השפעת חקירה פלילית על התמחות במשפטים פליליים

חקירות ובדיקות בעקבות היתאבדות המנוח בהתאם לנהלי הצבא, לאחר שנמצאה גופתו של המנוח ניפתחה חקירה פלילית על ידי היחידה לחקירות פנים בצה"ל (להלן: היחק"פ), שהנה יחידה עצמאית, הכפופה ישירות לראש אכ"א ואמונה על חקירות הקשורות לגורמי המישטרה הצבאית (המקבילה הצבאית למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים).

ביום 8.2.2010 הועלתה הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, ויו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ח"כ חיים כץ, הציג אותה למליאת הכנסת בציינו: "בית המשפט לעניינים מינהליים [...] ידון גם בעתירות בעניינים של החלטות פיקודיות בעלות גוון ערכי ונורמטיבי יותר, כולל עתירות בשל סיום שירות עקב הרשעה פלילית או עקב היתנהגות החורגת מאמות המידה הנדרשות מחייל, עתירות בשל הדחה או השעיה משירות קבע, או עתירות בשל אי-קידום בדרגה או אי-מינוי לתפקיד [...] אני מקוה כי הערכאות לפי הצעת חוק זו יפתחו היתמחות בתחום הייחודי של זכויות החיילים בשירות קבע ויסייעו לפיתוחו של תחום משפטי זה באופן []שיבטיח את זכויות החיילים מבלי לפגוע בפעילותו התקינה של הצבא ובמאפייניו המיוחדים" (ד"כ י"ח, 116-115 (התש"ע)).

בספרו על הסמכות המינהלית מציין פרופ' יצחק זמיר כי "רשות מנהלית שמפעילה את שיקול דעתה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה להגיע לתוצאה מסוימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות" (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המנהלי 1119 (2011); על ההשפעה של העידר תשתית עובדתית על שרירותיות ההחלטה המנהלית, ראו גם: בג"ץ 1107/21 שמש נ' ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, פסקה 31 לחוות דעתי (17.3.2021)).

...

המשיבים 9-8 סבורים כי דין העתירה להידחות והם מצטרפים, בעיקרו של דבר, לטענות המשיבים 2-1 כי אין בסיס לייחס להם עבירה תוצאתית.

כללים אלו מובילים אל המסקנה כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה – לא בסעיפי האישום שבחר הפצ"ר לנקוט נגד חלק מהמעורבים בפרשה, ואף לא בפסק דינו של בית המשפט קמא, בכל הנוגע לצעדים שביקש הרמטכ"ל לנקוט ביחס לפרנקן.

ברם, משהתברר כי מדובר בהחלטות מוקשות, מתפתחות, שנתקבלו מבלעדי תשתית עובדתית הולמת, ובניגוד להסדר המפורט, המיוחד, שנקבע בנוהל ההדחה של צה"ל – אין מנוס מהתערבות.

ברם, החלטותיו המתפתחות של ראש אכ"א; הנימוקים המשתנים; אישורו המהיר של הרמטכ"ל לאותה החלטה (ביום שבו ניתנה החלטת ראש אכ"א); פרסום דבר האישור באמצעות דובר צה"ל; וטענת הרמטכ"ל בדיעבד, רק בעקבות פניית ב"כ המשיב, כי למעשה ניתן אישורו 'באופן עקרוני' בלבד, וכי טענותיו של המשיב תישמענה "באופן ענייני ופרטני" – כל אלה ועוד, מעידים על היפוך היוצרות, על הקדמת מסקנה לבירור כהלכתו.

רקע רלבאנטי העותר הוא בוגר לימודי תואר ראשון במשפטים, אשר השלים את תקופת ההיתמחות הנדרשת וכן עבר את בחינות ההסמכה במועד מאי 2007.

טרם הסמכתו של העותר (ביום 16.5.2007), ערכו המשיבים בדיקה במירשם הפלילי, על מנת לבחון נכונות הצהרתו של העותר, שלפיה אין לו הרשעות פליליות או משמעתיות ולא תלויים ועומדים נגדו הליכים פלילים או משמעתיים או הליכי חקירה.

נוכח השפעה זו של חלוף הזמן, וכן שינויים אפשריים בחלוף הזמן – אם של עובדה, אם של דין ואם של מדיניות, על הרשות לשוב ולבחון החלטתה מעת לעת, על מנת לוודא כי האיזון שעמד בבסיס החלטתה הקודמת עדיין ראוי, על אף חלוף הזמן ושינוי הנסיבות (ראו והשוו ע"א 7958/10 פלאפון תיקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' מ"ז לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (1.8.2012); עניין ואנונו, פסקה 19).

...

בהחלטה נקבע שבקשת העותר להתקבל בעת הזו ללשכה נדחית; והעותר יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה לאחר שיחלפו חמש שנים מתום התקופה בה עומד נגד העותר עונש מאסר על תנאי שנגזר עליו במסגרת הליך פלילי בו הורשע ונגזר עונשו ("תקופת התנאי").

אסביר: המסגרת הנורמטיבית סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין מסמיך אכן את הלשכה שלא לקבל לשורותיה אדם הכשיר להתקבל ללשכה, מקום שבו היא הגיעה למסקנה שאותו מועמד אינו ראוי לשמש עורך-דין וזאת בהתבסס על הרשעה פלילית שיש בה קלון או על עובדות אחרות שנתגלו לה. מטרתו של סעיף זה היא להבטיח שרק אנשים הראויים לכך יוכלו לעסוק בעריכת דין, נוכח מהות תפקידו של עורך הדין ומידת האמון הגדולה מצד הלקוחות בעורך הדין (ראו למשל עע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין נ' שגיא (15.8.2011)).

נוכח כל האמור לעיל וחרף המעשים החמורים שבהם הורשע העותר כאמור, החלטתם של המשיבים בעניין זה מקימה עילת התערבות.

התוצאה העתירה מתקבלת אפוא בחלקה כאמור לעיל.

לדברי הנאשם, הוא עבר הליך שקום ארוך, חלה בפסוריאזיס, למד משפטים וכעת הוא מבקש היזדמנות לגשת לבחינות לישכת עורכי הדין ולהתמחות, ולחיות ללא התיוג של הרשעה בפלילים.

אמנם לא הוכח כי החקירה הפלילית היא זו שהביאה לגדיעת השירות הצבאי של הנאשם, ואולם דבריו של הנאשם, על כך שהחקירה השפיעה משמעותית על מישורי חייו השונים הותירו עלי רושם חיובי.

...

החלטתי לפיכך כי בנסיבות העניין ראוי לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולהסתפק בענישה השיקומית עליה הומלץ.

סוף דבר 25.

       לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם בדין ומטילה עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות ולמשך 12 חודשים מהיום.

על כל פנים, כך טענה המאשימה, הנזק הצפוי לנאשמים, אם בכלל, הוא באשר לרישיון עריכת דין, הן לגבי הנאשם שהוא עורך דין ותיק והן לגבי הנאשמת , אשר סיימה לימודי משפטים ועומדת לפני תחילת ההיתמחות.

אף עניינו של הנאשם אמור להתברר בלישכת עוה"ד בתום ההליך וברי כי להרשעה תהיה השפעה על כך. ב"כ הנאשמים הציג אסופה נרחבת של פסקי דין בעבירות אלה ובאחרות ובהם הסתיים ההליך ללא הרשעה ובקש ללמוד מהם גזירה שווה.

בע"פ 8518/12 ציפורה נ. מ"י, חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה: "בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי ההמנעות מהרשעה של מי שאשמתו הוכחה הנה בגדר חריג שבחריגים". ועוד נקבע: "... בבוא בית המשפט לקול אפשרות של אי הרשעה עליו לשקול לא רק את עניינו של הנאשם אלא גם להשיא מבטו למעגל החברתי הרחב ולבחון את האנטרס הצבורי. בענין זה עמד השופט לוין על כך שמשעה שהנאשם נמצא אשם במעשה, הכף מוטה להרשעה ויש לתת משקל רב לאנטרס הצבורי המושג בתכליות המשפט הפלילי: "הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השקום גוברים במקרה האינדיבידואלי על השיקולים שבאנטרס הצבורי"" (ע"פ 240/16 מ"י נ. פלוני).

איני יכולה לקבל את טענות בא כוחם בנושא זה. אמנם הנאשמים שתפו פעולה בחקירה ואמנם, סוף דבר, במהלך ההליך התברר כי עובדות רבות אינן שנויות במחלוקת, אך ההליך נוהל במלואו גם לשאלת העובדות.

...

לאור כל האמור לעיל ומשהאינטרסים הציבוריים אינם מאפשרים להימנע מהרשעה ומשלא מצאתי כי שיקולי תעסוקה או שיקום עתידי גוברים על שיקולים אלה, אני דוחה את הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים והיא תיוותר על כנה.

על כן, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים שני חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעברו עבירה כלשהי לפי חוק הכניסה לישראל או עבירה של קבלת דבר במרמה.

כן אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים קנס בסכום של 2,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

שמעתי כי כיום יחידת החקירות במוסד לביטוח הלאומי התיעלה ותקוותי כי אכן כך פני הדברים ואין לי אלא לקוות שיחידת להב תחוש בהגשת כתבי אישום, בעיקר שמדובר בעבירות ישנות, כפי שנוהגת יחידת התביעה המשטרתית הרגילה המופיעה בפני.

יצוין, הנאשמת הודיעה כי הואיל וחזרה לעבוד, תתקשה לבצע עבודות של"צ התובע הפנה להחלטות שונות שבהן נטענה טענה זהה ולא רק עקב אפשרות ערטיאלית של פגיעה תעסוקתית, אלא כאלה שהרשעה פגעה במישרין לתעסוקה, כך צוינה אותה סטודנטית למשפטים שהחלה היתמחות ובכל זאת בית משפט מצא לנכון להרשיעה, רואי חשבון ובעלי מיקצוע נוספים.

ולכן, על בית המשפט להעביר מסר חד משמעי וברור, כי מי נוטל מכספי פיצוי ונתפס, יש להטיל חותם של פליליות על מעשיו.

..מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סכויי שקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי.

...

אני סבור, בנסיבות תיק זה, לא יהיה זה נכון להרשיע.

לאור כל האמור, לא מצאתי כל הצדקה להימנע מהרשעה, ולכן לאחר שהודתה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותה בעבירה זו. <#5#> ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ג, 31/12/2012 במעמד הנוכחים.

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו/ה האישיות של הנאשמ/ת , אני דנה את הנאשמ/ת לעונשים הבאים: אני מטילה על הנאשמ/ת 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא ת/יעבור עבירה בה הורשעה.