לכן קיים השתק פלוגתא ויש לדחות מכוחו תובענה זאת.
מוסכם כי הגב' גאולה תחתום על מיסמך שיעביר האב באמצעות האשה לחתימתה לפיה מסכימה גאולה להסדר זה, לפיה יהיה זכאי האב לקבל 25% מכלל הזכויות בנכס באולגה וכי הגב' גאולה מכירה בכך, מסכימה לכך ולא תביע כל היתנגדות בעתיד לעניין הסכמות אלו, כאשר מיסמך זה יצורף כחלק בלתי נפרד מהסכם זה.
מוסכם כי מיום אישור הסכם זה בפס"ד של בית הדין הרבני יהיה האב אחראי על 25% מכלל החובות על הנכס כל וישנם וכן יהיה זכאי האב לקבל 25% מכל הזכויות על הנכס לרבות דמי שכירות.
...
משקבענו כי הסכם המתנה ותצהיר המתנה נחתמו על ידי התובעת (וכך תהא גם המסקנה אם היינו קובעים כי הסכם המתנה נחתם על ידי עינב בשליחותה של התובעת, על פי הרשאה שניתנה כדין), ומשלא הסתיימה המתנה ברישום, יש לומר כי עסקינן בהתחייבות ליתן מתנה מצידה של התובעת כלפי הנתבע (עמדה על כך גם התובעת בסעיפים 45-49 לסיכומיה).
במצב דברים זה שוכנעתי לדחות התובענה, שהרי הערת האזהרה נרשמה גם בהסתמך על הסכם המתנה (ועמדנו על כך לעיל), ובדין נרשמה, כל עוד לא יבוטל הסכם המתנה, המהווה בשלב זה התחייבות למתן מתנה מצידה של התובעת כלפי הנתבע.
בהינתן כל אלה אני מורה על דחיית התובענה.
