השפעה קלה על תפקוד יד שמאל נקבעה על ידי ועדה רפואית

" בעקבות פסק הדין המחזיר היתכנסה הועדה ביום 16.12.18, וכתבה בהחלטתה כדלקמן: "הועדה עיינה בפס"ד מיום 7.10.18, שבה ועיינה במכתבו הרפואי של ד"ר פלאח מיום 8.3.18. הועדה מציינת כי מעיון במכתבו של ד"ר פלאח נרשם בצורה לקונית שנראית אטרופיה של שריר אמה שמאל, הן בהסתכלות והן במדידה באותה נקודת גובה ללא ציון היקפים בעוד הועדה עצמה בבדיקתה מדדה ומצאה היקפים תקינים בגובה 15 ס"מ רחיקנית לקצה האולקרנון. הממצא המכריע בחות דעתו של ד"ר פלאח הוא עצמו מציין כי בשורש כף יד שמאל קיימת 'הגבלה מזערית בתנועות שורש כף היד, יחסית לימין' גם לפי שיטתו של ד"ר פלאח מאזן אין מדובר במצב של הגבלה קלה אלא מזערית בלבד. מצב שאינו מקנה למעשה נכות בכלל או למירב נכות של 5 אחוז כפי שקבעה הוועדה עצמה.

הועדה מוסיפה וקובעת כי שאר תנועות ההטייה לכיוון הרדיאלי והאולנארי נימצאו להיות זהות בשורשי כפות שתי הידיים למעשה על פי בדיקת הועדה עצמה כל הבדל בין שורש כף יד שמאל – שנשברה – ליד השניה הנו הבדל של 10 מעלות לכיפוף הכפי, מצב שהוא לעצמו אינו מעבר להגבלה מזערית וללא הפרעה תפקודית קלה.

בנוסף הועדה דנה במימצא אשר לדעתה היוה את הממצא המכריע בחוות הדעת של ד"ר פלאח והוא ה"הגבלה מזערית בתנועות שורש כף היד", והסבירה כי ממצאה זה מקנה לכל היותר 5% נכות, שיעור אשר נקבע על ידי הועדה.

שכן, הקובע הוא השפעת המצב הרפואי על התיפקוד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

] סוף דבר – הבקשה נדחית.

התלבטתי שמא ראוי היה לעשות צו להוצאות לטובת אוצר המדינה משבקשת רשות ערעור זו טוב היה לה אלמלא הוגשה, אך לבסוף החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

הועדה קבעה כי לא נותרה נכות בגין אצבע 5 ביד שמאל.

על פי המפורט בסעיף 8 לתצהירו: "גם לאחר ההחלמה נותרה הגבלה בתנועות קרסול שמאל, צליעה לפרקים לאחר עמידה או הליכה ממושכת, ירידה בתחושה בשוק וכף רגל שמאל ועוד... נגרמו צלקות ב 3 מקומות...הצלקות בולטות, מורגשות ומטרידות, בעיקר במגע עם מכנס וגם במגע עם נעל וגרב (צלקת תחתונה). כמו כן עקב החבלה והשבר באצבע 5 ביד שמאל חש ירידה בכוח היד, בעיקר בפעילויות מאומצות (אותן אני עושה ביד שמאל החזקה יותר להבדיל מכתיבה הנעשית ביד ימין). מעבר לכך קיימת רגישות וכאבים בצידי ברך שמאל, המתמידים עד היום שלא נמצא להם פיתרון גם במסגרת הטיפולים במרפאות". התובע מפנה גם לפרוטוקול המל"ל מיום 12.6.17 בו נקבעו נכויותיו הצמיתות של התובע, ובעיקר לקביעה המופיעה במימצאי הבדיקה לפיה ניצפתה אצל התובע "הליכה עם צליעה קלה ללא עזרים". בסיכומיו עתר ב"כ התובע לקביעת נכות תפקודית בשיעור של 12.5% בטענה כי היא משקפת את נכותו התפקודית גם בגין הצלקות שנגרמו לו אשר לטענתו מפריעות לו במידת מה גם בתיפקוד.

נכותו הרפואית של התובע, כפי שנקבעה על ידי המל"ל איננה גבוהה.

בראש ובראשונה, משום שכפי שציינתי לעיל, עבודתו של התובע אמנם אינה פיזית בעיקרה, אולם היא בהחלט בעלת היבטים פיזיים הבאים לידי ביטוי בביקורים בבית הלקוח, סיוע בהתקנות וכיו"ב. פגיעתו של התובע הנה ברגלו, והגם שכיום לא נראה כי היא באה לביטוי בהשפעתה התפקודית, לא מן הנמנע כי עם חלוף השנים והתבגרותו של התובע, תהיה לפגיעתו השפעה ניכרת יותר על תפקודיותו.

...

סיכומו של דבר, בהינתן כל המפורט לעיל, ונוכח גילו של התובע אשר לפניו עוד 24 שנות עבודה, אני מוצאת לנכון להעמיד את נכותו התפקודית על 10%.

אשר לתקופת אי הכושר - אני מקבלת את טענת התובע כי יש לראות בו כמי שהיה באי כושר מלא עד ליום 30.4.17.

הפסד השתכרות לעתיד התובע ביקש בסיכומיו להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות על 12,500 ₪ לחודש, ואני מקבלת הנחה זו לאור תלושי השכר שהוגשו על ידי התובע במועד הדיון (ת/3).

" בהתאם למימצאי ועדת הערר הוסף סעיף נכות (35(1)א'-ב' מותאם, 5%– השפעה קלה על כושר הפעולה של ברך שמאל עקב שינויים נווניים) ונכותו היציבה של התובע הועמדה על 40.62%, בצרוף 20.31% בשל הפעלת תקנה 15 במלואה – סך הכל 61% מיום 1.10.2014.

ועדה מס' 33781 התובע הגיש תביעה להחמרת מצב נכות, לה צורפה חוות דעתו של ד"ר צבי גורן מיום 4.7.2016, אשר קבע כדלקמן: "... כבר מתחילת הדרך, ניצפה זהום באיזור, דבר אשר הצריך טפול ממושך, וכמובן איחור משמעותי בשיקום הברך. אין ספק או צל של ספק, כי מצב הברך משמאל כיום, הנו תוצאה ישירה של: מיקום השבר המקור בירך הדיסטלית משמאל, הקיבוע החצוני, המעבר לקיבוע פנימי, מספר התערבויות ניתוחיות כאשר החתך מגיע מעבר למרכז הברך לטראלית, חוסר הפעלה ארוכה של הברך בגין ריבוי הניתוחים. הבדיקה הקלינית כיום מדגימה הפרעה תפקודית קשה של הברך, כאשר הצפי הוא ניתוח עתידי של החלפת מפרק.

שימוש בסמים בחוות הדעת המשלימה (נ/10) קבע פרופ' קרסיק כי אבחנתו של התובע כ"נרקומן" אינה ניתנת על-ידי איש מיקצוע למי שמשתמש רק בסמים קלים, וכי השמוש אשר עשה התובע באקסטזי מעיד על שימוש בסם שאינו בשימוש נפוץ באוכלוסייה (קביעתו של פרופ' קרסיק נוגעת לרישום אשר בוצע על ידי ד"ר לנדא ליאוניד, בבדיקת התובע בבית מעצר הדרים מיום 21.8.2000; וכן מיסמך נוסף מיום 28.5.1992, על-ידי ד"ר בלה קריימן).

לא מצאתי כי יש להיתלות בתאור התובע כ"נרקומן" על-ידי ד"ר בלה קריימן במזכר מיום 28.5.1992 ובמזכר ד"ר לנדא לאוניד מיום 21.8.2000, אשר צוינו במחי יד בסיכום המכתב (לצד סיווגו של התובע במזכר מיום 21.8.2000 כ"עבריין"), בכדי להעיד על סוג הסמים בהם עשה התובע שימוש אותה עת – קל וחומר עת מצויים בתיק הרפואי מסמכים המעידים על הסמים בהם השתמש.

...

לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת כאמור בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, שכן לא הוכח כי הנתבעת לא שילמה את דמי הביטוח בחוסר תום לב, כמו גם לא הוכח כי תגמולי הביטוח לא היו שנויים במחלוקת בתום לב. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בגין אבדן כושר עבודה לעבר בהתאם לחישוב הבא: 97 חודשים (החל מיום 22.11.2012 ועד היום), בניכוי תקופת המתנה של שלושה חודשים – 94 חודשים * 4,500 ₪ לחודש – סך הכל 423,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

י – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: תגמולים בגין נכות רפואית קבועה בסכום של 52,500 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום 22.11.2012 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרו לנפגע הנכויות הבאות: 20% בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה של הגפה העליונה השמאלית והגפה התחתונה השמאלית, לפי סעיף 35(ג)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

הנפגע נבדק גם על ידי ועדות רפואיות מטעם המל"ל, אשר קבעו כי לתובע נכויות כדלקמן: 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות; 10% בגין צלקות בגוף, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות; 5% בגין צלקות בפנים, לפי סעיף 75(ב)(ב) לתקנות.

אשר על כן, לנוכח תאור הצלקות במל"ל, והקביעה כי חלקן מכאיבות ורגישות למגע כמפורט לעיל, אני סבורה כי למצער יש לייחס לצלקת ביד ימין, שהיא צלקת רחבה ובאורך של כ- 10 ס"מ, משמעות תפקודית חלקית.

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

המשיב השיב כי פריט הליקוי 35(1)(ב) שבתקנות שהותאם למבקש ומועד תחולתו כפי שנקבע על ידי הועדה מבוססים על רישום רפואי של ד"ר אלפרסון מיום 31.3.2015 בו נרשם שלמבקש כאבים בכפות הידיים ותחושת תפיסה באצבעות ונתמך בצלומי כפות ידיים.

כאמור במסמך של ד"ר אלפרסון מיום 31.3.2015 נרשמו תלונות המבקש כך – "כאבים בכפות הידיים, תחושת תפיסה באצבעות, ללא הגבלה בתנועות". בצלומי כפות הידיים תועד "אוסטיאוארטריטיס של מפרק טרפסיו מתא קרפילי בשתי כפות הידיים". בבדיקתו של ד"ר גולדשטיין שגם בה תועדו כאבים בבסיס האגודלים צויין כי "פיענוח של כפות הידיים: שינויים נווניים ב-1 CMC דו"צ". בממצאים נרשם "אגודלים – רגישות קלה למישוש סביב המפרק 1 CMC דו"צ GRINDING TEST שלילי. רגישות למישוש מעל A1P של אצבע 4 מלווה ב-SNAPPING N.V. תקין. קיימת הגבלה בקמיצת אגרוך(ף) ביד שמאל". יוער, כי אין זה סותר את ההלכה לפיה, כאבים לכשעצמם אינם עילה לקביעת דרגת נכות אלא תוצאתם, שכן הם נמדדים לפי אופן השפעתם על התיפקוד.

...

בית הדין האזורי דחה את הערעור וקבע, כי לאחר שהוועדה עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה היא הגיעה למסקנה כי התהליך הרפואי החל אצל המבקש בשנת 2015 ולא במועד ההכרה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.