השתק פלוגתא בהליך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 1023-10-12 כהן נ' ביירמוב ואח' בפני כבוד השופטת שרון הינדה תובע נוריאל כהן נתבעים 1.אלצ'ין ביירמוב 2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ 3.קשר רנט א קאר בע"מ פסק דין

כעולה מטענת הנתבעים נראה כי המדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה או בפסק דין שניתן על דרך הפשרה בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

במקרה זה לא נטען בפני דבר וחצי דבר לגבי הנסיבות שהובילו להסכמת הצדדים בהליך המקביל, לא נטען כי התובע היה מודע למשא ומתן או כי היה לו חלק במשא ומתן, כן לא נטען כי בית הובא לידיעת בית המשפט קיומו של הליך נוסף אשר לגביו תהיה השלכה לפסק דינו ועל כן איני סבורה כי חלוקת האחריות בפסק הדין שניתן בהליך המקביל יוצרת השתק פלוגתא בהליך שבפניי.

...

התובע לא הציג ראיה כלשהי להוכחת נזק זה ועל כן תביעתו בכל הנוגע להפסד הנחת היעדר תביעות נדחית.

סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, התובע הוכיח נזקיו הישירים בסך 50,693 ₪ , מיצוי פוליסה בסך 2,266 ₪, השתתפות עצמית בסך 4,180 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 870 ₪ וימי עמידה בסך 3,600 ₪ .

סיכום: אשר על כן ומשהגעתי למסקנה כי הנתבע נושא במלוא האחריות לתאונה, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 61,609 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.6.10 ועד מועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון בסך 500 ₪ + מע"מ לכל עד (שני עדים) ושכר טרחת עורך דין בסך 9,500 ₪ .

השאלה האם פסק הדין שניתן בהליך שלפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:"החוק") יצר במקרה שלפני השתק פלוגתא.

השוו כב' השו' דורנר רע"א 3416/02 לידו כינרת בע"מ, טבריה נ' מקורות חברת מים בע"מ, נו(6) 631 (6.10.02)(להלן:"ענין לידו") "ברם מהותו של השתק הפלוגתא היא שהחלטה שיפוטית בפלוגתא שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה היזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את הצדדים בכל היתדיינות אחרת. בית-המשפט בהליך הנוסף אינו בודק אם ההחלטה בהליך הקודם הייתה נכונה." (הדגשה לא במקור א.ב.).

...

בהמשך הגישה התובעת את מלוא המסמכים הרלבנטיים להתדיינות הקודמת והנתבע הגיש תצהיר בו בחר לכתוב כי בית המשפט מצא לדחות את התביעה ללא הכרעה פוזיטיבית ובלא שהוא קבע מי מנהגים אחראי לתאונה.

ההכרעה  לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי במסמכים, מסקנתי היא שפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, לפי 79א לחוק, אך לאחר דיון אדברסרי, אכן יצר במקרה שלפני השתק פלוגתה מחמת הכרעה מכללא, לפיה האחריות על הנתבע.

רביעית , נקבע שניתן להחיל השתק פלוגתא גם על מסקנה משפטית.

אגב, ביהמ"ש לא הסתפק בקביעה "דין התביעה להידחות" כי צירף את המילה "במלואה". בכך חידד את הממצא לפיו אף אין מקום לחלוקת אחריות או לקביעת אשם תורם.פרשנות הכלל לאור תכליותיו מצדיקה לראות זאת כממצא חיובי, לאחר הראיות ששמע.

לפרקים ניתן להבין העדפת צד שלא יקבע במפורש שביצע עוולה אלא במרומז בחסות סעיף 79א לחוק .היא תיבדק על רקע תכלית הכלל .בנושא זיהוי הכרעה מכללא השוו זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, )מהדורה ראשונה, 1998) עמוד 191 ושם נאמר כי: "השאלה היא מה קבע בית המשפט לגבי אותה פלוגתא, שבעל הדין מבקש לעוררה מחדש בהתדיינות הנוכחית; לאמור: האם קבע ממצא הסותר את הטענה שמעלה בעל הדין, שאז יהיה מנוע מלהעלותה, או שמא הממצא שנקבע לחוד והטענה שמעלה בעל הדין לחוד, ועל כן אין בעל הדין מנוע מלהשמיעה? לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה...או אם קבע שהוא דוחה את טענתו של בעל הדין משום שלא הצליח להוכחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינויות נוספות ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת, להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון...". סוף דבר מכל הנאמר לעיל קם השתק פלוגתא והמבטחת תישא בהוצאות בסך של 2000 ש"ח. ניתן במעמד הצדדים .

ביום 8.7.18 הודיעו הצדדים על הגעתם להסדר דיוני, לפיו הם מסכימים לניהול ההליך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הגשת תצהירי עדות ראשית.

בסעיף 6 לכתב ההגנה מתייחסת הנתבעת 3 לתביעה השנייה ולתוצאתה, ובסעיף 7 לכתב ההגנה נאמר כך: "כבר עתה יודגש, כי הגם שפסק הדין, בשל העדר קביעה מפורשת באשר לשאלת האחריות, אינו מחייב בהליך נשוא כתב הגנה זה, ניכר כי ביהמ"ש העדיף את גירסתו של נהג הנתבעת על עדותו של הנתבע 1 ולא בכדי". ביום 15.9.19 נתתי החלטה יזומה, שבה ציינתי את דבר קיומה של התביעה השנייה ואת תוצאתה, והוספתי זאת: "אף אחד מהצדדים לא טען לקיומו של מעשה בית דין (השתק פלוגתא) רלוואנטי. בדיון בפניי יידרשו ב"כ הצדדים להבהיר היטב גם מדוע נוהל הליך מקביל (התביעה שלנו הוגשה אמנם רק לאחר מתן פסה"ד בתיק המקביל, אך יש להניח שהצדדים ידעו או צריכים היו לדעת על ניהול הליך מקביל), וכנגד מי, אם בכלל, יש לזקוף את העובדה שכעת נידרשת לכאורה שמיעה חוזרת של כל העדויות". מאז מתן החלטה אחרונה זו ביום 15.11.19 ועד לדיון שלהלן ביום 5.11.19 איש מהצדדים לא הגיש דבר לתיק, וממילא לא באה כל היתייחסות מטעם מי מהצדדים לתוכן החלטתי הנ"ל. ביום 5.11.18 נערך בפניי דיון בתיק.

...

התובעת לא התייחסה בדיון לשאלה זו. בתום הדיון החלטתי לתת לנתבעת 3 הזדמנות להגיש בקשה מסודרת לקביעת מעשה בית דין, בטרם קביעת דיון חדש והכרעה בשאלת הוצאת צו הבאה נגד העד מטעם הנתבעים 2+1.

שנית, גם משקיבלה הנתבעת 3 הזדמנות בעקבות החלטתי היזומה הנ"ל מיום 15.9.19 לבחון מחדש עמדתה, בחרה להחריש ולא לעשות דבר עד לדיון ביום 5.11.19.

סיכום הבקשה שבנדון לקביעת מעשה בית דין – נדחית.

אני קובע מועד דיון הוכחות חדש בפניי ביום 18.3.20 בשעה 12:00.

הנתבעת 1 היתנגדה לבקשה וטענה, כי בהתאם לקבוע בפסיקה פסקי הדין מהוים ראיה ככל ראיה אחרת ( תע"א 2148-08 אלודה בע"מ נ' שושנה ליבוביץ, תק-עב 2012(1), 6427(2012), והתובעת רשאית להביא פסק דין אלה כראיה אשר תוצג בפני בית משפט זה במסגרת ישיבת ההוכחות, במיוחד לאור העובדה, כי הצדדים הסכימו לניהול ההליך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

במסגרת התשובה לתגובה, הוסיפה התובעת, כי לפנינו פסקי דין סופיים וחלוטים באשר לאחריותה הבלעדית של הנתבעת 1 לקרות התאונה, כאשר אלה ניתנו לאחר שהעדים לתאונה, לרבות הנתבעת 1 עצמה נשמעו בפני שתי ערכאות שונות, כך שהממצאים במסגרת פסק הדין מהוים השתק פלוגתא גמור.

תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

על פי כלל השתק העילה כאשר תביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין להזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, כאשר זו מבוססת על עילה זהה (ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב(2) 561 – להלן: "פרשת קלוז'נר").

...

כעת עולה השאלה – האם במסגרת פסק הדין האזרחי הוכרעה לגופה התביעה נשוא התאונה, כך שיחול מעשה בית דין בין הצדדים לתביעה שבפניי? עיון בפסק הדין האזרחי מביא לכלל מסקנה לפיה מדובר בפסק דין מנומק אשר דן לגופה של התביעה נשוא התאונה, וזאת לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים, שמע העדויות שבתיק, לרבות נהג רכב התובעת והנתבעת 1 עצמה ועיין בתמונות הנזק שנגרמו לרכבים.

במסגרת פסק הדין נקבע במפורש כי : " ..הוכח כי הנתבעת 1 הינה הגורמת הישירה והבלעדית לנזק" (עמוד 5 שורה 3 לפסק הדין) יוצא אפוא, כי לנתבעת 1 הייתה הזדמנות לטעון טענותיה ולמסור עדותה במסגרת ההליך האזרחי הקודם, ובהתאם ניתן פסק דין לגופה של התביעה לאחר שהתקיימה התדיינות ממצה בשאלת אחריות הנתבעת 1 לקרות התאונה, כאשר בית המשפט קבע ממצא פוזיטיבי לכך שהנתבעת 1 הינה האחריות הבלעדית לקרות התאונה.

בנסיבות אלה, מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובעת למתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת 1 באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה, אלא שבכך אין די. משנגרמו נזקים לרכב התובעת ואלה לא נידונו במסגרת ההליכים הקודמים יש כעת לדון בשאלת הנזק, אשר תידון במסגרת ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק זה ליום 15.05.18 בשעה 09:30 , ככל שהנתבעת 1 חולקת על גובה הנזק שנגרם לרכב התובעת.

בתחילת הדיון הצדדים יידעו אותי לראשונה כי ביום 17/04/13 ניתן פסק דין לא מנומק, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, בתיק קשור שמספרו 45349-09-12 (שלום ראשל"צ), אשר היתקיים בין אותם צדדים ושבו הנתבעת שבפניי הגישה ביום 23.9.12 תביעת שבוב ע"ס 6,393 ₪ כנגד התובעת שבפניי.

מאוחר יותר בדיון ובעקבות החלטת ביניים שנתתי נוכח טענת השתק הפלוגתא, חזרה בה ב"כ התובעת מטענת השתק הפלוגתא והבהרתי לתובעת, בהחלטת ביניים נוספת, שאשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על התובעת, משזו לא דיווחה לפני כן בתיק זה על קיומו של הליך קשור ומשהסכימה בתיק המקביל הנ"ל למתן פסק דין ללא הנמקה, לפי סעיף 79א' בהליך הקשור, למרות שידעה על קיומו של ההליך הנוסף שבפניי, כאשר טענת השתק פלוגתא מתקבלת ע"י ביהמ"ש רק כאשר הכרעה לפי סעיף 79א' ניתנה תוך הנמקה שהובילה לקביעה של אשם הנתבע לתאונה.

...

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: לאחר ששמעתי את עדויות שני העדים, התרשמתי כי עדותו של נהג הפורד מהימנה יותר מזו של נהג ההונדה ומתיישבת באופן מסתבר ומשכנע יותר עם הראיות הנוספות שהוצגו בפניי.

משכך, נראה לי לא סביר שנהג הפורד יעדיף לבצע עקיפה כה מסוכנת מצד שמאל, הכרוכה בנסיעה בלתי חוקית בנתיב הנגדי ובסיכון שיגיע רכב מכיוונו ושמסומן בקו הפרדה רצוף כפול, במקום נסיעה בנתיב הנוסף והפנוי לדברי נהג ההונדה, שקיים בכיוון נסיעתם של הרכבים המעורבים.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.