השפעת פטירת בעל דין על הליכים משפטיים

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו זאת לאחר שכתב אישום הכולל עבירות של נהיגת רכב כבלתי מורשה לנהיגה, נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אי ציות לאות שוטר, מהירות בלתי סבירה, נהיגה בקלות ראש, חוסר שליטה ברכב ואי ציות לתמרורים, הוגש כנגדו.

דיון זה יתנהל בפני מותב אחר שאינו כבוד השופטת גרבי כפי שנקבע בחוק, וינותב על ידי המזכירות באופן אקראי לאחד משני מותבי התעבורה האחרים בבית משפט זה. באשר לצוו לפי סעיף 108 בחסד"פ, גם כאן המדובר בצו שלפי מיקומו בחסד"פ נועד לשימוש אופציונלי בהליך העקרי ולא בהליך המ.ת בו המשיב אינו בבחינת נאשם בפני המותב שדן בתיק המ.ת. בית המשפט רשאי לבקשת בעל דין או מיוזמתו להורות על המצאת מסמכים הנמצאים ברשותו של עד או אדם אחר אך פעולה זו נועדה לצורך בירור האמת במהלך המשפט עצמו ואין המדובר בהוראת חוק שנועדה למתן הוראות של בית המשפט לרשות המבצעת ביחס לפעולות חקירה שעליה לבצע לבקשת צד. דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים מיתקיים על בסיס חומר הראיות שאספה המדינה לביסוס עובדות כתב אישום שהגישה כנגד המשיב.

...

אני דוחה את בקשות ב"כ המשיב להורות באופן ישיר לעיריית באר-שבע או למשטרת ישראל להעביר צילומים כאלה ואחרים לידיו שכן המדובר בצווים המצויים בסמכותו של השופט שדן בתיק העיקרי או השופט שדן בבקשה שהוגשה מכח סעיף 74 בחסד"פ, ובשלב זה אין אני מותב זה. ביחס לשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה בפרשה זו: טענה המדינה כי בידיה בשלב זה ראיות לכאורה המבססות את זיהוי המשיב כנהג הרכב אחריו בוצע המרדף בתיק זה. מאחר וחומר הראיות הנוכחי הועבר לידי ב"כ המשיב במסגרת זכות העיון שלו, אין אני סבור כי נכון יהיה שבית המשפט יביע עמדתו בשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה טרם יטען בעניין זה ב"כ המשיב.

לאור החלטתי הדוחה את בקשותיו של ב"כ המשיב להעביר לרשותו צילומים נוספים (אם קיימים כאלה) מעבר לראיות שמצויות בשלב זה בתיק החקירה, אני קובע כי תינתן היום לב"כ המשיב הזכות להגיב לראיות שבידי המדינה, טרם יקבע בית המשפט מסמרות בעניין מהותי זה על בסיס טענות המדינה בלבד.

השפעת מוות על עילת תביעה סעיף 19 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, אשר כותרתו "השפעת מוות על עילת תביעה", קובע כדלקמן: "(א) נפטר אדם – כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עיזבונו או נגד עיזבונו, הכול לפי העניין;

השתק - יורשיו והתלויים של בעל דין שהולך לעולמו תוך כדי ניהול ההליך המשפטי נכנסים בנעליו, לעניין הראיות בדבר ניזקו, ומשבחר המנוח למסור גרסה הנמצאת בידיעתו האישית בדבר הכנסותיו, ולא עשה שימוש ביומנים הנטענים, בנגוד לאנטרס הרכושי שלו - אף שהיה בהם לכאורה כדי להועיל לו בתביעתו - הם מושתקים מלטעון טיעונים עובדתיים אחרים בנידון.

...

לטענת התובע, במהלך השנים החלו להצטבר ראיות אשר הובילו למסקנה כי האבחון הראשוני היה שגוי.

למען הסר ספק, טענתם של התובעים כי תצהיר המנוח אינו מדויק ויש להסתמך על היומנים, מפני שהמנוח לא רצה להפליל את עצמו, היא בבחינת סברה כי המנוח קיבל כספים והעלים הכנסות שלא כדין, הצהיר הצהרות שקר לרשויות המס ועוד, והיא נדחית על הסף.

לסיכום, התובעים נכנסים בנעליו של המנוח, אשר השיב לשאלון בדבר הכנסותיו, ומסר גרסה פוזיטיבית לגבי היקף הכנסותיו והוצאותיו, תוך הפניה לראיות אותן גילה במסגרת הליך גילוי מסמכים, שעה שחזקה עליו כי היומנים – אם אכן נכתבו על ידו - היו מצויים ברשותו ובחזקתו; בנתונים אלה, הוגשו לתיק שתי ראיות מנוגדות לגבי הכנסת המנוח, שכל אחת מהן חוסה לכאורה תחת החריג לכלל בדבר עדות שמועה לגבי גרסתו של המנוח; דא עקא שהאחת, הנוגדת את האינטרס הרכושי שלו, מהווה גרסה פוזיטיבית של המנוח עצמו בהליך שהוגש, ולוותה במסמכים אותם גילה, ואילו לגבי השנייה - אשר נחזית להיות אמרתו אף היא לשיטת התובעים - ההנחה לפיה היא מגלמת את תמונת האמת בדבר הכנסותיו והוצאותיו של המנוח - נסתרת על פניה, והתובעים מושתקים מלהסתמך עליה.

סוף דבר התנגדותם של הנתבעים להגשת היומנים מתקבלת אפוא; התובעים אינם רשאים להגישם כראיה או להסתמך עליהם במסגרת ראיות אחרות, כגון חוות הדעת החשבונאית מטעמם.

כך פסק בית־המשפט המחוזי בהפ"ב (מרכז) 16665-04-10 קאסם נ' עיזבון המנוח מנסור, פס' 35-31 (10.5.2013): "שאלה הנשאלת היא, מהו מועד 'גמר הדיון' בציר הזמן? האם ניתן לראות את מועד גמר שמיעת העדויות כמועד גמר הדיון, או שמא ייחשב מועד גמר הגשת הסיכומים כמועד זה. המונח 'גמר דיון' אינו מוגדר אמנם בתקסד"א או בפסיקה, בהקשר לתקנה 36 הנזכרת לעיל, אולם פרשנות תכליתית של תקנה זו מביאה למסקנה כי 'גמר הדיון' הנו סיום שלב הגשת הסיכומים. מטרת תקנה 36 לתקסד"א היא לאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין לאחר פטירת בעל דין, ובלא שיהא צורך לצרף בעל דין אחר כחליפו של המנוח (ר' תקנה 38 לתקסד"א), מקום בו כל שנותר לבצע בתיק הוא ליתן את פסק הדין, והצדדים אינם חייבים לבצע עוד פעולות כלשהן. רק עם סיומו של שלב הסיכומים, אין עוד על הצדדים לבצע מטלות הקשורות להליך, וכל שנותר הוא ליתן את פסק הדין על ידי בית המשפט. אם נותרו עוד הליכים לבצוע על ידי הצדדים, לרבות הגשת סיכומים, לא ניתן ליתן את פסק הדין, שכן אין אפשרות לבצע אותן פעולות בשם המנוח, כל עוד לא הפכו חליפיו לבעלי דין (ר' תקנה 38 לתקסד"א). אם נתמקד בהגשת הסיכומים, הרי ככל שבעל הדין המנוח לא היה מיוצג, ברי כי אין הוא יכול להגיש סיכומיו, ואם היה המנוח מיוצג, פקע יפוי הכוח למייצג עם פטירתו של המנוח, ואין הוא יכול להגיש את סיכומיו בשם המנוח [...] מהאמור לעיל כי במועד פטירתו של המנוח טרם 'ניגמר הדיון', כמשמעותו בתקנה 36 לתקסד"א, שכן טרם חלף המועד להגשת סיכומי המשיבים. כיוון שכך, לא יכול היה להנתן פסק בוררות נגד המנוח, שכן לא היתקיימו תנאי תקנה 36 לתקסד"א." כמו כן, בע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית – טיירו ז"ל, פס' 7-6 (9.11.2009) נקבע כי: "... ביסוד הוראה זו עומדים מספר עקריים: האחד – פטירת בעל דין אינה משפיעה על ההליך השפוטי אם העילה המהותית העומדת ביסוד התביעה ממשיכה להתקיים. לפי עקרון זה סדרי הדין הולכים אחר הדין המהותי. לפי אותו עיקרון, במקרה הפוך, היינו – כאשר פגה עילת התביעה עם פטירת בעל הדין, לא יימשך ההליך. היטיב לתאר זאת ד"ר יואל זוסמן בספרו על סדרי הדין האזרחי, לאמור – 'כאשר מתה העילה, פג גם המשפט, אך בכל העניינים האחרים כאשר העילה נמשכת, לא יפוג המשפט' (מהדורה ששית, בעמ' 198). עקרון זה מבוסס על כלל משפטי אחר לפיו ערכאה שיפוטית לא תידון בעיניין תיאורטי שאין לו נפקות מעשית והדברים ידועים. השני – אם נפטר בעל דין לאחר תום הדיון המשפטי ובטרם ניתן פסק הדין תעמוד התובענה בעינה אף אם העילה שעמדה ביסוד התביעה לא קיימת עוד. במקרה שכזה 'מותר' לבית המשפט ליתן פסק דין. והשלישי – הדיבור 'מותר' משקף הסמיכה של בית המשפט לתת פסק דין אלא שאין הוא חייב לעשות כן והדבר נתון לשיקול דעתו [....] בעניינינו, נפטר המנוח לאחר הדיון בעירעור. עם פטירת המנוח והודעת הקופה כי לא תידרוש מיורשיו החזר מימון התרופות, פגה עילת התביעה והערעור הפך תיאורטי. במקרה שכזה דרך המלך היא מחיקת העירעור, כפי שעשה במקרה דומה בית המשפט העליון [...] כך נהג בית המשפט העליון גם לגבי עתירות תאורטיות המעלות שאלות עקרוניות [...]". משהותר ונתפרש המונח המשפטי "גמר הדיון" אף יושם לעובדות הליך זה, מצא בית־המשפט לנכון להעיר כי גם אם היה ההליך עומד בדרישת "גמר הדיון", לא היה מקום לממש את ההיתר שמסר בידו מתקין התקנות ולהורות על סעד תיאורטי של פינוי ומסירת חזקה במספר מטרים רבועים לטובת תובעת שאיננה מחזיקה עוד בכול הדירה עקב פטירתה.

...

כך פסק בית־המשפט המחוזי בהפ"ב (מרכז) 16665-04-10 קאסם נ' עזבון המנוח מנסור, פס' 35-31 (10.5.2013): "שאלה הנשאלת היא, מהו מועד 'גמר הדיון' בציר הזמן? האם ניתן לראות את מועד גמר שמיעת העדויות כמועד גמר הדיון, או שמא ייחשב מועד גמר הגשת הסיכומים כמועד זה. המונח 'גמר דיון' אינו מוגדר אמנם בתקסד"א או בפסיקה, בהקשר לתקנה 36 הנזכרת לעיל, אולם פרשנות תכליתית של תקנה זו מביאה למסקנה כי 'גמר הדיון' הינו סיום שלב הגשת הסיכומים. מטרת תקנה 36 לתקסד"א היא לאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין לאחר פטירת בעל דין, ובלא שיהא צורך לצרף בעל דין אחר כחליפו של המנוח (ר' תקנה 38 לתקסד"א), מקום בו כל שנותר לבצע בתיק הוא ליתן את פסק הדין, והצדדים אינם חייבים לבצע עוד פעולות כלשהן. רק עם סיומו של שלב הסיכומים, אין עוד על הצדדים לבצע מטלות הקשורות להליך, וכל שנותר הוא ליתן את פסק הדין על ידי בית המשפט. אם נותרו עוד הליכים לביצוע על ידי הצדדים, לרבות הגשת סיכומים, לא ניתן ליתן את פסק הדין, שכן אין אפשרות לבצע אותן פעולות בשם המנוח, כל עוד לא הפכו חליפיו לבעלי דין (ר' תקנה 38 לתקסד"א). אם נתמקד בהגשת הסיכומים, הרי ככל שבעל הדין המנוח לא היה מיוצג, ברי כי אין הוא יכול להגיש סיכומיו, ואם היה המנוח מיוצג, פקע יפוי הכוח למייצג עם פטירתו של המנוח, ואין הוא יכול להגיש את סיכומיו בשם המנוח [...] מהאמור לעיל כי במועד פטירתו של המנוח טרם 'נגמר הדיון', כמשמעותו בתקנה 36 לתקסד"א, שכן טרם חלף המועד להגשת סיכומי המשיבים. כיוון שכך, לא יכול היה להינתן פסק בוררות נגד המנוח, שכן לא התקיימו תנאי תקנה 36 לתקסד"א." כמו כן, בע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית – טיירו ז"ל, פס' 7-6 (9.11.2009) נקבע כי: "... ביסוד הוראה זו עומדים מספר עיקריים: האחד – פטירת בעל דין אינה משפיעה על ההליך השיפוטי אם העילה המהותית העומדת ביסוד התביעה ממשיכה להתקיים. לפי עיקרון זה סדרי הדין הולכים אחר הדין המהותי. לפי אותו עקרון, במקרה הפוך, היינו – כאשר פגה עילת התביעה עם פטירת בעל הדין, לא יימשך ההליך. היטיב לתאר זאת ד"ר יואל זוסמן בספרו על סדרי הדין האזרחי, לאמור – 'כאשר מתה העילה, פג גם המשפט, אך בכל העניינים האחרים כאשר העילה נמשכת, לא יפוג המשפט' (מהדורה ששית, בעמ' 198). עיקרון זה מבוסס על כלל משפטי אחר לפיו ערכאה שיפוטית לא תדון בעניין תאורטי שאין לו נפקות מעשית והדברים ידועים. השני – אם נפטר בעל דין לאחר תום הדיון המשפטי ובטרם ניתן פסק הדין תעמוד התובענה בעינה אף אם העילה שעמדה ביסוד התביעה לא קיימת עוד. במקרה שכזה 'מותר' לבית המשפט ליתן פסק דין. והשלישי – הדיבור 'מותר' משקף הסמכה של בית המשפט לתת פסק דין אלא שאין הוא חייב לעשות כן והדבר נתון לשיקול דעתו [....] בענייננו, נפטר המנוח לאחר הדיון בערעור. עם פטירת המנוח והודעת הקופה כי לא תדרוש מיורשיו החזר מימון התרופות, פגה עילת התביעה והערעור הפך תאורטי. במקרה שכזה דרך המלך היא מחיקת הערעור, כפי שעשה במקרה דומה בית המשפט העליון [...] כך נהג בית המשפט העליון גם לגבי עתירות תאורטיות המעלות שאלות עקרוניות [...]". משהותר ונתפרש המונח המשפטי "גמר הדיון" אף יושם לעובדות הליך זה, מצא בית־המשפט לנכון להעיר כי גם אם היה ההליך עומד בדרישת "גמר הדיון", לא היה מקום לממש את ההיתר שמסר בידו מתקין התקנות ולהורות על סעד תאורטי של פינוי ומסירת חזקה במספר מטרים רבועים לטובת תובעת שאיננה מחזיקה עוד בכול הדירה עקב פטירתה.

(( זה: ע"א 7080/19 עווד נ' עווד ( 5/8/2021 יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שהחלטתי לדחות את התביעה ולקבוע כי ייפוי הכוח עליו חתם התובע הנו בר תוקף, הרי שהמשמעות האופרטיבית הנה ממילא כי זכויותיו של הנתבע בבית שהוקנו לו במסגרת אותו ייפוי כוח שרירות וקיימות, ומשכך אין לבטל את ייפוי הכוח ואין ליתן כל סעד האוסר על הנתבע להשתמש בו ו/או להמשיך לגור בבית וכיו"ב. מהלך דיוני – פטירת התובע ז"ל עסקינן בתביעה בין אב לבנו שהוגשה ביום 18/1/2021 ובשים לב לגילו של התובע (היה כבן למעלה מ - 90 בעת הגשת התביעה) ההליך היתנהל בקצב מהיר ומואץ, כאשר תחילה מונה לתובע אפוטרופוס לדין על מנת לבחון את כשרותו ומצב הרפואי, ולאחר מכן היתקיימה ישיבת קדם משפט ביום 15/3/2021 בסיומה נקבע התיק להוכחות ועדויות בעל פה (בהקלטה) ליום 30/5/2021 , ולאחר ישיבת הוכחות בת מספר שעות, 6 , נקבעה ישיבה נוספת לגמר הוכחות ליום 20/7/2021 אשר נדחתה לבקשת הצדדים ליום 28/10/2021 בסיומה ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

ראה למשל בע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית – טיירו ז"ל ( 9/11/2009 ) שם נפסק כי פטירת בעל דין אינה משפיעה על ההליך השפוטי אם העילה המהותית העומדת ביסוד התביעה ממשיכה להתקיים, וכי מותר לבית המשפט ליתן פסק דין.

במסגרת הוראות תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 , נקבע כי תובענה אינה פגה על שום שאחד מבעלי הדין נפטר, כל עוד העילה בעינה עומדת, וככל שהפטירה הנה בין גמר הדיון לבין פסק הדין, כמו במקרה שלפניי, הרי שנקבע כי מותר ליתן פסק דין אף אם העילה אינה קיימת עוד, ואני מוסיפה ומציינת כי במקרה שלפניי ניכר כי מותר ואף צריך לתת פסק דין וזאת על מנת ליסתום את הגולל על הליכים משפטיים עתידיים בין ילדי ו/או יורשי התובע – אביהם המנוח, ולאור חובתו המפורשת של בית המשפט להביא לצימצום המחלוקות וההתדיינויות בין הצדדים: "36.

...

( עד עמ' 31 , שורה במצב דברים זה, אין מנוס מהקביעה לפיה הטענות לפיהן הנתבע נהג באופן מחפיר כלפי אחיו או אביו התובע דינן להידחות.

לסיכום – עסקינן בתביעה לביטול ייפוי כוח בלתי חוזר החתום ע"י התובע, במסגרתו העביר מרצונו ובגמירות דעת מלאה, במתנה את זכויותיו האובליגטוריות בנכס (מקרקעין שאינם רשומים ומוסדרים), ללא אפשרות לחזור בו, ולא מדובר בהתחייבות עתידית לתת מתנה או בצוואה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

   וכן: "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור" (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (19.03.2015), ראו גם רע"א 5623/18 עריית ירושלים נ' נתנאל מור (‏9.8.2018).

ומן הכלל אל הפרט: בדיון מתאריך 25.04.2022 העידו בעלי הדין ובית משפט קמא שמע את גרסאותיהם העובדתיות.

המבקש כנתבע העיד, בין היתר, אודות נסיבות העניין ועל נזקים נפשיים שהמשיב גרם לו לדבריו, כולל סיוטים בלילות ותחושות של "פחד מוות" מהמשיב.

בפסק דינו היתייחס בית המשפט קמא, למידת השפעת הדברים על מי שנכח במקום ולנסיבות נוספות מהן הסיק כי נתגבשה עילת תביעה כנגד המבקש.

בין היתר ציין בית המשפט קמא בפסק דינו כך: " מצד אחד, מדובר בפירסום בעל-פה שספק אם הותיר חותם בפני עובדי המשרד ואם אלו שינו יחסם כלפי התובע. אי הנעימות שנגרמה לתובע הייתה למשך מספר שעות (לכל היותר) והתרשמותי שהתובע כבעל בעמיו התגבר על בושת הפנים ועבר הלאה. הנתבע תיאר באריכות את חוויותיו האישיות הקשות, את קשייו הנוכחיים ואת ההתמודדות עם ההליך. היתמודדות זו לוותה במשבר אישי.

...

המבקש טען שהמסקנה של בית המשפט מבוססת על שקרי המשיב ואמו, שכביכול המבקש התעקש על תשלום בהעברה בנקאית, בניגוד להסכם, ולכן ביטלו את ההסכם מולו, אף על פי שהוכח שהדבר אינו נכון.

על כן עתר המבקש לשנות את פסק דינו של בית משפט קמא "... לבטלו ולתקן את עלילת השווא השקרית מהכתמת שמי ועיוות הדין כנגדי". לאחר שבחנתי ושקלתי את נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור, את פסק דינו של בית משפט קמא על רקע כתבי הטענות ונספחיהם ופרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

על כן, הנני דוחה את הבקשה.