לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 28,825 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובעות, בעטיה של תאונת דרכים מיום 29.9.11 (להלן : "התאונה").
לתיק זה קדמה היתנהלות דיונית במישור האזרחי והפלילי והדיון שהתקיים בפניי ביום 26.2.17 היה לאחר שחלוקת האחריות בין הנהגים המעורבים לקרות התאונה הוכרעה בבימ"ש לתביעות קטנות במסגרת ת"ק (שלום ת"א) 37875-03-12 (להלן: "התביעה הקטנה") וכן לאחר שהתנהל הליך תעבורתי כנגד הנתבע 1 במסגרת ת"ד (תעבורה ת"א) 3805-06-12 (להלן: "ההליך הפלילי").
נהפוך הוא, ההלכה הפסוקה מורה שבהתקיים תנאים מסויימים פסק דין שניתן בתביעה קטנה יהווה השתק עילה ופלוגתא בתביעה אחרת.
...
נסיבה זו בצירוף להעדר נתונים באשר להיקף הנזק שאונה לרכב התובעות, הובילו את ביהמ"ש למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של % 60 לנזק שאונה לרכב השני בשיירה, ואילו התובעת 2 תישא באחריות בשיעור של 40% (פסק הדין ניתן ביום 22.7.12).
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים עיינתי בכל אשר הובא בפניי ובין היתר בפסק הדין שניתן בתביעה הקטנה, ובתיעוד מהתיק הפלילי אני מוצאת לנכון לקבל את טענות התובעות בחלקן.
אני סבורה שלא ניתן לשעות לטענות הנתבע 1 בהקשר זה שכן משעה שניתן פסק הדין הפלילי נקודת המוצא הינה שונה מנקדות המוצא בה החלה התביעה הקטנה, כהכרעה ראשונית, במחלוקת שבין הצדדים.
הנזק בחלקו הקדמי של הרכב הוערך בסך של 6,495 ₪ ובעוד הנזק במוקד האחורי הינו בסך של 20,162 ₪ המהווה כ-76% משומת הנזק וירידת הערך בשיעור של 11% נקבעה רק בגין מוקד נזק זה.
הנזק נותן אידיקציה נוספת לנסיבות התרחשות התאונה בהתאם לפסק הדין המרשיע , ותומך אף הוא במסקנה לפיה רכב התובעות נהדף ע"י רכב הנתבעים אל עבר הרכב שלפניו, ולכן האחריות במערך היחסים של התובעות והנתבעים הינה אחריות מוחלטת של הנתבעים לנזק שאונה לרכב התובעות.
לאור כל המקובץ לעיל ועל בסיסי חוו"ד שמאי התובעות, שלא נסתרה אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעות סך של 28,825 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%.
