השפעת שלילת רישיון נהיגה על חופש התנועה של הנהג

החלטתו של ביהמ"ש קמא (כב' השופט הבכיר י' בכר) ניתנה ביום 10.7.16, ובגדרה קיבל חלקית את הבקשה והורה למערערת להעביר לידיו "הנחיות התביעה להעמדה לדין של נהגים אשר הותר להם לצרוך קאנביס מסיבות רפואיות; ההנחיות הקליניות אשר בבסיס מדיניות המשיבה להעמדה לדין; ההחלטה להעמיד לדין את הנאשם על נימוקיה; כמו כן, תבצע המשיבה בדיקתה באם ניתן לאתר מספר כתבי האישום אשר הוגשו בשלוש השנים האחרונות כנגד צרכני קאנביס בהיתר אשר הוגש כנגדם כתב אישום בגין נהיגה תחת השפעת סמים.." בעקבות מתן החלטה זו הוגשה הודעת המערערת, ובהודעה זה צוין כי היא פועלת אך ורק בהתאם להוראות פקודת התעבורה שלא מבחינות בין צרכני סם ברישיון לאלה שהשתמשו בסם ללא רישיון.

בימ"ש קמא הוסיף, כי במקרה דנן המשיב הוטעה לחשוב שהנהיגה מותרת, הן לאור הסברים שנתנו לו ע"י האחות האחראית על השמוש בקאנביס; לאור האמור ברישיון לשימוש בקאנביס; ובעיקר לאור העובדה כי משרד הבריאות הנפיק למשיב רישיון לשימוש בקאנביס רפואי מבלי לשלול או להגביל רישיון הנהיגה בידיעה שהשימוש בקאנביס הוא תכוף.

הבחירה בין הפסקת השמוש בקאנביס לבין ההמנעות מהנהיגה, מעמידה ציבור זה בפני ברירה קשה ואף בלתי אפשרית, שכן הפסקת השמוש בקאנביס כרוכה בהתגברות המחלה או הכאבים, ואילו ויתור על הנהיגה פירושה הגבלה משמעותית לחופש התנועה.

...

לאור כל האמור, חובה להשקיף על ההליך כולו ויש ליתן משקל ראוי גם לנסיבות שאפפו ואף שקדמו למעשה העבירה: "ההגנה, באופייה החדש, מרחיבה את העדשה דרכה בוחן בית המשפט את מעשה העבירה ואת ההליך המשפטי, ומאפשרת לבית המשפט – אף במקרים בהם הוכחו כל יסודות העבירה – להביט אל עבר הרגע שלפני ביצוע העבירה ואף אל התנהלות ההליך הפלילי הנמצא בעתידו של מעשה העבירה. על פי אופייה החדש של הדוקטרינה, פעמים שעוצמתן של הנסיבות העוטפות את רגע מעשה העבירה הן כה משמעותיות, עד שיש להביאן בחשבון אף בשלב בחינת האשמה והכרעת הדין ולא רק כשיקול מקל בשלב גזירת העונש" (ע"פ 7621/14 אהרון גוסטדינר נ' מדינת ישראל , פס' 44 בפס"ד השופט הנדל (1.3.17) בענייננו - ניתן להצביע על מספר רב של פגמים שחברו יחדיו ואשר כולם במצטבר מצדיקים את מסקנתו של ביהמ"ש קמא.

טיעון זה אין בידי לקבל, שכן עסקינן בעניין מובהק שבמומחיות ואינו בידיעתו של ביהמ"ש. הממצאים העולים מדו"ח זה הינם גולמיים הטעונים פרשנות ע"י מומחה שחו"ד תוגש במסגרת הליך זה, ואשר יסביר את מידת השלכתם על כושר הנהיגה, דבר שלא נעשה.

סוף דבר אני סבור כי המסקנה בהחלטתו של ביהמ"ש קמא להורות על ביטול האישום באשר לנהיגה בשכרות, הינה נכונה וצודקת.

לעניין אכיפה בררנית נטען כי האכיפה כנגד נהגים הצורכים קאנביס חוקית ועולה בקנה אחד עם פסיקת ביהמ"ש העליון בעיניין שריג ואינה יוצרת אפליה פסולה כלפי ציבור זה. בעיניין שריג, נטען, הכריע ביהמ"ש העליון ביחס לסוגיה זו וקבע באופן חד משמעי כי החוק אינו מבחין ביחס לעבירת נהיגה בשיכרות בין אלו הצורכים קאנביס ברישיון לאלו שצורכים אותו ללא רישיון – החוק אוסר נהיגה בשיכרות על שניהם.

עם זאת נקבע שם כי לא נמצא ממש בטענה כי משמעות האיסור הקבוע בחוק היא שלילה לא מידתית של חופש התנועה של מי שהותרה להם צריכת סם. דהיינו, בעיניין שריג לא הייתה הכרעה בשאלה העקרונית של נהיגת מי שיקבל אישור לשימוש בסם, ובמקרה שבו השמוש הוא זמן משמעותי לפני הנהיגה.

כן נטען כי בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשווילי קבע ביהמ"ש העליון כי בנגוד לאלכוהול, בשימוש בסמים מסוכנים, חל איסור, בכל כמות שהיא, לנהוג תחת השפעת סם. עבירה על איסור שימוש בסם במהלך נהיגה אף יוצרת חזקה לפיה הנהג נתון תחת השפעת הסם ומציבה בפני הנהג משוכה גבוהה, כימעט בלתי עבירה להפרכת החזקה.

אם בעיניין בניאשווילי הותיר ביהמ"ש את הפתח בפני נאשם להפריך את החזקה כי הושפע מהסם, דומה כי במקרה של מי שקבל היתר לשימוש בסם יש לנקוט במדיניות של "קל וחומר" ואף לקבוע כי במקרה כזה הנטל מיתהפך ועל המדינה להראות כי השמוש בסם היה בסמוך לנהיגה או כי הייתה השפעה בפועל של הסם על הנהיגה.

...

  לאור הודעת להוכיח שימוש כאמור, ביום 27.4.17 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט קאופמן לפיה נוכח עמדת המאשימה אין מנוס מניהול תיק זה לגופו והתיק הועבר לביהמ"ש בעכו.

     הכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים לפני, עיינתי בטענותיהם ובהחלטותיו של כב' השופט אבישי קאופמן, אני מורה כלהלן: בהתאם להחלטת כב' השופט קאופמן מיום 25.11.17, נקבע כי אם סבורה המאשימה כי היא יכולה להוכיח שימוש או השפעה בפועל של הסם על הנאשם, התיק יקבע להמשך ראיות.

  לפיכך, בשלב זה, אני קובעת את התיק לתזכורת במעמד הצדדים ליום 19.12.17 בשעה 10:00.

על פי החשד, המבקש נסע ברחוב דרך למרחב ממזרח למערב בפרדס חנה, בכיכר תנועה פנה ימינה לכיוון רחוב החשמונאים, ופגע בהולכת רגל שחצתה במעבר חצייה, וכתוצאה מהתאונה הולכת הרגל נפגעה קל. בבקשה שבכותרת, טען המבקש, כי לא היה כל מגע בין רכבו להולכת הרגל שקפצה למעבר החצייה בריצה, והמבקש הספיק לבלום מבלי לפגוע בהולכת הרגל; כי אין בהמשך נהיגתו סכנה לציבור; וכי שלילת רישיונו תיפגע קשות בפרנסתו.

באשר לשימוע – הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו, וזה אכן הסביר כי "אני לא יכול לזוז מ"מ בלי רכב, זאת הפרנסה שלי אני עובד עם הרכב זהו רכב עבודה אני משנע ציוד חומר גלם למחייתי אני נפגש עם לקוחות וזו הדרך היחידה לנוע, אני גר במקום מרוחק אין תחבורה ציבורית סדורה, אני גרוש יש לי ילדים 3 אני מסייע להם ככל הניתן, הבחורה לא פגעתי בה כלל לדעתי מדובר בהצגה. התפרצה לכביש עם פלאפון ביד. אני מבקש לא לפגוע בפרנסתי וחופש התנועה שלי.". בעניינינו, הקצין הפוסל שקל שיקולים עינייניים וסבירים, תוך היתייחסות למסוכנות העבירות עצמן ולעברו התעבורתי של המבקש בתקופה הקרובה לבצוע העבירה ונימק, כי מדובר ב"קיומן של ראיות לכאורה יס"ל להגשת כ"א, עבר נהג משנת 88 לחובתו 29 ה.ק. האחרונה נהיגה תחת השפעת סם. מובהר לחשוד כי הוא רשאי לערער על החלטתי בפני בימ"ש".

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

...

באשר לשימוע – הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו, וזה אכן הסביר כי "אני לא יכול לזוז מ"מ בלי רכב, זאת הפרנסה שלי אני עובד עם הרכב זהו רכב עבודה אני משנע ציוד חומר גלם למחייתי אני נפגש עם לקוחות וזו הדרך היחידה לנוע, אני גר במקום מרוחק אין תחבורה ציבורית סדורה, אני גרוש יש לי ילדים 3 אני מסייע להם ככל הניתן, הבחורה לא פגעתי בה כלל לדעתי מדובר בהצגה. התפרצה לכביש עם פלאפון ביד. אני מבקש לא לפגוע בפרנסתי וחופש התנועה שלי.". בענייננו, הקצין הפוסל שקל שיקולים ענייניים וסבירים, תוך התייחסות למסוכנות העבירות עצמן ולעברו התעבורתי של המבקש בתקופה הקרובה לביצוע העבירה ונימק, כי מדובר ב"קיומן של ראיות לכאורה יס"ל להגשת כ"א, עבר נהג משנת 88 לחובתו 29 ה.ק. האחרונה נהיגה תחת השפעת סם. מובהר לחשוד כי הוא רשאי לערער על החלטתי בפני בימ"ש".

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

עם זאת, המדובר אמנם באירוע תאונה שלגביו קיימת סמכות לפסילה מנהלית בת 60 יום, אך כפי שעולה מהתעודה הרפואית תוצאות התאונה הינן קלות; ולנוכח טענת המבקש כי הולכת הרגל התפרצה בריצה למעבר החצייה (נסיבות בהן התאונה היתה בלתי נמנעת על פי דו"ח הבוחן); ובהתאם להחלטה בתיק ע"ח (מחוזי חי') 4462-09-17 משטרת ישראל נ' חי פחימה (פורסם בנבו, 07.09.2017), כי "אין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 30"; - אני סבורה כי יש לקצר את הפסילה המנהלית באופן שתעמוד על 45 ימים, תקופת צינון מספקת, במקום 60 ימים, עד ליום:17.1.2019.

ההגנה טענה כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמאטיבי, נפגע בתאונת דרכים לפני כשנה וסובל מכאבים כרוניים עד היום, ולפיכך הגבלת חופש התנועה שלו, בדרך של שלילת רישיון הנהיגה, מהוה פגיעה משמעותית בו, ובמשפחתו.

"כידוע, נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". במסגרת עפ"ת (ב"ש) 25588-05-12 דובקוב נ' מדינת ישראל (17.6.2013) עמד בית המשפט המחוזי על מיתחם הענישה הראוי ביחס לעבירה בה הורשע הנאשם, כך. "מיתחם העונש ההולם לעבירות שיכרות מתחיל מטבע הדברים ברף של 24 חודשי פסילה, נוכח היות זה עונש המינימום על פי הפקודה. המיתחם נע בין 24-36 חודשים לעבירת שיכרות בודדת כאשר היסוד העקרי בקביעת המיתחם, הוא כמות האלכוהול. גם עונש של מאסר, אינו חריגה מהמתחם. מיתחם עונש המאסר בגין עבירה של נהיגה בשיכרות נע בין עונש של מאסר על תנאי, ולעיתים אף ללא מאסר מותנה, לבין עונשי מאסר חמורים של שנה ויותר." במקרה דנא, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא במידה בינונית; הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול בכמות שהיא פי-5 מריכוז האלכוהול המותר לנהג חדש, כנאשם כאן.

נקבע כי רישיונו של הנאשם יפסל בפועל לתקופה של 12 חודשים והפסילה תסווג כך שיותר לו לנהוג על אופנוע (דרגת רישיון A1).

· במסגרת עפ"ת (חי') 12363-04-22 ברלב נ' מדינת ישראל (2.6.2022) הורשע המערער בבית משפט השלום לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשיכרות כשהוא נהג ברכב שעה שבגופו נמדד רכוז אלכוהול של 294 מק"ג. נקבע מיתחם ענישה מ- 24 ועד 36 חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לצד עונשים נלווים של מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

...

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, והוטל על המשיב עונש פסילה למשך 24 חודשים חלף התקופה שנקבעה, ובוטל רכיב השל"צ. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל, וביחס לפסילת רישיון – החל מ 24 חודשי פסילה ועד 36 חודשים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה - אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

בפרשה זו נפסל המשיב, ביום 18.10.23, פסילה מנהלית מהחזיק רישיון נהיגה, למשך 90 יום, עקב חשד לגרימת תאונה בה נהרג אדם, אי מתן זכות קדימה על מעבר חציה.

כעולה מתיק החקירה, למשיב מיוחסות עבירות של המתה בקלות דעת, היתנהגות הגורמת נזק, סיכון הולך רגל במעבר חציה – בנסיבות מחמירות ונהיגה תחת השפעת סמים.

המשיב, בן 70, קטוע רגל, זקוק לרכב לבדיקות ולטיפולים בבתי חולים, ואין הצדקה לפגוע בחופשה התנועה שלו.

צוין כי על פי הסירטון ניתן לשלול את טענות הנהג לסנוור פיתאומי – בסירטון ברגעים שלפני התאונה ובזמן התאונה נראית השמש גלויה ללא הסתרה במקום התאונה, וכן בבדיקת שדה ראיה לא נימצאו תימוכין לטענתו.

אשר לשדה הראיה של הנהג צוין בסעיף 4 לדוח הבוחן כי ממרחק של 81-83 מ' בכיוון נסיעתו ניתן לראות תמרור 306, מעבר חציה והולך רגל במעבר החציה, וגם הולך רגל שעומד על סף אי תנועה מצד משאל.

...

על כן, אני מורה על הארכת פסילת המשיב מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה ב- 45 ימים נוספים.