לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי דלהלן:
"לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות, נקבע בזאת שהתובעים לא עמדו ברף ההוכחה הגבוה המוטל עליהם ולא הוכיחו כי היתקיימו כל חמשת היסודות המצטברים לצורך הוכחת עילת התרמית. במיוחד כוונתי לכך שלא הוכח שהנתבעים או מי מהם, אכן רצו שהתובעים יוטעו על ידי המצג שהוצג להם ויפעלו על פיו. סבורני, כי הנתבעים קיוו שהחברה אכן תעמוד בהתחייבויות, על סמך תחזיות וורודות שרמו הפיץ, ולכן עשו את שעשו. מסקנתי זאת נתמכת בין היתר בעובדה שהנתבע עצמו, העמיד כבטוחה נכס אישי שלו, ללא תמורה. הדעת נותנת שאם חשב להונות את התובעים, לא היה מעמיד את הנכס בדיזנגוף כבטוחה."
לאמור, בית המשפט הכריע בעיניין תביעת התובע, ולגישתי, קביעותיו מהוות מעשה בית דין והשתק פלוגתא כלפי הנתבעת.
ובילבד שכתוצאה מקבלתה לא ייגרם אי צדק לצד שכנגדו היא מועלית מכל מקום, האפשרות כי בעל הדין הזר יעלה טענה של השתק פלוגתא, בין כטענת הגנה ובין כטענה התקפית, כלפי בעל הדין שנטל חלק בהליך הראשון, כפופה לחובת תום הלב והשמוש ההוגן בהליכי משפט.
"
כן ראה: ע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק, לא (1) 029, כדלקמן:
"יש ובעל-דין בתביעה השניה לא הישתתף בדיון הראשון באותו תפקיד, או שלא הישתתף בו כלל, ולמרות זאת מן הצדק הוא להשתיקו. למשל, כאשר התחייב ראובן לשפות את שמעון על חבותו כלפי לוי, כפי שייקבע במשפט בין שניים אלה. וחבותו של שמעון נקבעה כך, כי אז לא תישמע טענת ראובן בתביעת השיפוי של שמעון, ששמעון אינו חייב ללוי. במקרה כזה נובע ההשתק מן החוזה בין ראובן ושמעון."
עוד ראה: ע"א 253/84 ישראל ספיר נ' פנינה ספיר, מב (3) 014, כדלקמן:
"הכלל הוא, שמעשה-בית-דין נוצר רק כלפי הצדדים לסכסוך שהוכרע ומחייב רק אותם, אך לא את מי שלא היה צד להתדיינות שלא היה לו יומו בבית המשפט. כלל זה של השתק עקב מעשה-בית-דין איננו כלל טכני פורמלי אלא הוא כלל שימושי, המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על-ידי היתדיינות חוזרת בעיניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר (כלשונו של השופט זוסמן בע"מ 718/75 [3], בעמ' 35). ויפים הדברים האמורים לא לגבי הכלל עצמו בלבד אלא אף לגבי הקפו וחריגיו. ואכן, הפסיקה בישראל ובמקומות אחרים הכירה בחריגים לכלל, הקובע, כי מעשה¬בית-דין משתיק רק את אלו שהיו צד לו.
...
"
מכל האמור לעיל, עולה כי על אף שהנתבעת לא היתה צד להליך בבית המשפט המחוזי, שכן נמחקה, בהסכמה, הרי שכבולה היא להכרעת בית המשפט המחוזי ואך מלאכותי יהא לדון בארוע ובנסיבותיו פעם נוספת כאילו אלו לא נדונו כבר בבית משפט אחר.
באשר לטענת הנתבעת כי ההודעה לצד שלישי נמחקה, בהסכמת התובע, ועל כן, היא אינה צד להליך דשם, וקביעותיו של בית המשפט אינן מחייבות אותה, הרי שאיני מקבלת טענתה זו שכן הנתבעת היתה שותפה להליך בבית המשפט המחוזי, כפי שהודתה וציינה כי עו"ד שטיין היה מעורב בכל ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, קיבל לידיו את כל כתבי בי - הדין, וכמו כן, הצדדים הסכימו ביניהם כי אומנם ההודעה נמחקת בהסכמה, אך כל צד יוכל לשמור על טענותיו.
אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן:
א. סכום הפיצוי שנקבע בסך של 928,690 ₪ .
