולי שואה בארץ מקבלים גמלה לפי חוק הפיצויים הגרמני ואינם חוסים תחת חוק נכי רדיפות הנאצים, ובנוסף קיימת קבוצה של 16,000 ניצולי שואה הזוכים לגימלה מ"קרן סעיף 2" – קרן גרמנית המשלמת גמלה חודשית לניצולי שואה ששהו תקופה מסוימת במחנות רכוז, בגטאות או במחנות עבודה ובמסתור, המחריגה מגדריה את מקבלי הגימלה מממשלת גרמניה (להלן קרן סעיף 2). כנטען, מתן אפשרות לקבוצות אלה לתבוע פיצויים גם לפי הסדרים אחרים, לרבות חוק נכי רדיפות הנאצים, הוא בעל השלכות כלכליות משמעותיות. העותר טען מנגד, כי יש לאפשר לאימו העותרת לתבוע תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, נוכח הפגיעה הקניינית שנגרמה לה כתוצאה משלילת אפשרותה לתבוע בגרמניה את מלוא נזקיה. עוד נטען על ידיו, כי במסגרת שיקלול הכנסותיה של העותרת לצורכי הישתתפות עצמית באישפוז, אין לכלול את ההכנסות שמקורן בכספים שנתקבלו מממשלת גרמניה. בהשלמת טיעון שהגיש העותר לאחר הדיון שבפנינו טען, כי הלוקים במחלת אלצהיימר מהוים כ-"4% בלבד מאוכלוסיית הקשישים".

כך גם על פי הוראות החוק, העותרת אינה זכאית לגימלת סיעוד, משאושפזה במוסד סיעודי, שכן תכליתה של גמלת הסיעוד היא מתן סיוע למבוטח להשאר בביתו ולהמשיך ולתפקד, מה שאין כן בעניינינו (סעיף 227(א) לחוק הביטוח הלאומי); משהעותרת אינה זכאית לגימלת סיעוד, אינה זכאית לתוספת שעות סיעוד (אשר מועברת ישירות לחברות הסיעוד ולא לניצולים עצמם) מן המשיבה 8 לפי נהליה.

...

לא מצאנו, נוכח האמור מעלה, כי נפל בכך פגם שבדין.

לבסוף לא מצאנו עילה שבדין למתן פטור מתשלום מע"מ בגין אשפוזה של העותרת נוכח הוראות חוק מס ערך מוסף, פטור הניתן לתיירים בלבד (סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מס ערך מוסף).

לטעמנו המגמה בשנים אלה צריך שתהא, קירוב והשוואה ככל הניתן של זכאי המסלולים השונים, וגם אם לעולם, במימד ההיסטורי והעכשוי כאחד, אין משיגים שויון מלא, שומה לדעתנו על המדינה לעשות ככל האפשר ליצירתו.