השפעת מעצר בית על עונש מאסר

העובדה ששותפיו של המבקש נדונו ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות לא השפיעה על התוצאה, הן בשל שוני בנסיבות והן משום שעיקרון אחדות הענישה הוא שיקול אחד במכלול שיקולים.

כידוע, בשנים האחרונות נוקטים בתי המשפט במגמה של החמרה בעבירות הנשק, ולאחרונה נפסק כי מיתחם הענישה על עבירה של נשיאת נשק חם במרחב הצבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר (ע"פ  5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (8.9.22)).

לנוכח כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו המרכזי של מיתחם הענישה, ואני מטילה על נאשם 3 עונש כמפורט להלן : מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, בנכוי ימי מעצרו.

...

בנסיבות המקרה, כאשר עבירת הנשק בה הורשע הנאשם בוצעה למעשה יחד עם עבירת הרכוש, ועצם ההזדמנות לגניבת הנשק נוצרה בשל התפרצות, אני סבורה שיש מקום לחפיפה משמעותית בעונשים שיוטלו על הנאשם בגין עבירות ההתפרצות ועבירות הנשק.

לנוכח כל האמור אני מטילה על נאשם 2 עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל לתקופה של 32 חודש בגין עבירות הרכוש, ולתקופה של 30 חודש בגין עבירת הנשק.

לנוכח כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו המרכזי של מתחם הענישה, ואני מטילה על נאשם 3 עונש כמפורט להלן : מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.

בנסיבות העניין, בהינתן עברו המכביד של נאשם 4, ומאידך התסקיר החיובי יותר בעניינו, אני סבורה שיש להשוות בין העונשים שיוטלו על נאשמים 3, 4 בגין האישומים הדומים שבהם הורשעו.

על המערער נגזרו העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו.

המערער, אשר היה תחת השפעת אלכוהול, דחף את המתלוננת לעבר הקיר.

לדבריו, בעקבות עונש מאסר שריצה בשנת 2020 הושעה ממקום עבודתו, אך בעקבות הליך משפטי שהתנהל מול עריית תל אביב בבית המשפט המחוזי בתל אביב הותר לו לחזור לעבודה.

על בית המשפט להוסיף ולפעול כמיטב יכולתו במאמציו למיגור תופעה קשה זו – כך במישור הרתעת העבריין עצמו, וכן במישור הרתעת הרבים.

...

לא זו בלבד שהמקרה שלפנינו אינו בא בגדר החריגים אלא שאנו סבורים שבהתחשב בעברו הפלילי של המערער, באלימות שנקט כלפי המתלוננת, בזלזול שהפגין כלפי החלטות בית המשפט ששחררו למעצר בית - בית המשפט נקט עם המערער מידה של רחמים.

אשר לבקשה להפנות לתסקיר נוסף – נזכיר שבית משפט קמא דחה הבקשה לתסקיר נוסף ואנו סבורים כי בצדק עשה כן, לאור ריבוי התסקירים והיכולת לקבל האינפורמציה מבא כוחו.

בעניין זה נפנה גם לדבריו של כבוד השופט עמית בבש"פ 9037/22‏ מדינת ישראל נ' יוחנן הרשלג (4.1.2023) : "כמתואר לעיל, בעניינו של המשיב ניתנו ארבעה תסקירי שירות מבחן. אך לאחרונה עמדתי על העומס הרב המוטל על שירות המבחן (בש"פ 7892/22 סולטנה נ' מדינת ישראל (28.11.2022)). לטעמי, כל עוד שירות המבחן נמצא במצוקת כוח אדם, רק מקרים חריגים מצדיקים הפנייה חוזרת ונשנית לקבלת תסקירים משלימים". לנוכח כלל המפורט מעלה, הערעור נדחה.

זאת, תוך הפרת מעצר בית מלא בו הוא היה מצוי באותה עת בהוראת בית המשפט.

נוסף על עונש המאסר, הושתו על המבקש פיצויים למשפחת המנוח בסך 180,000 ₪ שהיה עליו לשלם עד ליום 31.12.2015.

עוד הוא טוען כי לדחיית מועד התשלום אין כל השפעה על התמריץ שלו לשלם את הפצוי, שכן יהיה לו תמריץ להמנע מעיקולים והגבלות על מנת להתחיל את חייו כאדם עצמאי.

על מנת לפטור נאשם שהוטל עליו פיצוי לנפגע העבירה מתשלום תוספת פיגורים, על בית המשפט לבחון אם היו "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע" (ראו: סעיף 69(א) לחוק העונשין).

...

אלא שקבלת טענה מעין זו הייתה מובילה למסקנה גורפת ומרחיקת לכת לפיה כל אדם שביצע עבירה חמורה בגיל צעיר והושת עליו עונש מאסר ארוך – יהיה פטור מתשלום תוספת הפיגורים.

גם לגופו של עניין, אני סבורה כי אין בסיס לטענה זו. קריאת הסעיף מלמדת כי ההגבלה הקבועה בו חלה על בית המשפט הגוזר את דינו של הנאשם, בבואו לקבוע את גובה הפיצוי שיוטל עליו.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

אשר לגזירת העונש בתוך המיתחם, צוין כי המערער נעדר הרשעות קודמות והודה במיוחס לו; כי התסקיר בעניינינו חיובי בעקרו ומלמד על תהליך משמעותי שעבר; כי המערער מוכר כנכה בשיעור של 100% וסבל בשל כך מקשיים חברתיים; וכי הוא היה נתון תקופה ממושכת במעצר בית ותחת תנאים מגבילים משמעותיים, ללא יכולת לקיים את שגרת חייו ולעבוד.

אם כן – לא בלי היתלבטות, ובלי להקל ראש כהוא זה בחומרת מעשיו של המערער ובהשפעתם הקשה על המתלוננת – אני סבורה כי יש להיתחשב, במידה מסוימת, בדרך השיקומית שעובר המערער ובמאמציו להיטיב דרכיו, ולהעמיד את עונשו על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף 21 החודשים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתובים ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, כפוף להקלה מסוימת בעונש שהוטל על המערער, כפי שיפורט להלן; וכך אציע לחבריי כי נורה.

אם כן – לא בלי התלבטות, ובלי להקל ראש כהוא זה בחומרת מעשיו של המערער ובהשפעתם הקשה על המתלוננת – אני סבורה כי יש להתחשב, במידה מסוימת, בדרך השיקומית שעובר המערער ובמאמציו להיטיב דרכיו, ולהעמיד את עונשו על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף 21 החודשים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי לדחות את עיקר הערעור ובד-בבד להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער, ולהעמידו על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי.

הנאשם סיפר בלשונו, כי "אני פה בארץ 30 שנה, אני רוצה להגיד לבית המשפט שאני עומד על המעמד שלי להיות פה. יש לי ילדים שגידלתי לתפארת מדינת ישראל, אחד מהם היה חייל בצבא. הייתי שולח אותו לבסיס, היה לנו נשק בבית. אף פעם לא ניסיתי לפגוע בבטחון המדינה". לדבריו, בחצי השנה האחרונה היתדרדר לסמים ועל רקע זה ביצע את העבירה, תוך שהיה תחת השפעת הסם בעת מעשיו, וחרף זאת כבר למחרת הודה ומסר לרשויות לאן הלך הנשק, כאשר לדבריו "עשיתי שמיניות באויר כדי להחזיר את הנשק [...]. אני לא סוחר בנשק". הנאשם סיים בכך שהדגיש בשנית, כי הוא אינו מצדיק את מעשיו וכי למד את הלקח.

בשל הליך השקום המוצלח, בית המשפט העליון קיבל את העירעור והעמיד את העונש על 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונש כדלקמן: 36 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו (9.3.23).

...

דומה, כי אין להכריע בטענות הנאשם למחדלי חקירה, שכן אני סבורה כי בעצם מסירתו של הנאשם לרשויות את שמו של האדם שלו מכר את האקדח, יש משום מאמץ לתיקון תוצאות העבירה אשר מצדיק התחשבות בקביעת העונש בתוך המתחם.

עם זאת, לאור הנסיבות הייחודיות של תיק זה, ובשים לב לכך שגם המאשימה עתרה לעונש בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם, על אף עברו הפלילי של הנאשם והצורך בהרתעת הרבים, החלטתי להטיל עליו עונש ברף התחתון של המתחם, לצד מאסר על תנאי כבד ומרתיע, ופיצוי לנפגע העבירה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונש כדלקמן: 36 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו (9.3.23).