השפעת מקבל נכות בחלק מחופשת לידה

קביעה זו נותנת ביטוי לכך שהגם שהנכות בגין הצלקות יכול ואינה תפקודית באופן מלא, הנכות בגין המיגבלה בקרסול, הכוללת נכות בגין עוות שניגרם, כאבים, מיגבלה וצליעה שיכול שהיא רק בחלק מן הזמן, היא נכות בעלת משמעות תפקודית גדולה יותר מן הנכות הרפואית.

בנסיבות שהתבררו, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שהשפעת התאונה פחותה מן הנכות הרפואית שניתנה בגין מיגבלת התנועות בקרסול וניתן לקבוע שהפגיעות בקרסול ובשוק, מפריעות לתפקודה של התובעת בעבודה, כאשר במסגרת עבודתה נידרשת התובעת להליכה, עלייה במדריגות וסחיבה של אמצעי נקוי שונים.

העולה מן המקובץ, כי החל ממחצית שנת 2012, עבדה התובעת באופן רצוף עד לצאתה לחופשת לידה באוקטובר 2015, שכרה של התובעת נע ונד, בהיתחשב בין היתר במקומות העבודה בהן עבדה וביכולת לעבוד שעות נוספות, כאשר רק במשך 4 חודשים במהלך התקופה עבדה התובעת במקומות עבודה מקבילים ובהתאם שכרה באותם חודשים היה גבוה מהממוצע.

...

מאחר שהתובעת העדיפה לקבל פיצוי כספי ולא להשתמש אפילו באופן חלקי בהתחייבות שהוציאה הנתבעת, אני קובעת שהתחייבות זו בטלה והנתבעת פטורה מכיסוי הוצאותיה הרפואיות של התובעת מכאן ואילך.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת.

סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 292,372 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% וכן החזר האגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום, כמו כן תשא הנתבעת בשכר המתורגמן שזומן לדיון בסך 400 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

פרופ' בלנקשטיין קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בגין תחלואת ע"ש צוארי לפי תקנה 37 (5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") ו-3% נכות בגין הגבלת תנועה קלה בחלק מטווח התנועות של הכתף השמאלית לפי תקנה 35(7)א לתקנות המל"ל. בנוסף קבע המומחה לתובע נכויות זמניות כאמור לעיל.

לטענת התובע, נכויותיו הן תפקודיות במהותן בפרט על רקע ואופי עבודתו כמדען ואיש ספר בתחום המחייב דיוק ורכוז יוצא דופן, והן משולבות במגוון תחומים, לכן השפעתן מעצימה את המשקל הסגולי של הפגיעה התפקודית.

התובע העיד, כי הגב' רעות סיימה את הדוקטוראט לפניו ואף יצאה פעמיים במהלך אותה תקופה לחופשת לידה ללמדנו, כי הוא התעכב בסיום התואר (שם, עמ' 19 ש' 15-23).

הנתבעת היתנגדה וטענה כי התובע זכאי לפצוי לפי נכותו שנקבעה על ידי מומחי ביהמ"ש בשיעור של 25.3% סך של 48,215 ₪ ואם לא תיתקבל טענתה כי יש להפחית את נכותו הנוירולוגית שנקבעה, אזי הפצוי לו זכאי התובע לפי 27.5% הנו 52,472 ₪.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי בשלב זה בו בית המשפט העליון טרם אמר את דברו, יש לבצע חישוב לפי ההלכה המחייבת הקובעת כי הריבית תהא בשיעור 3%.

לא שוכנעתי כי התובע עושה מאמצים כנים להשתלב בשוק העבודה, לפחות לא עד מועד עדותו בפניי.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן: הפסד השתכרות עתיד פנסיה ותנאים סוציאליים - 675,000 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 53,089 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 753,089 ₪ סכום הפיצוי הינו 753,089 ₪ , לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כחוק והחזר אגרה.

כן עלה מעדותה של התובעת, כי היא ילדה בחודש מאי 2012 ושהתה בחופשת לידה בין החודשים מאי 2012 ועד יולי 2012 (סעיף 45 לתצהיר התובעת).

יחד עם זאת, בשל מצבה הרפואי עקב התאונה היא מסוגלת לעבוד משמרת אחת בשבוע כמיילדת, דבר המלמד על השפעת מסוימת של התאונה על כושר תיפקודה בעבודה (ראו גם הערכות תיפקוד בעבודה לאחר התאונה בהשוואה לאלה לפני התאונה -חלק מספח ח' לתצהיר התובעת- המלמדות על ירידה מסוימת בהערכות בתחומי תיפקוד מסוימים).

הפסד הישתכרות מלא לעבר - למשך 3 חודשים X 20,400 ₪ = 61,200 ₪ ולאחר הפחתה של משכורת חודש ינואר 2011 מהעבודה בבי"ח (סך של 12,725 ₪) מתקבל 48,475 ₪, בצרוף ריבית מאמצע התקופה - 50,000 ₪ הפסד הישתכרות חלקי מאז חודש 03/11 (מועד התגבשות הנכות הצמיתה) ועד היום – חרף השינוי בהקף משרתה של התובעת לא הייתה אגב כך גריעה בשכרה במשך התקופה בה עבדה בחצי משרה.

...

איני מקבלת טענת התובעת באשר להשפעת התאונה על היקף משרתה בבית החולים.

סיכום הנזק: סך הנזק: 648,000 ₪ בניכוי אשם תורם (15%): 97,200 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל : 134,000 ₪ התוצאה היא: 416,800 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים בסך 417,000 ₪ (במעוגל), לפי החלוקה הנזיקית והביטוחית שצוינה בסעיפים 52 ו- 63 דלעיל.

כן ישלמו הנתבעות, כל אחת לפי חלקה היחסי, עלות חוות דעת המומחה מטעם התובעת וחלקה בשכר המומחה מטעם בית המשפט, משוערכים להיום, אגרת בית משפט אותה שילמה משוערכת להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק.

א. אורטופד: ד"ר גרינטל שקבע : כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כדלקמן: - 5% בהתאמה לחלק מסעיף 37, (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בגין כאבי גב תחתון מלווים הקרנות והגבלה קלה בחלק מהתנועות.

אין חולק כי עובר ליציאת התובעת לחופשת לידה ב- 2020 היא הישתכרה שכר חודשי של 9,550 ₪ (נטו).

בהיתחשב בכל האמור לעיל ולנוכח קביעתי כי נכותה הרפואית של התובעת נעדרת השפעה תפקודית , ראיתי לערוך את החישוב בראש נזק זה בגין אובדן כושר הישתכרות על דרך של חישוב גלובלי ואני מעמידה אותו על 130,000 ₪.

סה"כ 202,670 ₪ בנכוי מענק נכות משוערך 16,330 ₪ סה"כ 186,340 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 183,340, ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה היא ננזפת רבות על ידי מנהלת בית הספר על אופן התנהלותה הנובעת מהגבלותיה מהתאונה.

עוד אינני מקבלת את טענת התובע כי הסיבה לאי המשכת הלימודים האקדמיים על ידה נעוצה בפגיעותיה בתאונה דווקא.

לנוכח כל האמור והראיות שהוצגו ראיתי להעמיד את הפיצוי על 2,500 ₪.

בהינתן האמור, ומשעה שלא פסקתי לתובעת פיצוי בגין הפסדי עבר, אני קובעת כי מסך הפיצוי לו היא זכאית על פי פסק דין זה, יקוזז סכום המענק החד פעמי בלבד (14,999 ₪) כשהוא משוערך ממועד תשלומו בפועל (12.2.2017) עד למועד מתן פסק הדין: 16,330 ₪ (במעוגל) לסיכום נזקי התובעת: הפסד שכר בעבר (-) הפסד שכר בעתיד 130,000 ₪ הפסד פנסיה (בעתיד) 16,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,500 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 33,000 ₪.

סה"כ 202,670 ₪ בניכוי מענק נכות משוערך 16,330 ₪ סה"כ 186,340 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 183,340, ₪.

לעתים קורה שמטופל, שיודע שבדיקתו תשפיע על גובה הפצוי שיקבל, משתף פעולה באופן חלקי ומגזים בתאוריו.

לענין מהימנות הנבדק והתייחסות המומחה לכך, השוו לתא (י-ם) 25280/99 דוידאן גדי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (7.11.04), שם נאמר ע"י כב' השופטת עירית כהן כי "קביעה לפיה אין בסיס רפואי לתלונות של התובע, או כי תלונות התובע מופרזות, על רקע ממצאים רפואיים אחרים, הינה חלק אנהרנטי מקביעת הנכות והקשר הסיבתי שלה לתאונה ולכן היא מצויה במסגרת תפקידו של המומחה הרפואי."ו

עיון בדו"ח הרציפות ובטבלאות פירוט השכר מהמעסיק, מגלה כי התובעת המשיכה לעבוד בחודש 12/18 ובחודש 01/19 בשכר דומה, וביום 6.2.19 ילדה את בנה ויצאה לחופשת לידה.

הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי פרופ' קפלן נבלעו בזמן חופשת הלידה ולא השפיעו על יכולת הישתכרותה.

...

התובעת טוענת כי בחוות דעתו של המומחה נפלו הפגמים הבאים: אנמנזה חסרה- נטען שהמומחה שגה באופן כתיבת נסיבות התאונה, כך שבמקום לכתוב חבלת גב, כתב שהפגיעה היא מסוג צליפת שוט בצוואר, ובנוסף שגה בניתוח בדיקות ה- CT וה- EMG; בדיקה קלינית חסרה- נטען שהמומחה לא כתב מה הם טווחי התנועות שנמצאו אצל התובעת, הוא לא ביצע בדיקת "שובר" וכי הבסיס לחוות הדעת נכתב על ידי סטודנטית; הנחות עובדתיות שגויות/אסכולה רפואית שאינה מקובלת- התובעת טוענת כי המומחה הגיע למסקנתו לאור הנחיות שגויות והתעלמות מבדיקות אובייקטיביות; המומחה נתן לשיקולי מהימנות לפגוע בממצאים הרפואיים- בהמשך לכל האמור לעיל, וכן ביסס קביעתו על הטענה כי התובעת מתחזה ולא שיתפה פעולה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מאמצת את קביעתו של מומחה בית המשפט, לפיה לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה בגין התאונה מיום 12.12.18, ולא מוצאת כל עילה למנות מומחה נוסף.

בהעדר נכות לצמיתות בעקבות התאונה, אין מקום לפסוק כל סכום לעתיד, ולכן הדרישה לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין כאב וסבל בלבד והוצאות עבר בסך 7,500 ₪.