השפעת היסטוריה רפואית על הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה

בתאור התאונה צוין: "אבדן ראיה בעין שמאל. הפגיעה ארעה לאחר טיסת לילה של כ – 8 שעות להודו וטיסת המשך של כ- שעה ועבודה מאומצת במשך 3 ימים. הנפגע נשלח להודו מטעם העבודה כדי לבצע בדיקות למוצר אצל הספק בהודו". מר מליק אישר את חתימתו על המסמך והעיד כי התובע מילא בעצמו את פרק תאור התאונה[footnoteRef:24].

דיון והכרעה לפי המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, הארוע שאירע לתובע – חסימת ענף עורקי בעין שמאל הנו ארוע אמבולי שדומה במהותו לאוטם שריר הלב או לאוטם מוחי ולפיכך בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שניתן יהיה להכיר בפגיעה של התובע בעין שמאל כפגיעה בעבודה, על התובע להוכיח כי היתרחש ארוע חריג היכול למצוא ביטוי ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או ב"מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות הפגיעה בעין.

  לכך נוסיף, כי בהתאם להילכת אלבז ייתכן שמצבו הרפואי של התובע שטס כשהוא סובל ממחלת חום וצינון לרבות על רקע ההיסטוריה הרפואית שלו, השפיע על מצבו הפיזי בעת הטיסה והפך את הטיסה ממאמץ רגיל למאמץ בלתי רגיל העולה כדי ארוע חריג בעבודה המצדיק מינוי מומחה רפואי.

...

גם התובע עצמו, הודה, בסופו של דבר בחקירתו הנגדית ולאחר שעומת עם דבריהם של העדים מטעמו, שהמאמץ הפיזי לא היה הבעיה המרכזית[footnoteRef:16].

כך גם, לא מצאנו מאמץ חריג גם בנסיעות מהמלון למפעל שנעשו במונית ממוזגת ו/או בתנאי המזון שכללו ארוחות בוקר וערב במלון מערבי וארוחת צהרים של מזון מקומי במפעל שהוגש בחדר הישיבות.

] "את חוות דעת פרופ' הוד ניתן לסכם כך: על פי הספרות הרפואית, בטיסות ממושכות יכולים להיווצר קרישי דם,שאם יסחפו למוח עלולים הם לגרום לאירוע מוחי. במאמר מוסגר יוסף, כי אין זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בחוות דעת שכזאת. בתיקים אחרים מצאנו חוות דעת דומות, בהבדל אחד, שאצל המערערת להבדיל מהמבוטחים האחרים, אותו סיכון להופעת קריש דם עקב טיסה ממושכת היה סיכון בעבודה, נוכח עיסוקה כדיילת". בעניינו לא הוצגה חוות דעת רפואית ואולם מהמסמכים הרפואיים עולה כי איבוד הראיה בעין קשור לנדידה של קריש דם ועל כן ולו מחמת הספק, אנו סבורים כי יש מקום למינוי מומחה רפואי.

במסמך רפואי מיום 12/5/15 ממרפאת עומר בעפולה, נרשם:"..לפני יומיים לחץ בחזה וקושי הנשימה שנמשכו מספר שעות שעבר לאחר ISOKET..מאז יש חולשה כללית וקושי בנשימה וללא כאבים". במסמך רפואי מיום 25/8/15 שכותרתו "שיחרור סוצאלי" (נ/5) כתבה העובדת הסוציאלית:"...אושפז במחלקה הנוירולוגית לאחר שב – 18/5 בעת שהיה בדירה שכורה ביהוד נפל...אובחן עם ארוע מוחי..עבד כנהג מונית בשמונה השנים האחרונות, מתגורר עם משפחתו בעפולה, אך במשך השבוע מתגורר במרכז בחדש שכור ועובד באיזור ת"א. האירוע קרה לו בעת שהיה בחדרו ביהוד....אתי מעידה וכך גם מאיר שיש לו "פתיל קצר", "נוטה להתרגז ולקחת ללב, כך היה לפני ולדבריה החמיר מאז הארוע. הודה שהרבה נוטה להתרגז בעבודה. במהלך אשפוזו במחלקה היו כמה אפיזודות בהן היתרגז והתפרץ על אנשי צוות ואף התפרצות כלפי אישתו.." המסגרת המשפטית בנסיבות העניין שלפנינו, משמדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין (ארוע מוחי), הרי שבשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, (להלן:"החוק") שקובע כדלקמן: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". אמות המידה להכרה "בארוע מוחי" כתאונת עבודה, דומות לאלו שבאוטם שריר הלב.

כאמור לעיל במסמכים הסמוכים מאוד למועד היתרחשות הארוע הנטען (קרי מסמכים מיום 10/5/15), מסמכים שבין מועד זה לבין מועד התפרצות הארוע המוחי (18/5/15), ואף במסמכים מאוחרים יותר, אשר בהם מצאנו פירוט רב ומקיף של "ההסטוריה" של התובע, של אופיו, של מצבו המשפחתי, של ילדיו ועיסוקיהם, של היתנהגותו בזמן האישפוז (הכוונה למשל לנ/5), לא היתה שום היתייחסות לארוע הנטען עם הלקוח וזאת למרות שכאמור לעיל, נ/5, הנו במסמך אשר נכתבו בו הרבה דברים אחרים, משמע לעובדת הסוציאלית שכתבה אותו, לא אצה הדרך והיא הקשיבה לדברי התובע ואישתו ומכאן שמקום שהם לא מצאו לנכון לספר לו על הארוע הנטען, מצביע הדבר על כך שגם התובע לא ראה בארוע זה משום ארוע חריג לעבודתו.

...

בנקודה זו נציין כי מצאנו חיזוק למסקנתנו, דוקא בפסיקתו של ביה"ד הארצי מיום 28/11/16 - עב"ל 8522-04-15 חן מירבי-המוסד לביטוח לאומי, שעניינו, אמנם אינו באירוע מוחי או אוטם שריר הלב, אלא בנהג מונית שטען לליקוי בעמוד שדרתו כתוצאה מאירוע שארע לו בעבודתו.

שם נתן ביה"ד הארצי, כפי שאנו מצאנו לנכון לעשות בעניינו של התובע שלפנינו, משקל מהותי להעדר תיעוד האירוע במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התרחשותו הנטען וכן לריבוי גרסאותיו של התובע ביחס לאופן התרחשותו.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע, הרינו קובעים כי הוא לא הצליח להוכיח כי בתאריך 10/5/15 או בסמוך לכך ארע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע ובהתאם לכך מורים על דחיית תביעתו לפנינו.

לתובע גורמי סיכון אשר הם לבדם יכולים להצביע על אפשרות סבירה לקיומו של ארוע מוחי, גם ללא כל ארוע חריג כגון: עישון כבד משך שנים רבות, בעיית מסתם אקוטית כשש שנים טרם הארוע, היסטוריה משפחתית וארוע נוסף לאחר התאונה.

דיון והכרעה: במקרה אשר לפנינו, מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין (ארוע מוחי), על כן בשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, (להלן:" החוק") הקובעת כדלקמן: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". המבחנים להכרה "בארוע מוחי" כתאונת עבודה, דומים למבחנים הנבדקים בעיניין אוטם שריר הלב.

השאלות עליהן מתבקשת המומחית להשיב- מהו הליקוי ממנו סובל התובע? האם התובע עבר ארוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות? האם קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין הארוע המוחי אותו עבר התובע? ככל שהמומחית תשיב בחיוב לשאלה הקודמת, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי הארוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא ארע בפועל גם אילמלא הארוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאילמלא הארוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר? המסמכים הרפואיים- להחלטה זו מצורף תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח מכבי.

...

הנה כי כן, מדבריה עולה מפורשות כי שקלה לסיים את העסקת התובע .סבורים אנו כי אף אלמלא הסדר התשלומים לרשויות המס, כוונת מנהלת המרכז לסיים העסקת התובע היא לכשעצמה מהווה הודעה חריגה בעלת משמעות רבה שכן מדובר במקור פרנסתו היחיד משך 16 השנים האחרונות.

תימוכין לגרסת התובע מצאנו בעדות מנכ"לית העמותה הגב' כרמלה מאיר אשר העידה באופן ברור כי היה ויכוח בין התובע ובין מנהלת המרכז ביום בו ארע לתובע האירוע המוחי (עמ' 9 לפר' ש' 23-27).

יחד עם זאת, בנסיבות מקרה זה בו מצאנו כי עדות התובע הייתה עקבית רציפה וקוהרנטית ואף נתמכת בעדות מנכ"לית העמותה , איננו סבורים כי בהחסרת נתון זה בעניין הוויכוח בפרט לאור המצב הרפואי בו היה שרוי התובע, יש כדי לאיין ולרוקן מתוכן את גרסת התובע.

בתאריך 10.4.2016 התקבלה לאישפוז בבית החולים 'העמק' באבחנה ראשית של 'עירפול הכרה ובלבול' לאחר שנמצאה ללא הכרה על הריצפה בחדר התרופות במקום העבודה כשהיא שוכבת על הריצפה.

וכך נקבע בסעיף: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים." משמעות החזקה היא שאם תאונה אירעה לעובד "תוך כדי" העבודה, הרי שהיא אירעה "עקב" העבודה "אם לא הוכח ההיפך". חזקה זו, שעניינה הסיבתיות השניה, מיטיבה עם המבוטח העובד, שכן על פי רוב הוכחת היסוד של "תוך כדי" קלה יותר ואילו הוכחת היסוד של "עקב" קשה יותר[footnoteRef:6].

ערעור העובד נדחה ונקבע כי "בנסיבות המקרה שלפנינו מדובר בנזק פנימי של דימום מוחי שעל פני הדברים, לא ברור הקשר הסיבתי כמובן מאליו בינו ובין הארוע החצוני, אלא צריך היה להסתמך על חוות דעת המומחים לעניין זה, בדומה לתביעה רגילה להכרה בארוע מוחי כתאונה בעבודה. בנסיבות אלה, סעיף 83 רישא אינו חל בעניינינו, ...." (הדגשה הוספה – א.א.).

לשאלה שהופנתה למומחה הראשון "האם על יסוד המסמכים הרפואיים סביר יותר להניח כי התובעת קיבלה מכה ונפלה או שמא נפלה מסיבה פנימית (אדיופטית)?" הוא השיב כך: "לאחר עיון יסודי במסמכים הרפואיים, ברור שהיא נמצא[ה] על הרצפה, ללא הכרה. לא היו עדים של ארוע והיא לא מסוגלת לזכור מה קדם לו. לכן לא ניתן לדעת בודאות, האם התובעת קיבלה מכה ממשהו ונפלה או שהיא נפלה מסיבה פנימית (אידיפאטית), כי גם זה אפשרי בהחלט (על רקע ההיסטוריה רפואית שלה, מתוארת ומתועדת לעיל).". דהיינו, המומחה עצמו לא קובע איזו אפשרות יותר סבירה.

...

אשר לחוות הדעת של המומחה הנוסף - פרופ' רכס, לאחר שהוסבה תשומת לבו ל"גולות" בקרקפת, נקבע כי "בהתחשב בנתון החדש של 'גולות' בקרקפת אני סבור כי התובעת נחבלה בראשה ייתכן בשל כך שהחליקה ומעדה וייתכן עקב התקף אפילפטי. במחשבה נוספת הניחוש המלומד בשלב זה מאפשר להניח כי מעדה ונפלה וכי ההפרעות בזכרון מקורן נפשי ולא אורגני". הגם שהערכת המומחה נוסף היא בבחינת "ניחוש מלומד", כלשונו, ואין בכוחה להביא למסקנה כי סיבת הנפילה היתה התממשות סיכון בעבודה דווקא, ודאי שאין בה כדי לסייע למוסד לסתור את החזקה ולהראות בדרגת הסתברות מתקבלת על הדעת כי נפילת המערערת הייתה כתוצאה מגורם פנימי אשר אינו קשור בעבודה.

לאור המקובץ, יש לראות בארוע מיום 10.4.6 כתאונה בעבודה.

לסיכום, יש לראות בנפילת המערערת ובתקופת אי הכושר שלאחריה כתוצאה של פגיעה בעבודה.

רקע וטענות הצדדים התביעה שבכותרת הוגשה בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), כאשר תאונת הדרכים מיום 1.3.12 שבבסיס התביעה (להלן: "התאונה") הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונקבעו על ידו לתובע מס' 1 (להלן: "התובע") נכויות על פי דין המחייבות לצורך תביעה זו (60% בתחום העיניים, 10% בתחום האורתופדי, ו-10% בתחום הנורולוגי).

הועדה הרפואית במל"ל ידעה על הארוע המוחי הקל מ-2008, ועמדו בפניה מסמכים בקשר אליו, ואין לו כל השפעה על נכות התובע עקב התאונה.

הנתבעים טוענים למצב רפואי קודם לפני התאונה (ארוע מוחי קודם, יתר לחץ דם וסוכרת) שלא עמד בפני הועדה, כי מדובר בגורמי סיכון למחלה שאובחנה אצל התובע, וכי יש בכך כדי להביא לקבלת הבקשה.

...

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

איני מקבל טענה זו. מהדיון בישיבה הראשונה שקיימה הוועדה ביום 7.8.12, עולה כי נמצאו בפניה מסמכי אשפוזו של התובע במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים בילינסון בעקבות התאונה (בדיון קיימת התייחסות לסיכום אשפוז, ולשחרורו של התובע וההמלצות שניתנו בשחרור).

עניינה של בקשת התובעים להבאת ראיות לסתור בתחום הנוירולוגי, בקשה שהתקבלה על ידי ביום 22.9.19, היה שונה ממקרה זה, כמפורט בה. בקשת הנתבעים נדחית, אפוא, והם ישלמו לתובע הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.