מרבית הפרסומים הנ"ל, כשלעצמם, הנם בבחינת הוצאת לשון הרע מכיוון שהם מציגים את גלילי כמי שעושים שימוש פסול באמצעות פרסומים בעתון על מנת להפעיל לחצים וסחיטה על גיטרמן, נבחרי ציבור ואנשי עסקים, לצורך קידום האינטרסים שלהם, או מטעמי נקמנות מקום שמבוקשם לא ניתן להם, ובעניינינו- על מנת להסדיר את עבירות הבנייה בביתו של מנחם גלילי, ועל מנת לקבל תפקיד של יועץ משפטי בחברות עירוניות עבור עו"ד גלילי.
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת למנחם גלילי הגנה של אמת בפירסום, או של הבעת דיעה לגבי האמירה הנ"ל.
הפירסום השלישי- גיטרמן שקרן, רמאי, סחטן, גזען, זגזגן, "זונה פוליטית" ועבריין
פירסום בעתון, מיום 24.5.2013, תחת הכותרת "תכירו את בוריס גיטרמן סגנו של לסרי: שקרן, רמאי, סחטן, וזגזגן". בגוף הפירסום כונה גיטרמן "זונה פוליטית", וצוין, בין היתר, "גיטרמן איש קל דעת בתחומים שונים, מנסה בדרך העבריינית שלו ליסתום את הפיות למבקריו, בדרכים שמזכירות במקצת מדרכי השיטות של הק.ג.ב. בברית המועצות לשעבר" (נספח ו' לתצהיר גיטרמן).
בהנחיות היועץ המשפטי "משפט מינהלי בחירות- פעילות מפלגתית של עובד המדינה ועובדי רשויות מקומיות" (מספר 1.1902 (21.862); אדר ב' התשס"ג, פברואר 2003), צוין שחל "... איסור פלילי קונקריטי על עובד מדינה או עובד רשות מקומית, שהוא בעל סמכות מינהלית או תפקיד שכרוך בו מגע עם קהל, לקחת חלק בתעמולת בחירות ...", ובכלל זה "עובדי מדינה ועובדי רשות מקומית עליהם חלים סעיף 130(א) לחוק הבחירות לכנסת וסעיף 75(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) אינם רשאים להרצות או לארגן חוגי בית לקראת הבחירות" (סעיפים 6 ו-7).
ההחלטה בעיניינו של דוד בן מנחם ניתנה לפנים משורת הדין תוך היתחשבות באמונתו הדתית והשתייכותו לזרם החרדי, בכפוף לביטול הכניסה בקומת המסד, על מנת למנוע אפשרות של פיצול הנכס, בעוד שמנחם גלילי והאדריכל ורדה ביקשו להתיר מטבח נוסף בקומת המרתף כחלק מהמדיניות הרצויה לטעמם לאפשר יותר ממטבח אחד ביחידת דיור, ובד בבד דרשו לאשר את כל החריגות ובכלל זה את הכניסה למרתף, באופן שאפשר את פיצול הנכס ליחידות דיור נפרדות.
...
גיטרמן טען שדין התביעה בעניין זה להידחות מכיוון שעילת התביעה הינה בעניינה של טלי גלילי בלבד והיא לא הגישה תביעה מטעמה, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
גיטרמן טען בסיכומיו שיש ליתן משקל ראוי לכך שטלי גלילי לא הובאה למתן עדות, אלא שגם אם אניח שמן הראוי היה להביאה למתן עדות, סבורני שתמונת הראיות שנפרסה לפניי לגבי הפרסום הנדון, ובכלל זה עדותה של הגב' אדר, הינה רחבה ומספקת דיה לצורך הכרעה בסוגיה זו.
לאור האמור לעיל סבורני שלא עומדת לגיטרמן ההגנה של אמת בפרסום בכל הנוגע להעסקתה של טלי גלילי במוזיאון קורין ממן.
שרון גלילי טען שתפוצת הפרסומים באתר הפייסבוק שלו הייתה מצומצמת, אך לא ברור מהו המשקל שניתן ליחס לטענה זו. בעידן הטכנולוגי למפרסם אין שליטה של ממש על קורותיו של הפרסום ממועד הוצאתו בשים לב לכך שנמעני הפרסום יכולים להמשיך בהפצתו, לכאורה ללא גבול, ובסופו של דבר הפרסומים הגיעו לידיעתו של גיטרמן.
לעניין זה סבורני שבחירתו החוזרת של גיטרמן והמינוי האמור אין בהם כדי להעיד שלא נגרם לו נזק במעמדו כאיש ציבור, בשים לב לחשיפה הציבורית לפרסומים, על ההשלכות שיש לייחס להם, כך על פי השכל הישר וניסיון החיים, גם אם קיים קושי להעריך באופן מדויק את שיעור הנזק שנגרם לו במישור הציבורי.
לטעמי, אין מקום לפסוק לגיטרמן פיצוי בשיעור מופחת עקב היותו איש ציבור בשים לב לתוכן הפרסומים, והשימוש שנעשה בדרך כלל בלשון משתלחת ומכפישה, וסבורני שהקביעה שנעשתה בהלכה הפסוקה לפיה שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר יפה גם לענייננו.
